love
תהנו אשמח לתגובות אבל לא יהיה לדעתי ;( מי שרוצה להציע דמות, בשמחה

לברוח, לעזוב.

love 05/02/2015 756 צפיות 9 תגובות
תהנו אשמח לתגובות אבל לא יהיה לדעתי ;( מי שרוצה להציע דמות, בשמחה

זה היה הבוקר של הראשון בספטמבר. נאנחתי, קמתי מהמיטה הקטנה שלי ולבשתי חולצה לבנה עם ג’ינס. נעלתי את הסניקרס השחורות שלי בשקט, סירקתי את השיער החום והחלק שלי שיתנפנף בצורתו הטבעית ויצאתי מן החדר הצפוף והקטן שלי.
ניגשתי למטבח אבל כרגיל לא היה שם אף אחד. רציתי לאכול משהו אבל כל הדברים היו מוחבאים ומה שלא היה נעול חוץ מכוס מים שהייתה על השיש, חביתה מוכנה וקרואסון במיקרו.
אכלתי את כל הדברים למרות שלא הייתי רעבה ולקחתי את המזוודה הקטנה והבלויה שלי.
אנשים אחרים היו מתפלאים שככה דבר כזה קורה. הוא לא זרק אותי למשפחה מאמצת בגלל הקצבה המחורבנת הזאת שהוא מקבל עלי ממשרד הרווחה, מאז שאימא מתה בכלל לא אכפת לו שכל הבית מתפורר, אני גוועת ברעב והא מתעסק לו עם העבודה שלו ועם האייפדים בזמן שאני עושה שיעורים פרטיים לתלמידים בכיתה א מאחרי בית הספר עד שש בערב כל יום. אני מפרנסת את עצמי מגיל 12 והאמת שאין לי מה להתלונן. שהוא נמצא בבית הוא מסתגר בחדר שלו ועובד אז אני הולכת ללמד או לעשות ריצה ורק אחרי זה חוזרת עם ארוחת ערב של שאריות מהדברים שיש בקפיטריה של העבודה שלו. אחרי הכול הוא אבא שלי, אבל כל החמלה שהייתה בליבי אליו נעלמה לאט לאט.
השארתי את הבית פתוח , מתפללת שיפרצו אליו כל פעם ואת המפתחות זרקתי על הכביש. מה שנשאר זה אני, 8 ג’ינסים, 5 מכנסי בויפרינד, 2 טייצים בצבע שחור ושניים באפור, 15 חולצות , 4 שמלות, הטלפון, הגומיות שלי, 5 זוגות נעליים ואני. כל חודשיים הוא נתן לי 200 שקל בשביל לקנות דברים ללבוש מכיוון שמשרד הרווחה ביקר מידי פעם אצלנו אז חלק מהדברים קניתי על חשבונו והרוב על חשבוני. אבל לאייפון שלי הייתי צריכה לחסוך כמה שנים טובות.

הגעתי לאוטובוס שהיה יחסית מלא אבל היו כמה מקומות פנויים. התיישבתי ושמתי את המזוודה הקטנה שלי לידי.
” סליחה אפשר לשבת לידך?” שאלה אותי ילדה עם שיער שטני כהה צבוע בקצוות בבלונד, עיניים בצבע שחור.
” כן ,בטח” חייכתי חיוך מזויף.
זו הולכת להיות שנה ארוכה מאוד

לברוח, לעזוב.
דרוג הסיפור 3 | 3 מדרגים

תגובות (9)

הסיפור נשמע מעניין ועצוב . זאת הקדמה נכו, אשמח עם תמשיכי.
נ.ב. אשמח עם תקראי קצת מהסיפורים שלי

05/02/2015 22:29

ברור שאקרא! תודה שמישהו לפחות רוצה לקרוא את הסיפור

05/02/2015 22:33

בבקשה תעשי לזה המשך! אם זה הקדמה- אז קלעת בול. מעניין ומסקרן במידה שאני רוצה לקרוא את הפרק הבא, יהיה כזה?

(הלוואי שכן, אלוהי הפסטה) מה? אני נורמלית! אוקי. אני אשתוק. ומחכה לפרק הבא.
~לעזאזל איתכם, שיעורים בגאוגרפיה~

05/02/2015 22:41

מתי את ממשיכה?

05/02/2015 22:49

יש טעות, אם השיער כבר חלק, למה שהיא תשרק אותו? זה פרט שולי…
אל תכתבי מתשע ומטה במי ספרים, רק באותיות… כן כן, עוד פרט שולי…
פלוס, הייתי מאוד שמח לדעת לפחות את השם שלה, את הוספת על החיים שלה ולא עליה, כאילו החיים שלה זה הסיפור, ולא עוקבים אחריה, לרוב ככה מתחילים סיפורים עם הרבה דמיויות ראשיות. מאוד אהבתי את הסיפור אבל, זה נשמע יותר כמו קטע של ספר שלעולם לא יצא, את לא גרמת לזה להרגיש כמו התחלה, את גרמת לזה להרגיש כמו סוף… ואל תעשי רווחים בין סמני פיסוק… (״,.,?…)
את גם מאוד משכת את זה, בחלקים שדווקא לא היית צריכה, כמו את הבגדים, זה היה חלק דיי מיותר לדעתי. ואם היא מספרת את הסיפור, היית יכולה להתעמק במחשבות שלה, תוסיפי עליה בבקשה, זה יעזור לי לדעת על מה הסיפור…
סך הכל, מחכה להמשך, אגב, זה רק נראה הרבה, זה כלום לעומט מה שיש לי להגיד על העולם…

05/02/2015 23:36

אהבתי. תמשיכי :)

06/02/2015 09:34

מתי את ממשיכה?
♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥

06/02/2015 18:22

מתי את מעלה את הפרק?
♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥♥

07/02/2015 10:35

Alt + 1

07/02/2015 10:36
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך