maya152
מקווה שתהנו :)

ליבי תמיד שייך לך פרק שני

maya152 17/03/2020 100 צפיות אין תגובות
מקווה שתהנו :)

פרק שני:
ישבתי בתצפית, במקום הגבוה ביותר באילת, מול הים הכחול, ישבתי וחשבתי על הכל, על העבר, ההווה ועל העתיד שאני לא יודעת מה יקרה בו וזה מפחיד אותי הרבה יותר, דמעה זלגה על פני,
“למה זה קורה לי?” שאלתי, לא יודעת את מי אפילו, פתאום שמעתי קול חזק של אופנוע מאחורי, ניגבתי במהירות את הדמעה והסתובבתי לראות אם צדקתי, וצדקתי זה היה הוא.
“היי לך” הוא הוריד את הקסדה ושם אותה על האופנוע.
“היי גם לך” אמרתי והסתובבתי חזרה לכוון הים.
“מצחיק להיות פה עכשיו אחרי כל מה שהיה, בגיל 20 אחרי כל כך הרבה זמן שלא הייתי פה” הוא התיישב לידי.
“כן אני הייתי פה הרבה מאז”.
“אני מתאר לעצמי, שכחתי עד כמה יפה פה” הוא הסתכל על הים הכחול.
“כן יכולת לא לשכוח אבל בחרת אחרת ועכשיו נגיע לעיקר הפגישה, למה? למה ברחת והשארת אותי לבד? איפה הייתה עד היום?” כעס נשמע מקולי.
“לפני הכל אני יכול לשאול שאלה חוצפנית?”
“בטח שוט”.
“מה עשית בסוף, את” הוא נתקע קצת.
“כן מיכאל אני ילדתי, יש לך ילדה, אתה אבא” אמרתי, הוא הסתובב אלי והסתכל בעיני, התרגשות ושמחה נראו בעיניו.
“יש לנו בת, אני כל כך שמח שלא הקשבת לי, איך קוראים לה? בת כמה היא?”.
“קוראים לה מאיה והיא בת שנה עוד כמה ימים והיא דומה לך מאוד.”
“וואו אני לא מאמין, אני כל כך שמח, תודה שגידלת אותה שנה לבד, תודה לך” הוא שם את ידו על ידי בהתרגשות.
“כן בבקשה, נראה לי, אתה עכשיו כל כך מתרגש אז למה הלכת והשארת אותנו לבד?” הכעס עבר ונשאר רק הכעס.
“ליהי אני מקווה שתצליחי להבין אותי, ברגע שסיפרת לי שאת בהריון בהתחלה שמחתי אבל לאט לאט התחלתי להילחץ, הרגשתי שזה גדול עלי, איך אני אהיה אבא, פחדתי, פחדתי כל כך להיות כמו אבא שלי שפגע באמא שלי, בי, באחים שלי פיזית ונפשית, ידעתי שאני אהיה אבא נורא, התחרפנתי מפחד, הרגשתי שאני לא מוכן לכך ולכן הלכתי כדי לא לפגוע בה, בילדה שלי” הוא בקושי הסתכל עלי והרגשתי שאני קצת מרחמת עליו, שמיתוך הכעס אני מצליחה להבין אותו.
“ותכננת לחזור אי פעם?” זו השאלה היחידה שהצלחתי לשאול.
“את האמת לא, לא חשבתי שאני אחזור”
“אז למה חזרת?” קולי רעד.
“כי נפגשתי עם אבא שלי לפני חודש”.
“מה? מגיל 13 אתה לא רואה אותו ופתאום הוא בא, איפה פגשת אותו? ולמה הוא קשור לחזרה שלך?”
“חכי, את צודקת שלא ראיתי אותו שבע שנים אבל עברתי תאונה קשה עם האופנוע לפני שלושה חודשים” הוא הראה לי צלקת גדולה בידו “וזה רק חלק והצלקות, הייתי מאושפז כמעט חודש ובשבוע האחרון של האשפוז ראיתי אותו נכנס לחדר שלי, הרגשתי כמו שאת הרגשת כשאני באתי אליך, רציתי להקיא, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי”.
“אבא? מה אתה עושה פה?” הוא שאל בהלם.
“אמא שלך התקשרה אלי דואגת שברחת, נעלמת ושאף אחד לא יודע איפה אתה ואז בידוק חבר טוב שלי שהוא הרופא שטיפל בך אמר לי שאתה פה”.
“ואמרת לאמא שאני פה?” הוא נלחץ.
“לא עדין לא, רציתי לשמוע ממך קודם למה ברחת, אמא אמרה לי שהיה לך טוב”.
“גם לך היה טוב וברחת בכל זאת”.
“מי אמר לך שהיה לי טוב?”
“היה לך?” הוא פחד מהתשובה.
“בהתחלה כן, אין על אמא שלך בעולם, אח”כ היה בעיות גדולות ולא משנה עכשיו למה הלכתי מה שמשנה זה למה אתה הלכת? למה פגעת באישה שאתה אוהב?”
“ניסיתי לא לפגוע בה, אם הייתי נשאר ומתחרפן באמצע כל התהליך זה היה פוגע בה יותר”.
“למה שתתחרפן?”
“אבא היא בהריון, יותר נכון עכשיו היא כבר אמא ואני אבא, רק לחשוב על זה עושה לי לא טוב, פחדתי שאני לא אהיה אבא טוב, שאני אהיה כמוך”.
“ילד אתה כל כך תצטער על זה, אתה חושב שמה שאתה עושה עכשיו זה הכי טוב אבל זה כל כך לא נכון, היום יש לי אישה וילד קטן אבל האהבה שלי לאמא שלך לא נעלמה והמחשבה שפגעתי בכם רודפת אותי, אני חושב שזה לא נכון אבל זה כן, אתה אוהב אותה וגם לא תפסיק כל כך מהר, זאת אהבה ראשונה, אהבת הנעורים שלך, תחשוב שלחברה שלך יהיה חבר אחר, שהוא יהיה כמו אבא לבת שלך או לבן שלך במקומך ולוקח לך את המקום שממנו אתה כל כך מפחד להיות בו וכשתתחרט לא בטוח שהוא יהיה, אתה תצטער על כך כל החיים שלך, אתה אוהב אותה?”
“היא האישה שאני הכי אוהב והכי אהבתי”.
“אז למה הייתה מטומטם וברחת ממנה? לא רצית לפגוע בה אבל בסוף עשית זאת, לא רצית להיות כמוני אבל עשית בדיוק אותו הדבר, אתה מפגר כמוני”.
“הוא גרם לי להבין שעשיתי טעות איומה, הטעות של החיים שלי ורק כאשר הרגשתי שאני מוכן לגמרי להיות איתך ועם הילד שלי חזרתי, אפילו הפסקתי לעשן תמיד אמרת לי כמה את שונאת את זה”.
“יופי ועכשיו חזרת, מה חשבת שיקרה? שנחזור? מיכאל אני לא יכולה לחכות לך כל החיים” בכיתי.
“מה? יש לך משהו?”
“כן, אתה מכיר אותו די טוב, זה אדם”.
“אדם, החבר הכי טוב שלי?” פניו הראו את העצב והפגיעה.
“כן הוא”.
“איך זה קרה?” הוא לא הסתכל עלי.
“הוא היה איתי מאז שהלכת, הוא עודד אותי והיה איתי בכל הרגעים הקשים, כשאמא נפתרה הוא היה איתי, כשילדתי הוא היה איתי, בהתחלה הוא היה חבר טוב שלי ולא חשבתי שיקרה בנינו משהו, לא ראיתי את עצמי עם משהו אחר חוץ ממך, במיוחד אחרי מה שהיה לא ראיתי את עצמי מוכנה למערכת יחסים אבל פשוט זה קרה בסוף לפני חצי שנה בערך, בתוך תוכי לא האמנתי שתחזור, אתה כועס?” שאלתי בחשש.
“לא אני ממש לא כועס וזה לא משנה אני מבין אתכם מאוד, הלכתי באמצע החיים ונשארת לבד ולא ידעת מתי אני אחזור, זה פשוט כואב זה הכל” הוא לא הסתכל עלי, “אני מצטער על אמא שלך”.
“זה בסדר” חייכתי, “עבר זמן מאז”.
“למה דווקא מאיה?” הוא שאל.
“כי יש את האותיות האלה בשמות שלנו א’ ומ’ זה מהשם שלך וי’ ו-ה’ זה מהשם שלי”.
“אני מת על זה”.
התקרבתי איליו והנחתי עליו את ראשי והסתכלנו על השקיע.
“רק שתדע שאני בטוחה שאתה אבא מדהים ושמאיה זכתה באבא הכי טוב שהיא יכלה לבקש, אתה תהיה בסדר, אני בטוחה בכך”.
“כן, אני לא יודע, אני מקווה, אבל מה שאני יודע זה שאני שמח שאני פה אתך”.
“גם אני, חלמתי על הרגע הזה הרבה זמן” וכן הסתכלנו על השקיע ביחד.
“אז את מאמינה לו?” שאלה מירי.
“אני לא יודעת להסביר את זה, אני מאמינה לו היא היה כל כך כנה, אני סולחת לו והוא יהיה חלק מחייה של מאיה אבל אני לא חוזרת אליו ואני לא סומכת עליו עד כדי כך, הוא יצטרך לרכוש את אמוני שוב וגם אמרתי לו את זה”.
“אז אני מבינה שסיפרת לו על אדם”.
“כן, סיפרתי”.
“איך הוא הגיב?”
“הוא היה עצוב מאוד, כאב לו” אמרתי בעצב.
“את נשמעת עצובה, אל תהיה, זה די מגיע לו ודי צפוי שיקרה”.
“כן אבל את יודעת, עדין קשה”.
“ואיך אדם הגיב לכל המצב?”
“הוא עדין לא יודע”.
“מה את נורמאלית, עדין לא סיפרת לו, את חייבת לספר לו שהאקס שלך חזר, הוא החבר שלך עכשיו וגם מיכאל היה החבר הכי טוב שלו כל החיים בערך”.
“כן אני יודעת, אני יודעת שאני צריכה לעשות את זה, אני פשוט קצת חוששת מהתגובה שלו, הוא יודע שהוא האהבה של החיים שלי ואני שלו, אני חושבת שהוא יכעס מאוד”.
“אם לא תמסי לא תדעי, אני עפה ללימודים, תתקשרי אליו עכשיו ותדברי איתו, בהצלחה נשיקות מאמי”.
“ביי בהצלחה” והיא נתקה, הסתכלתי על מאיה המשחקת על הרצפה “כמה בעיות אבא שלך עשה לי” אמרתי בצחקוק, לקחתי את הטלפון והתקשרתי לאדם.
“שלום לך יפה, מה שלומך?”
“אני בסדר, אדם אתה פנוי עכשיו?”
“בשבילך תמיד, מה קרה את נשמעת די מתוחה?”
“אני צריכה שתבוא אלי, אני צריכה לספר לך משהו חשוב”.
“בסדר חמש דקות אני אצלך”.
“תודה ביי” ניתקתי וניסיתי לסדר בראשי מה אני אומרת לו.
לאחר חמש דקות שמעתי דפיקות בדלת.
“פתוח” אמרתי.
“שלום לך יפה, מה קורה?”
“בסדר” קמתי אליו וחיבקתי אותו, “רוצה לשתות משהו?”
“אוקיי מה קורה? מתי הייתה הפעם האחרונה שהצעת לי משהו לשתות? את רשמית מידי”.
“כדי שנשב קודם” התיישבנו על הספה והתחלתי לדבר.
“הגיע אלי משהו היום בבוקר לעבודה, משהו שלא ראינו הרבה זמן”.
“ליהי מי זה? את גורמת לי התקף לב עוד שניה, כאילו שמיכאל חזר או משהו כזה”.
“ומה אם אני אגיד לך שזה הוא?”
“מה? הוא חזר? מה נראה לו בכלל? הולך בלי להגיד כלום ואז חוזר ככה כאילו זה לא משפיע על אף אחד, תגידי לי שלא דיברת איתו”.
“נפגשתי איתו לפני שעה בערך ודיברנו על הכל”.
“אני לא מאמין, ומה הוא אמר?” ואני סיפרתי לו את כל השיחה שלנו.
“ואת מאמינה לו? את כאילו, מה את הולכת לעשות עכשיו?”
“אני מאמינה לו אבל אני לא הולכת לחזור אליו, אני לא נפרדת ממך בשבילו הוא היה בקשר איתנו כמובן גם בגלל מאיה, אני רוצה שהוא יהיה חלק מהחיים שלה”
“ושלך?” הופתעתי מהשאלה שלו מאוד.
“אני, אני לא” גמגמתי.
“ליהי אני מכיר אותך מידי טוב, אני מכיר אותך מכיתה י’ אני יודע שמיכאל היה האהבה הכי גדולה שלך, אני זוכר איך אהבת אותו איך היית מסתכלת עליו בהערצה ובאהבה שלא הסתכל ככה על אף אחד, אפילו לא עלי, עד עכשיו זה לא הפריע לי כי ידעתי שאין לי תחרות כביכול אבל עכשיו הוא יהיה חלק מהחיים שלנו והוא יהיה איתנו הרבה ואני לא יודע אם אני מסוגל לזה, אם אני יכול להתחרות בו”.
“אדם אני לא ממש יודעת מה להגיד או מה להבין ממה שאתה שאומר, אתה רוצה להיפרד? שאני לא אהיה בקשר עם מיכאל? שמה בעצם?”
“לא אני יודע שאני לא יכול להגיד לך לא להיות איתו בקשר ותאמיני לי שאני לא רוצה להיפרד ממך אבל אני לא חושב שיש לנו בררה אחרת”.
“לא נכון אדם, בטח שיש לנו בררה אנחנו כן נהיה ביחד ולא ניתן לו להחליט לנו על החיים” דמעות ירדו מעיני.
“למי זה לו, לבחור שאת חולמת שיחזור מאז שהוא הלך, האבא של הבת שלך, ליהי אני אוהב אותך ואני לא בטוח שאת אוהבת אותי באותה הרמה” הוא החזיק את ידי לא מסתכל עלי.
“אדם בבקשה אל תגיד את זה אני איתך לא בגלל שמיכאל הלך אלא הפוך אתה היחיד שגרם לי להאמין שיש למיכאל תחליף”.
“באמת?” הוא הרים את ראשו והסתכל בעיני האדומות מבכי.
“באמת, אתה לא יודע עד כמה אתה חשוב לי וכמה אני צריכה אותך בחיים שלי”.
“אני שמח לשמוע את זה, מאוד שמח לשמוע את זה” הוא חייך ונישק את ידי.
“יופי עכשיו אפשר לצאת מהמחשבה שניפרד?”
“כן, אני מצטער על זה”.
“זה בסדר אני מבינה אותך” חייכתי והוא חייך אלי בחזרה.
“אני לא מאמין שהוא חזר, התגעגעתי לבן זונה הזה” דמעות עלו בעיניו.
“כן כולנו, בסופו של דבר הוא החבר הכי טוב שלך”.
“כן, אני מקווה שהוא לא כועס עלי, זה ממש לא חברי מה שקורה פה”.
“אל תדאג הוא אוהב אותך לא משנה מה”.
“אני מקווה, אז איך היה המפגש הראשון?”
“מלחץ כשהוא נכנס לחנות הרגשתי שקיבלתי אגרוף לבטן, הקאתי כמה פעמים, מביך לגמרי” צחקתי צחוק מריר.
“לא נורא אני איתך עכשיו ונתגבר על זה ביחד”.
“כן ביחד” אמרתי בשמחה ונישקתי אותו.
“שי תכין בבקשה עוד מגש של פיצה, תודה” אמרתי לאופה שלנו.
“וואו המקום הזה לא השתנה בכלל” אמרה מירי מאחורי.
“מירי חיים שלי כמה התגעגעתי אליך” קפצתי עליה בחיבוק.
“גם אני אליך” הוא חיבקה אותי בחזרה.
“מה את עושה פה?”
“נראה לך שמיכאל יחזור ואני לא אהיה פה כדי לתת לו מכות על כך שהוא הלך בלי להגיד כלום, ממש”.
“התגעגעת אליו, נכון?!”
“מאוד אין לך מושג כמה” דמעות עלו בעיניה, חיבקתי אותה שוב חזק.
“אמא שלו עושה מסיבה על זה שהוא חזר, הוא התביישה להזמין אותך, היא לא ידעה אם את רוצה לבוא”.
” אני מבינה אותה לגמרי, בטח שאני אבוא, הוא אבא של מאיה אנחנו נראה אחד את השני הרבה, אני אהיה בסדר מה שבטוח”.
“כן כמו שאני מכירה אותך את תהיה בסדר גמור”.
“אני ממש חייבת לדבר איתך רוצה ללכת לגרג כמו פעם ולדבר קצת כמו פעם?”
“בטח שאני רוצה, כמה התגעגעתי לזה” אני כתגובה חייכתי לקחתי את התיק שלי ויצאנו מהחנות.
“תקשיבי שזה מחזיר אותי אחורה בשנים, מלא זמן לא ישבנו כאן”.
“כן מלא זמן”.
“אז על מה רצית לדבר איתי?”
“על אדם”.
” כן איך הוא קיבל את ה?”
“הוא שמח שהוא חזר בסופו של דבר הוא החבר הכי טוב שלו אבל הוא רצה להיפרד ממני”.
“ונפרדתם?”
“לא הצלחתי לשכנע אותו שהוא טועה במה שהוא חושב” וסיפרתי לה את כל השיחה.
“ואוו אבל ותכלס הוא צודק, כאילו אולי הוא הצליח להאמין לך אבל אני לא ממש, איך זה יעבוד?”
“זה יעבוד, אני לא הולכת להשליך את עצמי עליו כאילו כלום לא קרה, יש לי רגשות כלפי אדם ובגלל שהוא חזר אני לא אשנה את חיי ואת כל הדברים שלי כדי שיהיה לו נוח, ממש לא”.
“אני מבינה לגמרי”.
“אז מה שלום דניאל, איך זה לגור איתו ביחד?”
“מהמם אני פשוט שמחה שאנחנו ביחד ובתור בת 20 אני מבינה שאני הייתי חכמה שסלחתי לו על התקרית ההיא עם החברת ילדות שלו”.
“כן אני זוכרת את זה, זה היה דרמה שלמה, נפרדתם לכמעט חצי שנה, אני לא אשכח כמה בכית” צחקתי.
“זה ממש לא מצחיק, זה היה מאוד עצוב אבל אני שמחה שעברנו את זה, הוא פשוט האחד”.
“וואו האחד, זה קצת לא פזיז מידי להגיד את זה כל כך מוקדם?”
“זה לא מוקדם אחותי, אנחנו כמעט שלוש שנים ביחד בערך ואני אוהבת אותו, מה צריך יותר מזה בחיים”.
“את צודקת, אני סתם פרנואידית”.
“טוב שנלך הביתה להתארגן למסיבה, את חייבת להראות הכי טוב שיש”.
“צודקת נזוז, אני גם חייבת לארגן את מאיה”.
“וואו אני כל כך חייבת לראות את הילדה הזאת, מלא זמן שלא ראיתי אותה”.
“כן אז בואי נלך” קמנו ויצאנו לכוון הרכב.
“אני פשוט לא יודעת מה לעשות איתם, דני אני אתחרפן בסוף” דמעות ירדו מעיניה של מירי.
“מירי תירגעי, אל תבכי, את יודעת שאני לא מסוגל לראות אותך בוכה” הוא קם מהכיסא וחיבק אותה.
“אני פשוט לא יכולה לראות אותם ככה, הם החברים הכי טובים שלי, אני לא יודעת באיזה צד להיות, לפחות משהו טוב אחד קרה”.
“מה?”
“מיכאל חי ולא מת כמו שהכי חששתי”.
דניאל הסתכל בעיניה החומות שהפכו אדומות וניגב את הדמעות שירדו מהן.
“מיר זה הכי נורמאלי שאת תרצי שהם היו ביחד ואם קשה לך אנחנו יכולים לחזור מחר הביתה, הרי עברנו דירה כדי להשאיר הכל מאחורינו כולל מיכאל וההעלמות שלו”.
“כן אני עדין מרגישה רגשות אשם על זה”.
“כן אבל היה הכי טוב בשבילך לשכוח מהכל, אני לא רוצה שנגיע למצב שהיה פעם שעברה, אני לא מסוגל לעבור את זה שוב”.
“אתה צודק, אבל אני לא חושבת שזה יקרה הפעם, לא אמרתי לך תודה על הסבלנות שלך כלפי ושנשארת איתי עד היום”.
“אני צריך להגיד לך תודה שאנחנו ביחד בזכותך שסלחת לי ולטיפשות שלי” הוא נישק אותה.
“אתה הכי מושלם שיש” היא חיבקה אותו והוא אותה.
