ככה פתאום

לא מבין מה קורה לי בזמן האחרון.אני מגיע למצבים שאני לא רגיל להיות בהם,רגעים של געגוע,חולשה,שמחה,עצבים,הרגשות שלי הם כמו רכבת הרים.הכל משתנה כל-כך מהר ולפעמים אני לא יודע איך להתמודד עם זה.
אני רושם פה לעצמי דברים אפילו שזה בניגוד לאופי שלי אבל אני חייב לעשות סדר בראש.
אז קודם כל אני יודע את הסיבה העיקרית לכך שהמצב קצת השתנה,לסיבה העיקרית לא צריך לקרוא בשם.
היא החליטה לחדש איתי את הקשר אחרי תרופה ארוכה שלא דיברנו,את האמת שקיבלתי את ההתראה בפייסבוק בהתחלה חששתי להוסיף אותה ולא הבנתי למה זה טוב,אבל התחלנו להתכתב טיפה באינבוקס זה היה עדין בהתחלה אבל אז היא התקשרה ורצתה להפגש,נפגשנו ישבנו דיברנו צחקנו היא סיפרה לי מה עבר עלייה במשך השנים שלא היינו בקשר וגם אני שיתפתי.ישבתי איתה והרגשתי כאילו לא התרחקנו לרגע.השיחות זרמו,היה מצחיק היה נחמד היא גם סיפרה לי שיש לה עכשיו חבר חדש ושהשיחה הפכה להיות יותר אינטימית היא סיפרה לי שהיא הייתה מאוהבת בי וחשבה עליי אבל לא היה לה אומץ ליצור קשר כי היא פחדה שאני כועס.
החלטתי לדבר איתה בכנות מוחלטת וסיפרתי לה שגם אני חשבתי עליה והיא עדיין הבחורה היחידה שהיו לא רגשות אמיתיים כלפיה.
סיימנו את השיחה החזרתי אותה הביתה ונפרדנו בנשיקה על הלחי וחיבוק.
לא צריך לומר שחזרתי הביתה ניתחתי את השיחה לגורמים, רציתי לבדוק היכן בסיפר היו הגזמות והיכן הדיבורים תאמו למציאות.הלכתי לישון במחשבה שייתכן שחזרה לחיי מישהי חשובה אבל עדיין אני צריך לזכור שיש לה חבר ולא ידעתי מה לעשות.
למחרת המשכתי בשיגרת החיים הרגילה שלי כמו שהיא הייתה לפני שנפגשנו,קמתי התפללתי הלכתי לעבודה ולחדר הכושר ואז היא שלחה לי הודעה לגבי השיחה של אתמול,האם נרדמתי ומה חשבתי,אמרתי לה שאני חושב שאנחנו צריכים להשאיר אותנו כזיכרון היא כעסה ולא רצתה לשמוע סיימנו את השיחה בצורה כזאת שאולי באמת עדיף שלא נדבר יותר.עשיתי חושבים והחלטתי שגם אם יש לה חבר עדייו כיף לי לשמוע אותה ואני נהנה בחברתה שלחתי לה הודעה והחלטנו שנמשיך לדבר,בערב נפגשנו ישבנו באחת מהמסעדות בתל אביב ושוב הזמן חלף ולא הרגשנו שעברו 3 שעות.היא הורידה אותי בבית נפרדנו בחיבוק ארוך ונשיקה על הלחי,אבל התחלתי להרגיש שאני לא כבר לא מסתכל עליה כמישהי מהעבר אלא אולי כמישהי לעתיד.
נפרדנו והיא שלחה לי הודעה שהיא מצטערת,לא הבנתי על מה ושאלתי אותה לסיבה,ואז היא אמרה שהיא מצטערת שהיא לא נישקה אותי.כבר לא ידעתי מה להרגיש אבל אמרתי לה שאסור לה לחשוב על דברים כאלה כי יש לה חבר ואני יודע שהיא לא אדם כזה.
חלף מעט זמן ולא נפגשנו ואז היא התקשרה אליי ואמרה לי שהיא באזור והיא רוצה קפוץ להגיד שלום.נפגשנו למטה בגינה,ישבנו על ספסל ושוב דיברנו והפעם כבר היינו יותר קרובים,חיבקתי אותה וליטפתי את שערה,ואת הגוף שלי הציפה הרגשה לא מוכרת.
הפעם שנפרדנו היא נישקה אותי ואני כמובן לא התנגדתי ונישקתי חזרה,אני לא יודע איך לתאר את זה אבל הייתי עם בחורות בחיים שלי בכל מיני מצבים אבל שהרגשתי את השפתיים שלה על שלי ואיך הלשון שלנו נוגעת אחת בשניה ואצבעותיי שעברו בשערה זה הרגיש לי הדבר הכי נכון בעולם.
מאז נפגשנו מספר פעמים ולפעמים היו נשיקות ולפעמים רק ליטופים וחיבוקים שגם הם הצליחו למלא אותי ולהציף אותי ברגשות,אבל כל פעם שהיא הייתה אומרת לי להתראות הרגשתי שמשהו בי חסר מכיוון שהיא עכשיו הולכת לישון עם החבר ואני לא יכול ליצור קשר.
לאט לאט הרגשות החליטו להשתלט עליי היינו נפגשים בצהריים יושבים מדברים ואחרי זה היא הייתה נעלמת ללילה ולפעמים כשרציתי להגיד לילה טוב או לשמוע את הקול שעשה לי כל כך טוב לא הייתה לי אפשרות.
הבנתי שאני מרגיש רגשות חזקים אליה,אני גבר שלא ידע מה זאת אהבה במהלך חייו אבל אם הייתי יכול לנחש מה זה המילה הזאת,הייתי מתאר את מה שאני מרגיש כלפיה כאהבה.
הזמן עבר ועדיין אנחנו נפגשים אבל כבר אין נשיקות ואני מניח שיש רק רגשות חד צדדים מהכיוון שלי אני לא משתגע ואני לא ידוע מה לעשות אני יכול להחליט שאני מתרחק ממנה ובכך להרחיק את האדם היחיד שמסוגל לחזק אותי ולהחליש אותי ברגע אחד,אני יכול להמשיך במצב הנוכחי שלהפגש לפעמים ולשמוח,להיות קרוב לבאר ולא לשתות ממנה או שאני יכול להגיד לעצמי,פאק איט ולומר מה אני מרגיש ולגרום לה להחליט ומה שיהיה יהיה.
בכל מקרה מקווה לטוב.ואולי שהקלישאה תמשיך:"בסוף האהבה תנצח"