לאהוב מבלי להפסיק פרק 13

" בגדתי בך.. " לחשתי בקול שבור, המגע נפסק, המבט האוהב הפך למבט שבור וקר.
" מה?" שאל בקול חלוש שעומד להישבר לרסיסים, " אתמול שלשום אני כבר לא סגור על הזמנים, שהעפת אותי.. " אמרתי מנסה לא להמשיך, מקווה שהכול סיוט אחד גדול.
"תמשיך" פקדה עלי, היא עוד ישבה על ברכי לא קמה, ליטפתי את פניה היא לא הביעה התנגדות
" הלכתי לאמסלם לנקות את הראש, אני לא יודע אני שתיתי מלא, ולא זכרתי כלום והתעוררתי שם
אצלו, ונזכרתי בכל בדיבור המסריח,אני הייתי כל כך שתוי, אני נפגעתי שהעפת אותי שלא נתת לי הזדמנות לקבל אותי כמו שאני, שובל " אמרתי
היא הזיזה את ידיי מפנייה, " שנייה, שנייה לא חיכית, סלחתי שחזרת לחרא הזה, סלחתי על היחס המגעיל,סלחתי על זה שבשנייה שפגעו רצת לפה, סלחתי לך כל כך הרבה טהר " אמרה.
"תני לי הזדמנות, אני מתחנן שובל" אמרתי עומד מולה בקושי רב, עוד הנחת כאב יצא מפי, הרגשתי איך לא רק הבטן נשרפת ונשברת לרסיסים, גם הלב.
" אתה יכול לצרוח מכאבים עד מחר, גם אם תחזור מחר עם חצי רגל אני לא אסלח לך" אמרה במבט קר ורציני, והסתובבה, תפסתי את ידה מצמיד אותה אלי, " תגידי שאת לא רוצה אותי ואני הולך" אמרתי, מביט לתוך עיניה הכחולות, המבט היה שבור ומאוכזב, דמעה בוגדנית זלגה מעיניה היפות.
" אני יגיד את זה שוב, קח אותך מצדי עם הבגדים בלי הבגדים ותעוף לי מהחיים, לתמיד!" אמרה.

" לך, לך לשרמוטה שלך " צעקתי עליו,הבכי נהיה ממושך הוא רק הביט בי, במבט מתחנן שאסלח.
" אני אוהב אותך, שובל רק אותך " אמר, " אבל אני לא, כמה חבל " אמרתי בקרירות.
" את לא מתכוונת.. " אמר, "תתפלא, עכשיו סע לי מהעיניים" אמרתי עולה לחדר, מתפרקת.
הדלת נפתחה הוא עמד שם, " די תעוף תעוף! " צעקתי עליו לא רוצה אותו בחיים שלי
הרגשתי כאילו דקרו אותי עמוק בלב, וסובבו את הסכין מבלי להפסיק ובסוף ניפצו אותו, כאב לי.
"אם אני הולך אני לא חוזר שובל!" הוא צעק מאיים, " תלך ואל תחזור " ירקתי לעברו.

שבוע עבר בלי טהר, שבוע בלי חיבוקי בוקר, בלי הנשיקה ובלי אהבה שפורחת, היינו ביחד שנתיים, שנתיים של אהבה ללא בגידה, אהבה טהורה, מה שטוב בטהר זה המצפון שלו כלפיי, הוא לא היה יכול לשקר אותי ולהמשיך להיות איתי בזמן שבגד בי, לא ראיתי אותך במשך שבוע, אהבה שלי כלפיו עדין חיה וקיימת, אבל השיברון לב קיים יותר מכל.
"הבדיקות סוף סוף הגיעו?" שאלתי מהמזכירה במבט ללא כוח וחשק לכולם, אולי יגלו שיש לי מחלה סופנית, ואני יוכל להיעלם מהעולם הזה, העולם בלי טהר גם ככה לא שווה ולא קיים.
"תכנסי הרופאה מחכה לך" אמרה, בצעדים כושלים נכנסתי, " שלום לך" הרופאה אמרה,
"שלום" החזרתי בחיוך מאולץ, צליל הטלפון צלצל, – אלירן- הופיע על הצג.
" משהו דחוף?" שאלתי, " אני צריך לעבור לגור אתכם " אמר אלירן, " מי זה אתכם?" שאלתי,
" איתך ועם טהר " אמר לא מבין את השאלה, " אין טהר, תבוא אני עוד שעה יהיה בבית"
" את נשואה?" שאלה הרופאה, " לא למה?" שאלתי לא מבינה מה היא רוצה מהחיים שלי.
" מזל טוב שובל, את בהריון" אמרה,