“שלום לך ילדה שנעלמה לנו מאז שהתיכון נגמר” אמרה ירין וחיבקה את מירי.
“שלום גם לך, איך זה להיות מפורסמת?”
“תגזימי אני רק מדגמנת בפרסומת אחת”.
“בינתיים רק אחת אבל בהמשך היו לך עוד” אמר דניאל מאחורי מירי.
“דני, אתה באמת חושב ככה?”
“בטח שאני חושב” הוא חיבק אותה והיא אותו.
“ממש התגעגעתי אליכם חברה אפילו שהייתי אצלכם לפני חודשיים” אמרה ירין.
“גם אנחנו ירינוש” אמרה מירי וחיבקה אותה שוב.
“את מי אני רואה פה? מה קורה חברה?” יסמין קפצה על מירי בחיבוק.
“יסמיני מה קורה? זה ממש כמו פגישת מחזור” מירי החזירה לה חיבוק.
“זו פגישת מחזור אמא של מיכאל הזמינה את כל החבירים שלנו מהתיכון, ליהי תגיע?”
“בטוח שכן” אמרה ירין.
“כן היא תבוא, היא תבוא עם אדם”.
“מה הם ביחד באמת? כאילו עם על אמת? וואו” אמרה יסמין.
פתאום נכנסו ליהי ואדם עם עגלה ורודה.
“שלום חברה” אמר אדם שהוא מניח עלי את ידו.
“אדם מה קורה חבר?” שאלה ירין וחיבקה אותו.
“בסדר אקסית מה איתך? את הרבה יותר יפה מהתיכון” הוא נישק אותה בלחי.
“תודה אקס, מה שלומך אמא קטנה?” ירין חיבקה אותי.
“בסדר, ממש אהבתי את הפרסומת שלך היית מהממת”.
“תודוש, שלום לך ילדה יפה וקטנה” ירין נתנה נשיקה למאיה.
“שלום לכם כולם בואו תכנסו לסלון, מיכאל מחכה כל כך לראות את כולם” אמרה אמו של מיכאל.
“אם הוא כל כך התגעגע הוא לא היה צריך לעזוב” אמרה ירין לאדם בשקט.
“שלום לנכדה הכי יפה שלי” אמו של מיכאל הרימה את מאיה ומאיה חייכה חיוך מרוצה.
“מיכאל” יסמין קפצה עליו בשמחה וחיבקה אותו.
“יסמין מה קורה? כמה השתנת” הוא חיבק אותה חזרה, כולכם השתנתם” הוא הסתכל על כולם וחייך.
“אחי הייתה חסר” אמר דניאל וחיבק אותו.
“גם אתם, שלום לך” הוא הסתכל על מירי שהדמעות שלא בקשו רשות יורדות מעיניה.
“אתה יודע שאני לא עומדת בזה שאתה אומר לי ככה” היא חיבקה אותו חזק, “אני כל כך התגעגעתי אליך פחדתי פחד מוות שקרה לך משהו” היא אמרה בשקט בוכה.
“אני פה עכשיו הכל בסדר” הוא המשיך לחבק אותה עד שנרגעה.
“ירין אני יכול לקבל חיבוק או שאת מפורסמת מידי?” הוא צחק.
“בטח שאתה יכול, אפילו שאני מפורסמת מידי” היא צחקה גם וחיבקה אותו.
“אחי אתה מטורף על כל הראש אבל עדין אתה החבר הכי טוב שלי והתגעגעתי אליך, אני מקווה שאתה לא כועס עלי” אמר אדם.
“ממש לא אני חייב לך תודה שדאגתה לה ולמאיה, אתה חבר אמיתי” מיכאל חיבק אותו.
“שלום” שמתי את העגלה בצד וצעדתי אליו בחשש.
“שלום גם לך” הוא חיבק אותי ואני אותו, מריחה את ריח גופו שאליו התגעגעתי כל כך.
“אחי וואו אתה נראה טוב” אמר דניאל שאנחנו יושבים בסלון כולם יחד.
“זה מחזיר אותי אחורה לתקופה שישבנו ביחד בתיכון היה כל כך כיף בלי דרמות ושטויות כאלה” אמרה ירין.
“כן זו הייתה תקופה מאוד טובה בחיים שלנו” אמרה מירי מחזיקה את ידו של דניאל.
“מיכה קח את הילדה הקטנה שלך, מאיוש תכירי את אבא” אימו של מיכאל הביאה לו את מאיה.
“שלום קטנה של אבא” מיכאל החזיק אותה ועל פניו היה חיוך מאושר, הוא הושיב אותה עליו והיא חייכה אליו חיוך קטן.
“אני לא מאמין, היא שלי” אמר מיכאל בהתרגשות ודמעות עלו בעיניו, הוא שיחק איתה והיא צחקה צחוק קטן.
“היא צוחקת” הוא התרגש שוב.
“היא אוהבת אותך, היא מרגישה שאתה אבא שלה” אמרה יסמין בחיוך.
“אחי אנחנו שמחים שחזרת, אתה מוסיף לנו המון” אמר אדם ומיכאל חייך והסתכל עלי ואני עליו מחייכת חיוך מרוגש.

* * *
“שלום לילדה הכי יפה בבית ספר הזה” מיכאל בא מאחורי וחיבק אותי מאחורה.
“שלום גם לך חתיך” חייכתי אליו והוא נישק אותי.
“אתם זוג כל כך חמוד, אני מתה עליכם ביחד, אני ידעתי שאתם תהיו ביחד” אמרה מירי בשמחה.
“כן אני פשוט לא מאמינה שלא היינו ביחד קודם” אמרתי.
“זוג יונים אתם גורמים לכולם לקנא בזוגיות שלכם” צחקה ירין.
“כן ממש לקנא בהם, יש לך את אדם, אבל אני אין לי עדין חבר וזה נורא”.
“מה קרה עם דניאל, את לא בקטע שלו?”
“אני כן אבל לא נראה שהוא מידי בקטע, אתם ביחד רק חודשיים ואני רק מנסה להתקדם בקשר שלנו חודשיים”.
“אז למה את לא מדברת איתו דוגרי, תגידי לו מה את מרגישה ותשאלי אותו אם הוא מרגיש אותו הדבר, זה הכי פשוט, זה מה שאני עשיתי אם אדם” אמרה ירין.
“מה אני?” שאל אדם ונישק את ירין.
“שאני אמרתי לך אין אני מרגישה כלפיך ורק אז אמרת לי שגם אתה מרגיש כמוני”.
“כן נכון, היא אומרת לך את האמת”.
“אני לא באמת מסוגלת לעשות את זה, זה מביך ומבייש”.
“יש לי רעיון נצא למסיבה, נשתה קצת ואז תדברי יותר בחופשיות” הציע מיכאל.
“כן זה רעיון טוב” אמרתי.
“אם תשימו לב אנחנו יוצאים מלא למסיבות” אמרה ירין.
“כן ושותים הרבה, אבל מאמי אנחנו לא נשאר צעירים לעולם, אנחנו נגדל , נתחנן ואז שהיו לנו ילדים לא נוכל להיות יחד וליהנות כמו היום” אמר אדם.
“הוא צודק לגמרי, אני איתו” אמר מיכאל.
“היי מיכה מה קורה חבר?” אמרה יסמין וחיבקה אותו.
“בסדר חברה מה איתך? אנחנו יוצאים היום רוצה להצטרף?”
“בטח אני וים נבוא ביחד”.
“אתם ביחד?” שאלה מירי.
“סוג של אני עדין לא ממש הבנתי מה אנחנו”.
“מה את רוצה שאתם תהיו?” שאלתי.
“אני רוצה שנהיה יחד, אני לא רוצה אותו בתור סטוץ, די נמאס לי מכל זה”.
“אז כמו שאמרו לי היום אחרי שתשתי קצת דברי איתו על זה” אמרה מירי לקחה א ידה והן הלכו ביחד במסדרון שידיהן משולבות.
“אני המון פעמים שואלת את עצמי למה אנחנו מסתובבים איתה” אמרתי.
“כי היא חברה מאוד טובה שלי ושל מירי” אמר מיכאל.
“כן חברה טובה מאוד, אם כבר מדברים על זה למה אתה מכיר את חברות שלך כל כך מקרוב? אתה רוצה להגיד לי שכל ילדה ששכבה איתך היא חברה טובה שלך?” שאלתי.
“את כועסת?” מיכאל נבהל ולקח אותי הצידה.
“לא אני באמת לא כועסת פשוט אני רוצה להבין”.
“את ממש מקנא בהן” הוא צחקק.
“ברור שאני מקנא בהן, אני לא מסוגלת עדין לעשות את זה ואתה כנראה תהיה הפעם הראשונה שלך ואני אהיה הפעם מאה שלך”.
“כן אולי אבל איתך זה היה פעם ראשונה שלי וזה מה שמעניין אותי, כל האחרות ממש לא מעניינות אותי ולא מרגשות אותי אלא מרגש אותי שאני ואת נעשה את זה בפעם הראשונה” מיכאל חיבק אותי.
“באמת אני כל כך שמחה לשמוע את זה”.
ליהוש דיברנו על זה כבר שאם מפריע לך משהו את חייבת לדבר איתי לפני שאת מתפוצצת, אני יודע שזה לא קורה הרבה אבל שזה קורה אני אשמח אם תדברי איתי על זה”.
“מיכה אני לא רציתי להיות החברה הקנאית”.
“מותק גם אני הייתי מקנא אם הייתי יודע על משהו שהיית איתו ולמזלי אין כזה”.
כן אבל היו לי חברים, רק שתדע שהחבר הראשון שלי היה מאיר מהכיתה מעלינו”.
“מאיר באמת הוא היה האהבה הראשונה שלך?” הוא שאל וזז באי נוחות.
“סוג של”.
“מה זאת אומרת סוג של?” שאל ואז היה צלצול.
“אנחנו חייבת לעוף לכיתה” אמרתי תפסתי את ידו והתחלתי לרוץ אבל הוא עצר אותי.
“את חייבת להגיד לי, נראה לך שאני אשב בשקט בשיעור ואתרכז בו אחרי זה?” אני צחקתי כתגובה.
“זה ממש לא מצחיק” הוא נעלב.
“אל תיעלב מתוק האמת היא שאתה האהבה הראשונה שלי, בגן הייתי מאוהבת בך, זהו אמרתי את זה”.
“באמת וואו אני מתרגש ביותר” הוא חייך.
“עכשיו אפשר ללכת לכיתה?” שאלתי.
“אחריך”.
“וואו מירי את נראת טוב” אמר לה דניאל.
“באמת, אתה באמת חושב ככה”.
“כן ואני חושב שלא רק אני חושב ככה” דניאל הסתכל מסביבם.
“לא אתה סתם מדמיין”.
“לא תסתכלי ההוא ליד הבר הוא בוהה בך, וההוא לרוקד מאחוריך אפילו שאני חושב שהוא עם משהי” הוא צחק והיא איתו.
“דברי איתו כבר” אמרתי לה בשקט והמשכתי לרקוד עם מיכאל.
היא לקחה נשימה עמוקה והתחילה.
“דני אני חושבת שאנחנו צריכים לדבר” היא תפסה את ידו.
“זה נשמע רציני, בואי נצא החוצה” הוא תפס את ידה והם יצאו יד ביד.
“כן עכשיו אפשר לדבר נורמאלי”.
“טוב דני אנחנו חברים טובים כבר תקופה, אנחנו מלא ביחד אבל לפחות אני מרגישה ככה שיש בינינו איזה שהוא מתח כזה, פשוט רציתי לדעת מה אתה מרגיש כלפי”.
“מה אני מרגיש כלפיך? אני אוהב להיות איתך ולדבר איתך, את ידידה טובה שלי”.
“כן אבל אני רוצה שנהיה יותר מידידים, אני ממש בקטע שלך”.
“אהה אני מבין” בוא לא הסתכל עליה
“מה אתה מרגיש?” היא שאלה.
“אני אוהב אותך אבל בתור ידידה אני לא מרגיש כמוך”.
“אהה אני מבינה” היא הורידה את ראשה מנסה שהוא לא יראה את הדמעות העולות בעיניה.
“מירי אני לא רוצה לפגוע בך, אני מצטער, ממש מצטער” דניאל לקח את ידה והיא משכה אותה אליה בחזרה.
“בוא פשוט נשכח מזה ולא נתן לזה להרוס לנו את החברות, כיף לי איתך אפילו אם אתה לא בקטע שלי אנחנו עדין יכולים לדבר ולהיות בקשר הרי יש לנו אותם חברים”.
“אני אשמח שזה לא יהרוס לנו את החברות”.
“יופי עכשיו אפשר לחזור לכולם?”
“אני מצטערת מאמי, לא התכוונתי שמשהו כזה יקרה” אמרתי וחיבקתי את מירי שהיינו אצלי בבית.
“זה בסדר רק ניסית לעזור לי להפסיק להיות פחדנית” היא נגבה את הדמעות.
“אז מה עכשיו איתכם?” שאל מיכאל.
“אנחנו נהיה חברים טובים, אמרתי לו שישכח מזה”.
“אני מבינה, טוב תגרמי לו להבין שהוא כן רוצה אותך ולא אחרות” אמרתי.
“כן את צודקת אני שפוט לגרום לו לראות אותי באור אחר, ליהי את גאון” הוא חייכה.
“מיכה אני עכשיו כל כך מבינה אותך, איך הרגשת, זו ממש בושה, איך הצלחת להתנהג כל כך באדישות אח”כ?”
“כי הבנתי שהחברות שלנו הרבה יותר חשובה וחוץ מזה אני אחר כך שכבתי עם מלא בנות, זה די עזר”.
“מיכאל” אמרתי בכעס והרבצתי לו.
“סליחה מותק היא שאלה אני עניתי” הוא ליטף את שערי השחור ואני נישקתי אותו.
“טוב אני מבינה רמזים אני עפה הביתה, ביי תיהנו מתוקים” היא שלחה לנו נשיקה באוויר וסגרה את הדלת.
“היא יודעת להביך אותי” צחקתי ונשכבתי על המיטה.
“את מובכת ממני? עזבי אותך שטויות אני סתם משהו” היא נשכב מעלי.
“לא אתה לא סתם משהו אתה החבר שלי” אמרתי ונישקתי אותו.
התנשקנו בתענוג, הוא הכניס את ידו מתחת לחולצתי וחשתי את חמימות גופו, לאט לאט ידיו עלו מעט עד לחזה, מנסות לפתוח את החזיה שלי, לא ממש חשתי בנוח אך פחדתי להגיד משהו, הוא נעצר והסתכל ביני כנראה מרגיש את רגשותי.
“הכל בסדר?” הוא שאל.
“כן” עניתי מהר לפני שאני אתחרט.
“זה לא נראה לי ככה, ליהי אם משהו מפריע לך תגידי לי, אני לא רוצה שזה יהיה אונס או משהו כזה” הוא החזיר את ידו אליו והתיישב.
“מיכאל סליחה, אני מצטערת פשוט פחדתי” התיישבתי גם מסתכלת על גבו.
“פחדת?” הוא הסתובב בחדות “ממה את מפחדת?” הוא הופתע מהתשובה שלי.
“אני לא מפחדת ממך, אני מפחדת שאם לא נעשה כלום אתה תשתעמם ממני ותחזור לשכב עם יסמין או כל אחת יותר משעשעת ממני, אתה שכבת הרבה ואתה די רגיל לזה במיוחד שהייתה יזיז של יסמין ואחרי כל מסיבה הלכת אליה או היא אליך ושכבתם, אני רוצה להיות היא ושאף אחת לא תחליף אותי”.
“ליהי אני אולי שכבתי הרבה אבל את חייבת להפסיק לחשוב על זה, אמרתי לך אני רוצה רק אותך, לשכב רק איתך כשאת מוכנה, את מוכנה לזה לפחות שאת כל כך רוצה שנשכב?”
לא לא ממש, זה מביך אותי”.
“יופי את רואה, אני לא רוצה שנעשה דברים בלי שאת מוכנה אליהם, את לא תיהני מזה ותטפלי לשמוע, גם אני לא איהנה”.
“טוב, תודה שאתה כזה” קפצתי עליו בחיבוק והוא נישק את ראשי.
“אני אשמח יותר שנדבר מאשר שאת שרגישי מובכת” הוא ישב ואני ישבתי בין רגליו שידיו מסביבי.
“טוב אני אשאל אותך מתי הייתה הפעם הראשונה שלך ועם מי”.
“מה?” הוא הופתע.
“כן אני רוצה לדעת מה הגיל, בכמה אני מאחרת”.
“טוב אבל אל תשתגעי מזה עכשיו בסדר?”
“בסדר, נו שוט”.
“הפעם הראשונה שלי הייתה בגיל 13 והייתה עם מירי”.
“מה? עם מירי?” הסתובבתי והתיישבתי מולו.
“כן” הוא לא ידע מה להגיד, “את…”
“כועסת? לא אני לא כועסת אולי מקנא קצת, איך זה קרה?”
“היינו קטנים ההורים שלנו נסעו לחופשה זוגית ונשארנו לבד, אחים שלי ישנו, שתינו קצת, ועישנו, הייתי מאוהב בה בתקופה הזאת וזה פשוט קרה”.
“אני פשוט לא מאמינה, זה די מצחיק, לפחות זו היא ולא משהי אחרת שתרצה אותך פתאום ותנסה לפתות אותך או משהו כזה”.
“ליהי את משהו מיוחד” הוא צחק.
“מה מצחיק?”
“שאת כזאת תמימה וילדה טובה ואני כל פעם מחדש מתרגש מחדש שאני איתך” הוא ליטף את ידי לאורכה. אני כתגובה נישקתי אותו והשכבתי אותו על המיטה.
הוא עצר.
“מה?” שאלתי לא מרוצה.
“מה הגבול שלי?” תגובתי הייתה שהורדתי לו את החולצה ובכך חשפתי את גופו השרירי והכהה.
“אתה יכול לגעת לא לנסות להפשיט אותי”.
הוא הסתובב בכך שהוא הפך להיות מעלי, “ולך מותר?” הוא צחקק.
“אני צריכה דלק, גם אני צריכה להתחרמן ממשהו לא?!”
“אני מת עליך” הוא נישק אותי נשיקה מתוקה.
“היי דני מה קורה?” הוא ענה אחרי שלוש צלצולים, היא הרגישה איך ליבה פועם בחוזקה.
“בסדר מיר מה איתך?”
“בסדר, תקשיב רוצה לצאת לסיבוב? אני לא ממש רוצה להישאר בבית”.
“למה מה יש בבית?”
“ההורים שלי הם, לא משנה, אתה רוצה או לא?”
“כן כן בטח שאני רוצה, אני מתארגן ויוצא”.
“בסדר תודה”.
“איך את רוצה ברגל או באוטו? אני יכול רק עד תשע, יש לי עדין מלווה ערב”.
“באוטו זה יהיה טוב, תודה שוב”.
“בשמחה נפגש ביי”.
“ביי” היא נתקה והסתכלה על המספר שלו.
היא קמה ולבשה שורט מאוד קצר וגופיית בטן, היא שמעה את הטלפון מצלצל.
“הלו”.
“אני למטה”.
“אני באה” היא נתקה וירדה במדרגות לסלון.
“לאן את הולכת?” שאלה אימה.
“אני לא צריכה לענות לך על זה, את לא אמא שלי יותר” היא אמרה בקרירות.
“כן אני כן, המצב ביני ובין אבא שלך לא קשור אליך” היא אמרה בכעס.
“כן הוא כן, הוא אבא שלי ואין לך שום זכות לפגוע בו ככה, אני שונאת אותך” היא צעקה את הסוף וטרקה את הדלת אחריה.
“היי לך” היא עלתה לאוטו ולא הראתה שום דבר ממה שקרה לפני שנייה.
“היי גם לך, לאן את רוצה לנסוע?” הוא הניע והתחיל לצאת מהשכונה.
“לא משנה אני רוצה סיבוב בעיר עם שירים, זהו” היא לקחה את הטלפון ושמה את שיר lost on you ושרה את השיר שהם נוסעים בעוקף במהירות והרוח העיף את שערה לאחור, היא מידי פעם ליטפה מעט את ילדו שהייתה מונחת על מוט ההילוכים, מידי פעם היא הסתכל עליה, על שערה השתני עף, הליטופים האלה עושים לו צמרמורת של התרגשות.
“מה אתה ילדה קטנה?” הוא שאל את עצמו, אבל הוא משום מה רואה בה משהו אחר פתאום, לא לגמרי אבל קצת, טיפה.
הוא נסע עד התצפית ועצר מול הים.
“למה עצרת?” הוא לא ענה הוא פשוט יצא מהאוטו ופתח לה את הדלת.
“צאי מהאוטו אנחנו חייבים לדבר”.
“לדבר על מה? למה אתה כל כך רציני?” היא יצאה והוא סגר את הדלת אחריה.
“עליך ועל כל המצב הזה לאחרונה, שבי” הם התיישבו.
“אין לי כלום מה אתה רוצה?”
“מירי לאחרונה את מאוד מרוחקת מכולם אפילו מליהי ומיכאל, מה קורה? דברי איתי”.
“דני אני התרחקתי ממיכה וליהי כדי לא להידבק להם, הם זוג עכשיו אני לא רוצה להדבק אליהם וככה גם ירין ואדם ויסמין, טוב יסמין רוב הזמן זונה ומתנהג מגעיל”.
“ומה בקשר אלי?”
מה בקשר אליך?”
התרחקת גם ממני, אמרנו שאנחנו לא נותנים לזה להשפיע על החברות בינינו”.
“אוי נו עזוב אותך שטויות בוא ניסע אליך הביתה ונשב קצת ואולי נעשה יותר מרק לדבר?”
“דיי מירי את חייבת להספיק עם זה כבר, אם קורה משהו את חייבת לספר למשהו” הוא צעק עליה, זו הפעם הראשונה שהוא צעק עליה, דמעות החלו ירדו מעיניה, היא הסתכלה לכיוון הים, פניה הפכו כל כך עצובים שזה כאב לו כל כך.
“מיר אני מצטער אני לא התכוונתי שתבכי” הוא החזיק את ידה.
“זה בסדר אתה רק דואג לי זה חמוד, זה אחד הדברים שאני אוהבת בך” היא הסתכלה בעיניו.
“בבקשה מירי תספרי לי, את מפחידה אותי שאת ככה, מוזרה כזאת”.
“בסדר אבל אל תספר לאף אחד על זה, לא אמרתי את זה עדין אפילו בקול”.
“בסדר יש לך את המילה שלי”.
“כמו שאתה יודע אני ואבא שלי בקשר מאוד טוב, אני פשוט ילדה של אבא ובחודשים האחרונים אמא שלי מלא לא הייתה בבית וחוזרת מאוחר או שפשוט לא ישנה בבית בכלל, אבא ואני לא הבנו מה יש לה אבל אחד העובדים במוסך שלנו אמר לאבא שהוא ראה את אמא והמנהל שלנו שנמצא במקום מתנשקים ואז אבא הבין שאמא בוגדת בו” היא נעצרה, לוקחת נשימה מהבכי, הוא ליטף את ידה והקשיב בשקט.
“הוא נפגע כל כך ומאז הם רק רבים, כל הזמן, כל פעם שהם נפגשים בבית, הם ישנים בחדרים נפרדים ואני לא מסוגלת לסבול אותה יותר, אף פעם לא באמת הסתדרנו אבל עכשיו אחרי שהיא פגעה בו ושברה לו את הלב אני פשוט שונאת אותה, אני לא מסוגלת להסתכל עליה, אני מקווה שהם באמצע תהליך גרושים” היא נגבה את הדמעות אך הן המשיכו לרדת הוא חיבק אותה חזק והיא בכתה עליו.
“תודה ששיתף אותי, אני מאוד מעריך את זה”.
“דני אני לא מסוגלת ללכת הביתה, אני פשוט לא מסוגלת”.
“אז בואי לישון אצלי”.
“אתה בטוח בזה?”
“בטח בואי נלך” הוא קם מהרצפה הושיט לה את ידו וכאשר היא נגעה בו הם שניהם הרגישו מן צמרמורת כזו שדניאל עוד לא הרגיש עם אף אחת, זה היה חדש, מעניין.
הם עלו לרכב ונסעו לביתו של דניאל, הם הגיעו לשכונה די פשוטה עם כמה בנינים.
“אתה גר כאן וואו”.
“כן אני לא בדיוק עשיר כמוכם, אנחנו יותר פשוטים, אנחנו גרים בקומה חמישית ובבית שלנו יש חמש חדרים כולל סלון אני בחדר לבד אבל שני האחיות שלי ביחד בחדר ושני האחים שלי בחדר וחדר הורים, מה את חושבת?”
“אני חושבת שזה מהמם בטח ההורים שלך אוהבים אחד את השני הרבה יותר, אני הייתי רוצה לחיות ככה גם עם מלא אחים ושכונה, בטח הייתה לך ילדות מהממת פה” היא הניחה את ידה על ידו.
“כן היינו חבורה די גדולה, עד היום אני בקשר עם חלק, יש כאלה שעברו דירה ועם הזמן הקשר התרופף”.
“וואו אני ממש מקנא בך, בוא נעלה לראות את הבית שלך” היא אמרה בהתרגשות.
הם יצאו מהרכב, נכנסו לבניין ועלו במעלית לביתו של דניאל.
“וואו זה נראה בית כל כך נעים” אימו ואביו של דניאל ישבו בסלון ולידם ישבו שני בנים ושתי בנות משחקים.
“ברוכים הבאים, דני מי החברה שלך?” שאל אביו.
“כמה שהוא דומה לאבא שלו” חשבה מירי.
“זאת מירי, סיפרתי לכם עליה, חברה מהכיתה, היא חלק מהחברה שאנחנו יושבים ביחד”.
“כן בטח שאנחנו זוכרים שלום מירי, כמה שאת יפה” אמרה אימו.
“תודה” היא אמרה מובכת.
“את רעבה? רוצה לשתות משהו?” שאלה אימו וקמה מהספה.
“לא זה בסדר, הכל טוב שבי”.
“לא זה בסדר שבו אתם בספה השנייה ואני אביא קצת פיצוחים ושתייה”.
“היא מתוקה מאוד, מאוד אימהית” היא אמרה לדניאל בשקט.
“דני שלום” קפצה עליו אחותו הקטנה בחיבוק.
“שנינוש איך היה אצל החבר שלך תום?” הוא חיבק אותה בחזרה והושיב אותה עליו.
“היה מאוד כיף, היינו בבריכה ושיחקנו קלפים”.
“היא דומה לקטן השני מאוד ושניהם דומים לאמא שלו” היא חשבה לעצמה.
“מי זאת?” שאל האח שדומה לשני.
“זאת חברה טובה שלי”.
“איך קוראים לה?”
“תשאל אותה”.
“איך קוראים לך?” הוא הסתכל עליה בעיניו הגדולות והירוקות.
“קוראים לי מירי, איך קוראים לך?”
“קוראים לי אביחי”.
“נעים מאוד להכיר אותך אביחי”. היא אמרה ולחצה את ידו.
“בן כמה אתה מתוק?”
“אני בן חמש”.
“וואו אתה כזה גדול”.
“מירי רוצה לבוא לשחק איתנו טאקי אני משחק עם שון ושני משחקת עם שירן” הוא הסביר לה ומשך אותה לרצפה.
“אני יכולה לשחק איתכם?”היא שאלה את הגדולים.
“בטח, את יודעת איך לשחק?” שאלה אותה שירן.
“האמת שלא, רוצה ללמד אותי?”
“כן אז ככה יש לך…” היא הסבירה לה את המשחק ודניאל מסתכל מהצד מחייך לעצמו.
“שנינוש לכי תשחקי איתם גם כן”.
“טוב” היא נשקה אותו הלכה והתיישבה על מירי.
“דני היא מהממת, חוץ מהחיצוניות גם הפנמיות, תראה איך הם אוהבים אותה, היא כל כך טובה איתם, היא נראה לי הראשונה שהם התחברו אליה כל כך מהר” אמרה אימו לדניאל, דניאל הסתכל עליהם בחיוך.
“הם באמת נהנים איתה”.
“הוא הבין איך הוא לא ראה אותה ככה לפני, בעצם הוא כן יודע, הוא תמיד היה ויהיה רגיש למשפחה שלו ולאחים שלו, הוא מרגיש אליה פתאום אחרת.
“טוב חברה השעה עשר בואו למיטות” אמרה אימו של מיכאל.
“אמא אבל אני עוד שנייה מנצח, יש לי שני קלפים בסך הכל, אפשר רק לסיים את המשחק, בסדר אמא” התחנן שון.
“כן אמא רק הסיבוב הזה בסדר” באה לעזרתו שירן.
“בסדר אבל אל תתחילו עוד משחק”.
“בסדר כי אני עכשיו מסיים את המשחק”.
“ניצחתי” צעק בשמחה שון.
“יופי עכשיו לישון תגידו לילה טוב למירי ודניאל ולכו למיטה”.
“בסדר אמא” אמרו כולם ביחד.
“לילה טוב מירי היה לי מאוד כיף לשחק איתך” אמר שון וחיבק אותה.
“גם לי מותק” היא חיבקה אותו גם.
“את תבואי לבקר אותנו עוד נכון?” שאל אביחי וחיבק אותה.
“בטח שאני אבוא אם דניאל יזמין אותי”.
“הוא יזמין אותך אל תדאגי” אמרה שרון וחייכה.
“בואי תני לי חיבוק לילה טוב, אפילו שאת גדולה” אמרה מירי וצחקה.
“בסדר” אמרה שירן וצחקה גם ונתנה חיבוק למירי.
“מירי אני אוהבת אותך מאוד” אמרה שני וחיבקה את מירי ונישקה אותה בלחי.
“גם אני אותך מותק לילה טוב” וכולם הלכו לחדר לישון.
“טוב אמא אנחנו נלך לחדר גם כן תודה על הכל”.
“כן תודה רבה על הכל”.
“אמא שחכתי לשאול אני יכול שמירי תישן פה?”
“בטח, בשמחה, אתה יכול לשמור על הקטנים, אני ואמא רוצים לצאת קצת?”
“בטח שכן, נכון מירי?”
“בטח שכן, זה מעט שאני יכולה לעשות”.
“תודה מתוקים אז אנחנו נצא ביי” והם הלכו.
“טוב בואי לחדר” הם הלכו לחדרו.
“וואו החדר שלך מדהים”.
“באמת הוא קטן מאוד”.
“כן אבל, אני לא יודעת להסביר יש לכם אוירה אחר בבית שגורם להכל להראות מושלם כמו אצל ליהי, אווירה משפחתית שאין אצלנו כי ההורים רוב הזמן בעבודה”.
“כן אני מבין, היית מעולה איתם”.
“כן הם מהממים, ממש כיף לך שיש לך אחים קטנים”.
“את יודעת שאת הראשונה שככה כולם אהבו אותה על הרגע הראשון, זה מאוד חשוב לי”.
“אני שמחה לשמוע” היא התקרבה אליו והוא אליה.
“יש לך מצב רוח למשחקים?” היא שאלה כשהיא שמה את ידיה על חזהו השרירי.
“את האמת שאני מאוד רוצה” הוא אמר ושם את ידיו על מותניה ונישק אותה נשיקה עדינה.
“אני רק רוצה לדעת את המשמעות של זה בשבילך?” הוא שאל.
“אני צריכה לנקות את הראש מהכל”.
“אני רוצה אותך” הוא הסתכל בעיניה הירוקות וחייך.
“באמת?” היא שאלה בהלם.
“כן” הוא נישק אותה שוב, הם התנשקו קצת ואז הם נשכבו על המיטה שהוא מעליה, הוא הוריד לה את החולצה והיא הורידה לו נהנת מכל רגע, מכל שנייה, מכל דקה.
“איזה יופי אתם ביחד בסוף, אמרתי לך שאתם תהיו ביחד” אמרתי בשמחה.
“כן אני כל כך שמחה” החיוך לא ירד מפניה.
“שלום לך מאמי” הוא חיבק אותה מאחור ונישק אותה בלחי.
“בוקר טוב לך אהובי” היא הסתובבה ונישקה אותו בפה.
“אווו” אמרתי בחיוך.
“ליהי מביכה אחת”.
“היי את עושה לי ולמיכאל את זה המון”.
“כן את צודקת”.
“אתמול בלילה היה מדהים, תודה” היא אמרה לו.
“ישנת אצלו אתמול? למה לא באת אלי?” שאלתי בהלם.
“כי המצב” היא עצרה אותו.
“כי את יודעת איתך אני לא שוכבת” היא צחקה.
“אתם שכבתם כבר?” שאלתי בהלם “אני כבר חודשיים ומשהו עם מיכאל ואני בקושי מסוגלת שהוא יראה אותי ערומה או רק עם חזייה ותחתונים”.
“מותק זה הנורמאלי אבל אני ודניאל זה משהו אחר ממך וממיכאל ואל תשכחי שני לא בתולה כבר תקופה”.
“כן בעניין הזה אנחנו חייבות לדבר” לקחתי את ידה ומשחתי אותה החוצה לחצר.
“מה יש לך?” היא שאלה הבלם.
“אני יודעת מי היה הראשון שלך” אמרתי.
“מה? הוא סיפר לך איתה מטומטם, הוא גמר אותי ואותו”.
“למה? למה הוא היה הראשון שלך אם את אף פעם לא אהבת אותו?”
“את כועסת?”
“לא ממש לא, יותר כמו מקנא”.
“טוב העניין הוא שאת ממש לא צריכה לקנא בי ועשיתי את זה כי רציתי שהפעם הראשונה שלי תהיה משהו חשוב מאוד בחיים שלי ותאמת שחשבתי שגם אני רוצה אותו אבל אחרי זה הבנתי שזה פשוט מוזר מידי הבנתוש?”
“כן כן פשוט זה מאוד קשה לי שהוא ככה בתקופת יובש בגללי אבל אני לא מסוגלת לעשות יותר מזה”.
“אל תדאגי מותק, אפילו שאני חושבת שאת הבתולה החידה בקבוצה שלנו”.
“מיר הקבוצה שלנו לא כזאת גדולה, אנחנו שישה חברים טובים”.
“שבעה עם יסמין”.
“כן גם היא”.
“אל תשנאי אותה, היא לא תנסה לקחת לך אותו שאת איתו, אל תדאגי מזה”.
“אני מקווה”.

ליבי תמיד שייך לך פרק שני
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
63 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך