ליבי תמיד שייך לך

maya152 26/02/2020 180 צפיות אין תגובות

פרק ראשון:
החיים הם לא סיפור סינדרלה והסוף הוא לא תמיד שמח,
לפחות לא אצלי, ילדה טובה בסה”כ שפשוט התאהבה, שזה נורמאלי לגמרי, הוא היה כל כך מתוק, הכי מקובל בשכבה, כל הבנות אהבו אותו וכמובן שכמו כולן גם אני, אבל זה לא קרה כל כך מהר, לקח לי זמן להבין שאני רוצה אותו אבל גם כשהבנתי לא האמנתי שהוא ירצה אותי, אני לא הבת הכי מקובלת או הכי יפה בבית ספר.
“ליהי את יכולה בבקשה לעשות לי חשבון?”.
“בטח דוב אני באה”.
דוב הוא החבר הכי טוב של אבא שלי שהבת שלו החברה הכי טובה שלי.
“מה שלום מירי, איך לה בלימודים?” שאלתי.
“טוב מאוד, היא נהנת, את לא מדברת איתה?”
“אני הרבה זמן לא דיברתי איתה, אתה יודע עם כל המצב של החנות ואבא ומאיה”.
“כן נכון מה שלום הילדה היפה הזאת?”
“היא בסדר היא עוד יומיים תהיה בת שנה”.
“וואו עבר שנה מאז, הזמן טס” הוא צחקק לעצמו.
“כן, זה עף ולפעמים הזמן לא עובר” חייכתי חיוך עצוב.
“אני אגיד למירי להתקשר אליך, היא בטוח מתגעגעת אליך” הוא חייך אלי בהבנה.
“תודה דוב, יום טוב”.
“גם לך מותק”. הוא יצא מהמאפיה והחיוך מפני ירד.
“יש לך הרבה עבודה” אמרתי לעצמי והתעסקתי עם הלוקחות במקום לשקוע בעצב שלי.
המאפיה שלנו היא המאפיה הכי פופולרית בעיר, כולם מכירים את אבא בעיר וכמובן אותי, כולם שמעו גם על הבלגן שלי ושל החנות אבל כולם היו כל כך חמודים ועוזרים, אחרי שאמא נפתרה היה קשה לאבא לקום ומאז אני מנהלת את המאפיה.
הדלת נפתחה ומשם נכנס הבן אדם שלא ציפיתי שהכנס, אחרי כל כך הרבה פעמים של אכזבה שבהם חיכיתי שהוא יפתח את הדלת ויחזור אחרי שנעלם חודש לפני סוף הלימודים, אפילו ההורים שלו לא ידעו לאן הוא נעלם.
הוא נכנס, הוא כל כך גדל בשנה הזאת, הרגשתי רצון עז להקיא, “רון תחליף אותי בקופה אני רצה למחסן” ברחתי למחסן, למקום שבו הוא לא יראה אותי, נכנסתי לשירותים ושם פשוט הקאתי,
“מה נראה לו שהוא בא ככה, בלי להודיע, בעצם הוא הלך בלי להודיע אז שהוא יודיע שהוא חוזר, ליהי תחשבי בהגיון” ושוב הקאתי, הגוף שלי לא יכול להכיל את הכאב שוב, שתפתי פנים, לקחתי נשימה עמוקה ויצאתי מהשירותים.
“ליהי משהו קורא לך בחוץ” אמרה לי העובדת שלנו אלה.
“אלה את לא מכירה אותו?”
“לא אני רק בכיתה ט’, אני לא ממש מכירה את המשפחה שלו, אני יודעת שהוא אילתי אבל לא יותר מזה, את ממש חיוורת, להביא לך מים?”
“לא מאמי שלי תודה אני אצא לראות מה הוא רוצה ממני”.
יצאתי בחשש מהמחסן וראיתי אותו שם מסתכל על העוגות כאילו הוא לא יודע שהוא ערער את כל עולמי ברגע שראיתי את פניו.
“מה אתה עושה כאן מיכאל?” שאלתי, ניסיתי לשדר בטחון ושאני חזקה אבל אני לא בטוחה שזה כל כך עבד.
“ליהי וואו כמה השתנת, התגעגעתי אליך, אני יודע שאת כועסת עלי ואני כל כך מצטער באמת, יש מצב שנוכל להיפגש מתישהו לדבר על הכל?”
הסתכלתי בעיניו החומות, שערו החום ארך מעט שזה היה טיפה שונה, הוא התנפח בגוף, “להתאמן הוא לא שכח אבל אותך כן” אמרתי לעצמי “תמשיכי לכעוס עליו”.
“אני לא יודעת אם אני מסוגלת לדבר איתך” לקחתי את ידו נכנסנו למחסן, שחררתי את ידו וסגרתי את הדלת, לא רציתי שכולם ישמעו אותנו.
“אתה נעלמת לשנה שלמה ופתאום אתה חוזר אומר שהתגעגעת, שאתה מצטער ורוצה לדבר על הכל, זה פשוט לא עובד ככה” צעקתי את הסוף.
“אני יודע, אני יודע שהייתי מגעיל, שזה לא מגיע לך, אני אומר שאני מצטער לא בשביל שתסלחי לי מהר, אני יודע שזה לא יקרה כל כך בקלות, אני אומר את זה כי זה מה שאני מרגיש באמת ושוב אני יודע שלא מגיע לי שתסלחי לי” הוא הוריד את ראשו מעט ושערו נפל על פניו, כמו שאני אהבתי שנהיה לו.
“אני אחשוב על זה, אתה רוצה לתת לי את המספר החדש שלך או שאתה לא בשביל שאם תרצה לברוח עוד פעם אני לא יוכל לאתר אותך?”
חיוך קטן עלה על פניו “התגעגעתי לציניות שלך, תביאי את הטלפון שלך אני אכתוב לך את המספר שלי, אני מחכה לשיחה ממך, ולי יש את המספר שלך אז אם לא תתקשרי אני אתקשר” הוא החזיר לי את הטלפון.
“ואני לא בטוח אענה” לקחתי את הטלפון והחזרתי אותו לכיס האחורי של המכנס.
“תודה על הצומת הלב שלך, אפשר לחבק אותך?”
“אני לא יודעת” דמעות התחילו לעלות בעיני, דמעות שניסיתי להסתיר עד עכשיו, והוא כתגובה חיבק אותי חזק, חיבוק שומר הבעיה שצריך לשמור עלי ממנו.

* * *

“הוא מה?” צעקה מירי בהלם.
“כן אני יודעת, ואני לא יודעת מה לעשות, בא לי למות” כיסיתי את פני עם שתי ידי, מנסה לעצור את הבכי שלא מפסיק מאז שהוא הלך.
“הוא ממש חוצפן, חמור, מה נראה לו שהוא בא ככה אחרי שנעלם לשנה שלמה, סליחה מאמי שלי אני בטוחה שאת מרגישה את זה יותר ממני, אני לא אדבר על זה יותר, מה הוא אמר?” היא חיבקה אותי משדרת לי כוחות.
“הוא רוצה להיפגש ולדבר על הכל”.
מירי התרוממה באחת, “מה אמרת לו? אני מקווה שלא הסכמת”.
“לא, אמרתי לו שאני צריכה לחשוב על זה”.
“מה יש לחשוב, אל תיכנעי לו” היא אמרה בכעס.
“אבל מירי לא מעניין אותך איפה הוא היה, למה ברח ככה?”
“בטח שזה מעניין אותי, השאלה אם הדבר הנכון לעשות?”
“אני חושבת שכן, זה לא אומר שאני חוזרת איליו אבל רק כדי לקבל תשובות לשאלות שלי”.
“טוב תפגשי איתו ותקליטי את השיחה שלכם, כדי שאני אוכל לשמוע”.
“בסדר, טוב אני חייבת לחזור הביתה, מאיה מחכה לי”.
“רגע הוא שאל עליה בכלל?”
“לא, אני חושבת שהוא פחד לעבור את הגבול, או שהוא חושב שעשיתי מה שהוא הציע לעשות”.
“הוא כזה דביל, אני לא מבינה למה התאהבת בו”.
“אני יודעת למה, אני לעולם לא אשכח את זה”.

* * *

“ליהי את באה היום לקריזי נכון?” שאלה מירי.
“בטח שאני באה, מי יפספס את המסיבה הכי גדולה, אני כל כך מתרגשת”.
“שמעתי שכולם יבואו לשם, אפילו מיכאל החתיך הזה” אמרה חברה שלנו ששמה ירין.
“מה כל כך מתלהבים ממנו הוא חתיכת חרא, אגואיסט ועף על עצמו, מה יש לאהוב בו, הוא חתיך אבל אי אפשר להיות אם משהו שהוא רק חתיך” אמרתי .
“טוב ליהי די עם ההרצאות, אני מכירה אותו והוא מאוד נחמד” אמרה מירי.
“מירי את לא נחשבת אתם חברי ילדות יש לך איזה שהיא חובה לאהוב אותו, אתם כמו אחים”.
“כן איזה כיף לך שאת כל כך קרובה איליו” אמרה ירין.
“לי זה כיף לך זה לא, הוא בחיים לא התאהב בי, בעצם הוא כן, אבל היינו קטנים”.
“מירי זה היה לפני שלוש שנים” הזכרתי לה.
“ליהי גיל 13 וגיל 16 זה שונה”
“כן היא צודקת, יפה שזה לא הרס את היחסים שלכם” אמרה ירין.
“זה כן הרס” אמרתי.
“קצת הרס, יש בינינו איזה שהיא מבוכה כזאת אבל אנחנו בסדר” מירי שלחה לי מבט כועס ואני רק חייכתי.
“מה דיברתן בנות?” פתאום מיכאל בא מאחורי מירי וחיבק אותה מאחורה.
“עלינו” אמרה מירי בחיוך וחיבקה אותו חזרה.
“היי לך ליהי” היא חייך חיוך מקסים.
“שלום מיכאל, שמעתי שגם אתה בא היום”.
“בטח שאני בא נראה למשהו שאני מפסיד מסיבה, רציתי בדיוק להגיד לכן לבוא אלי לפני, אנחנו שותים קצת ואז הולכים, אני יודע שליהי לא בדיוק שותה אבל אני אשמח אם תבואו”.
“היא שותה אתה ממש לא מכיר אותה כמו שהיא לא מכירה אותך” צחקה מירי.
“אז אולי אני צריך לדבר איתה יותר”.
“השאלה אם היא רוצה שתדבר איתה יותר” אמרתי.
“ליהי ימגעילה” צחקה מירי.
“טוב בנות ניפגש אצלי בעשר”.
“להביא כסף?” שאלתי.
“לא את החברה הכי טובה של אחותי את ממש לא משלמת”.
“תודה” חייכתי.
“טוב בואי נראה מה את לובשת”.
“אני אלבש את המכנס השחור עם הפרחים האדומים וטופ שחור” אמרתי.
“המכנס שאני אוהבת עם הפרחים הקטנים, שהוא ארוך מתרחב למטה?”
“כן זה בול, את יכולה לקחת לי את האוברול החדש שאת ממש אוהבת, השחור עם המחשוף”.
“באמת, את בטוחה?”
“בטח שאני בטוחה באת להתארגן אצלי בכוונה, תכנסי למקלחת שלי ואני אלך למקלחת של ההורים שלי”.
“סבבה תודה לי, אני לוקחת לך קודם כל פיג’מה ואז אחרי שנתאפר נתלבש”.
“ברור” לקחתי את הפיג’מה ומגבת ויצאתי מהחדר.
“וואו כאן הוא גר?” אמרתי בהלם.
“מותק זה לא כזה שונה מהבית שלך”.
“בטח שכן”. מירי דפקה בדלת ומיכאל פתח לנו אותה.
“שלום לכן, אתן נראות ממש טוב, הגעתן בול בזמן”.
“מיכאל הבאתי וודקה, לא יכולתי לבוא בלי כלום” אמרתי והבאתי לו את הבקבוק.
“וואו רוברטו קוואלי, תודה זאת וודקה יקרה”.
“זה בסדר”. נכנסנו וכל השכבה הייתה שם.
“ההורים שלו לא יכעסו?”
“זה הבית שלו, בערך זה בית שנועד לדברים כאלה”.
“מגניב לגמרי”. ישבנו ושתינו קצת וצחקנו הרבה.
“מירי את מעשנת איתנו?” שאל מיכאל בזמן שהוא מוציא את העשן מפיו.
“כן כל כך, מלא זמן אני לא עישנתי” אמרה ולקחה ממנו את הג’וינט ולקחה שחטה.
“מירי את עדין מעשנת סמים?” שאלתי בזעזוע.
“כן, רוצה קצת גם?” היא הוציאה את העשן עלי.
“לא ממש לא” עניתי בהחלטיות וניסיתי לפזר את העשן ממני עם ידי.
“את כזו ילדה טובה” צחקה עלי יסמין.
“ואני גאה בזה” אמרתי בגאווה.
“טוב חברה נצא, מירי וליהי אתן באות איתי ועם אדם במונית והפעם ליהי את לא משלמת” הוא חייך.
“בסדר” אמרתי, “איזה חיוך יפה יש לו” חשבתי “ליהי את ממש שתויה אם את חושבת את זה”.
“כמה אנשים יש פה וואו” אמרתי.
“בואי כבר לרקוד” מירי תפסה את ידי ורצה לאמצע הרחבה והתחלנו לרקוד, לבסוף באו גם מיכאל ועוד ילדים מהבית ספר ומיכאל רקד עם יסמין הילדה הכי שווה בשכבה אבל כמובן שזה לא עניין אותי ואני רקדתי עם מירי ועוד חברות.
“היי לך” אמר משהו מאחורי.
“היי גם לך” אמרתי, רקדנו קצת כולם,
“איך קוראים לך?”
“ליהי ולך?”
יקיר את אילתית?”
“כן ואתה בטח צפוני”.
“אכן כן, לא ידעתי עד כמה אילתיות יפות עד שראיתי אותך”
“אוי תודה, זה משפט פתיחה מעפן” צחקתי והוא איתי.
“לי בואי איתי לשירותים” אמרה לי מירי.
“בסדר” אמרתי והתחלנו להתקדם לכוון השירותים.
“רגע לאן את הולכת?” שאל יקיר.
“לשירותים”.
“אני אבוא אתכן” ויחד הלכנו לשירותים, מירי נכנסה לשירותים ויקיר פתאום תפס אותי במוטן והחל לנשק אותו.
“מה נראה לך?” העפתי אותו מעלי בכעס.
“זה היה נראה שאת בקטע”.
“בקטע של דיבורים” כעסתי כל כך.
“תקשיבי לי טוב את לא תגידי לא, אם את לא רוצה שחברה שלך תפגע אז את תתני לה ללכת ותישארי איתי”.
“מה?” שאלתי בהלם והוא כתגובה הוציא סכין קטנה.
“אני לא צוחק” הוא היה רציני ואני כתגובה שתקתי.
“טוב לי בואי נחזור” אמרה מירי כשיצאה מהשירותים.
“זה בסדר אני אבוא עוד מאט” הסתכלתי בעיניה והיא בעיני, “אני מקווה שהיא הבינה אותי” חשבתי והיא הלכה וברגע שהיא הלכה הוא התחיל לגעת בי ולנשק אותי בכוח.
“מיכה תקשיב ליהי הלכה איתי לשירותים והיא נשארה שם עם הבחור ההוא שהתחיל איתה כמו שאני מכירה אותה זה לא מבחירה, אני מפחדת עליה, יש מצב שאתה הולך לראות מה איתה?”
“בטח איפה היא?”
בשירותים, ותיזהר מסכינים, תודה” ומיכאל הלך בריצה לכוון השירותים ושם הוא ראה אותנו.
“היי מאמי הכל טוב פה?” הוא שאל.
“מאמי בטח שהכל טוב” אמרתי שחררתי עצמי מיקיר המופתע והלכתי למיכאל ונישקתי אותו “תודה שבאת” חשבתי.
“ואתה הכל טוב איתך?”
“אתה לא לפני שניה רקדת עם הזאתי היפה, אל תשחק לי אותה חבר שלה” הוא כעס ומיכאל כתגובה התחיל להרביץ לו עד שיקיר בקושי הצליח לקום מהריצפה,
“זה שתלמד לא לעשות כאלה דברים לאף אחת, לאף אישה” הוא חיבק אותי ויצאנו מהשירותים.
“תודה, אני רוצה ללכת הביתה, ממש” והתחלתי לבכות ומיכאל חיבק אותי חזק.
“אני אקח אותך הביתה אני אשלח הודעה למירי שאנחנו הולכים”.
“בסדר, תודה לך” אמרתי ויצאנו מהמועדון ולקחנו מונית הביתה.
“איפה ההורים שלך?” שאל מיכאל כשהגענו והוא ראה שהבית ריק.
“הם נסעו לפגישת עסקים”.
“את רוצה שאני אשאר איתך הלילה כדי שלא תשני לבד?”
“אתה בטוח בטח תכננת לעצמך ערב שונה לגמרי, להיות עם יסמין ואני הורסת לך את התוכניות”.
“מה פתאום הורסת, אני נישאר איתך”
“תודה, אתה יותר חמוד משחשבתי” אמרתי יושבת על הספה מחבקת את רגלי וצוחקת.
“באמת מה חשבת עלי?” הוא התיישב לידי.
“חשבתי שאתה די מפגר, אגואיסט ורוצה רק בנות יפות כדי לשכב איתם ונו הבנת את הרעיון”.
“כן הבנתי, אבל רק שתדעי שאני ממש לא כזה, אני כן שכבתי עם בנות אבל הן כן מצאו חן בעיני, לא שכבתי אף פעם עם משהי רק בשביל סטוץ, ורק שתדעי שהילדה היחידה שהייתי מאוהב בה זאת מירי, מאז לא הייתי מאוהב עוד פעם”.
“וואו אני בהלם, אתה כזה הכי מקובל בשכבה וכל הבנות רוצות אותך, זה די מצחיק”.
“כן, אבל גם את שונה ממה שחשבתי עליך”.
“באמת מה אתה חשבת עלי?” חייכתי חיוך משעושה.
“את ניראת ילדה טובה כזאת כאילו יותר מידי כזה, חננה בעניין של לימודים וכאלה אבל מצד שני סנובית ועפה על עצמה”.
“טוב אתה ממש טועה בדברים מסוימים אבל אני כן ילדה טובה יחסית”.
“כן ממש, זורמת עם בנים במסיבות ושותה”.
“טוב בסדר” נכנעתי, “ואני ממש לא סנובית” אמרתי נעלבת.
“כן עכשיו אני רואה” הוא צחק.
“ממש כיף לי לדבר איתך, לא חשבתי שיקרה לי דבר כזה איתך” .
“טוב את שתויה לגמרי” הוא צחק.
“גם אתה” צחקתי.
“טוב לפחות את שמחה עכשיו, אני אוהב אותך מחייכת”.
“אתה מביך אותי מעצבן אחד”.
“סליחה אני לא התכוונתי, את יודעת מעולם לא דיברנו ככה אפילו שאנחנו מכירים המון זמן”.
“כן זה נחמד”.
“בואי נחליף בגדים, נעלה למיטות ונדבר עוד קצת, זה נחמד”.
“אין בעיה אני אביא לך מזרון מכנס וחולצה של אבא” קמנו מהספא ועלינו לקומה למעלה, איפה שהחדרים.
“הבית שלכם גדול”.
“מיכאל שלך גדול פי שתיים”.
“אולי, לא יודע” זרקתי עליו מכנס וחולצה.
“תתלבש בשירותים”.
“למה את ממש מתביישת לראות אותי עם בוקסר?
“כן, אני לא ממש מעוניינת, תודה על ההצעה” אמרתי בציניות.
“אני אוהב את הציניות שלך” הוא אמר ונכנס לשירותים ואני התפשטתי כדי להחליף בגדים.
“תקשיבי שכל כך רואים שזה מקלחת של בנות” הוא יצא.
“מטומטם אל תצא” צעקתי אבל זה היה מאוחר מידי והוא ראה אותי עם חזייה ותחתונים.
“אוי סליחה” הוא נכנס שוב.
“אתה כזה דביל” התלבשתי במהירות.
“טוב בשבילי זה לא היה כזה נורא”.
“כן בשבילך, אני לא רוצה להיות עוד אחת מהסטוצים שלך, אתה יכול לצאת עכשיו”.
“תודה, את לא חייבת להיות” הוא התיישב על המיטה.
“אני יודעת” נשכבתי על המיטה.
“אז ליהי מי את באמת?”
“שאלה טובה, מי אני? מעניין, מה אתה רוצה לדעת?”
“אני אתחיל אולי זה ירגיע אותך קצת”.
“אוקיי”.
“אז אני מיכאל, יש לי עוד שלושה אחים, שני בנים ובת אחת קטנה, הבייבי של הבית, אני אוהב לנגן על גיטרה, לשיר קצת, אוהב ספורט וכדורגל וחובב אופנועים ומכוניות, נראה לי שזה זהו”.
“וואו אתה מנגן על גיטרה אני חולה על גיטרות אפילו שיש לי אחת ממש יקרה אני לא יודעת לנגן”.
“אז אני אלמד אותך, נקבע מתי שהוא ונתחיל ללמוד”.
“סבבה איזה כיף” התרגשתי והוא צחקק לו.
“טוב אני עכשיו, אז אני בת יחידה אני אוהבת לשיר, מאוד אוהבת לשיר, אני אוהבת לרקוד ובגלל זה אני כל הזמן יוצאת למסיבות, אני אוהבת את החברים שלי והמשפחה שלי יותר מכל דבר בעולם ואני אתן להם את הכל, את כל כולי”.
“ואוו, את נשמעת בן אדם מדהים” הוא צחק.
“באמת תודה, זה מאוד מחמיא לי” צחקתי גם אני.
“מיכאל תודה שאתה פה אני הייתי מתה מפחד פה לבד”.
“הכל טוב אני שמח מאוד להיות פה איתך” הוא ליטף את פני בעדנות ואני רק חייכתי.

* * *

כולם התאהבו בו כי הוא חתיך אבל אני התאהבתי בו כי הוא בן אדם טוב ואכפתי.
“שלום מתוקה שלי” הרמתי את מאיה ונישקתי אותה בלחי היא כתגובה חייכה אלי חיוך מתוק.
“איך היה לך היום? היה לך כיף?” דגדגתי אותה והיא צחקה, “וואי אני פשוט אוהבת אותך יפה אחת” נישקתי אותה שוב והסתכלתי בפניה, “היא דומה לו, לאבא שלה, יותר מידי דומה” חשבתי, “אבל אני עדין אוהבת אותך” אמרתי בקול.
“שלום ליהי חזרת, איך היה בעבודה?” שאל אבי.
“בסדר הכל טוב ורגיל” שמתיי את מאיה על הרצפה.
“יופי אני שמח לשמוע”.
“אבא אני יוצאת אחרי הצהרים לפגישה חשובה, להביא בייביסיטר למאיה או שאתה רוצה לשמור עליה, רק אם יש לך כוח, אתה לא מרגיש טוב לאחרונה”.
“לא אני אשאר איתה, הנסיכה הקטנה שלי, הרבה זמן לא היינו רק אני והיא” הוא חייך חיוך מאושר.
“טוב תודה אבוש” נישקתי אותו בלחי.
“לכי לנוח קצת מאמי שלי את נראת גמורה”.
“כן אני גמורה” הלכתי לחדר עליתי למיטה, לקחתי נשימה ארוכה וחייגתי אליו.
“היי ליהי אני כל כך שמח שהתקשרת”.
“אני מקווה שגם אני אהיה שמחה בסוף, ניפגש במקום שלנו בחמש פשוט עכשיו אני הולכת לנוח , אני גמורה מהעבודה הזאת”, “למה את משתפת אותו?” חשבתי בכעס.
“בסדר יפה שלי תנוחי, אני יודע שלקחתי לך הרבה כוחות היום”.
“טוב ביי” ניסיתי לסיים.
“ביי מאמי” הוא ניתק ואני בכיתי בשקט עד שנרדמתי.

* * *

“מאז אותו הלילה התחלתי להרגיש רגשות למיכאל, חיוך שהוא חייך אלי גרם לליבי לפעום בחוזקה” אמרתי למירי.
“את כל כך אוהבת אותו” צחקה מירי.
“די מעצבנת, אני פשוט לא מאמינה שאני כמו כל הבנות האחרות שאין להן סיכוי איתו”.
“למה את חושבת שאין לך סיכוי איתו, אני חושבת שאם רק תנסי יהיה לך סיכוי”
“לא, הוא בקטע של יסמין וחוץ מזה הוא לא היה מאוהב מאז שהוא היה מאוהב בך”
“תשני את זה, אתם לא מסתובבים ביחד ובקושי מדברים, תתחברי אליו ואז תראי, לא אמרתם שהוא ילמד אותך לנגן או משהו כזה?”
“כן את צודקת, זה מה שאני אעשה” קמתי מהכיסא בהחלטה נחושה.
“מיכאל מה קורה?” באתי מאחוריו שהוא יושב עם חברים.
“ליהי מה איתך? תביאי חיבוק”, חיבקתי אותו ואז הוא שאל, “את צריכה משהו?”
“כן אפשר לדבר בצד?”
“בטח, חברה אני שניה חוזר” הוא לקח את ידי והלכנו לדשא בחצר בית הספר והרגשתי את ליבי פועם בחוזקה.
“כן מה יש?” הוא עדין מחזיק בידי.
“קודם כל אני מרגישה שלא הודאתי לך מספיק, תודה רבה על ההצלה ההיא וגם שישנת איתי בבית, באמת שעשית לי הרגשה כל כך טובה”.
“באמת, אני שמח לשמוע , חשוב לי שתהיה שמחה, את בן אדם טוב ואדם טוב צריך שהיה לו טוב” הוא הזיז את שערי השחור מעיני בעדינות ודיבר קרוב כל כך לפני, קרוב של כמעט נשיקה.
“תודה נראה לי” הרגשתי שפני מאדימות והוא התרחק מעט והחל לצחוק,
“הוא משחק בי?” משבתי .
“ודבר שני שרציתי זה שההורים שלי נוסעים שוב ומירי לא יכולה לישון אצלי ואני קצת מפחדת לשון לבד, ובגלל שאתה כבר הייתה אצלי”.
הוא עצר את דברי “בטח שאני אבוא לישון אצלך”.
“באמת? בטוח? אני לא רוצה שתשנה תוכניות בגללי”.
“אין לי תוכניות, אבל גם אם כן את לא צריכה לדאוג בגלל זה בסדר?!” הוא הסתכל בעיני הירוקות.
“כן” הוא חיבק אותי שוב.
“שלום לך ילדה” הוא נכנס בדלת.
“שלום שלום, אתה רעב אולי, אני רוצה להזמין המבורגר”.
“מה כבר בדייט ראשון את אוכלת המבורגר?”
“זה לא דייט” אמרתי בלחץ.
“אני יודע, אני צוחק, תזמיני לנו אותו הדבר”.
“אוקיי” התקשרתי להזמין והתיישבנו בסלון לראות טלוויזיה ובסרט הייתה אמא חולה מאוד ואני התחלתי לבכות.
“מה קרה, את עצובה בשבילם?” הוא חיבק אותי ובכיתי עליו.
“לא נראה לך, אני יודעת שזה לא אמיתי”.
“אז מה קרה?” הוא כיבה את הטלוויזיה והסתכל עלי.
“אל תספר לאף אחד בסדר, לא סיפרתי אפילו למירי.”.
“את יכולה לסמוך עלי”.
“אמא לאחרונה מאוד חולה, לא מרגישה טוב וכל רופא שהיא הולכת אליו שולח אותה לרופא אחר, והרופא האחרון שלח אותה לבדיקה לראות אם יש לה סרטן, אני פחדת שזה יצא חיובי, אין לי כוח לאמא חולה” בכיתי כל כך הרבה, את כל מה שהחזקתי עד היום.
“ולמה לא סיפרת למשהו? למה את שומרת בבטן?” הוא חיבק אותי.
“אני לא בן אדם כזה שמספר את הרגשות שלו ובוכה ליד אנשים וחוץ מזה שאין לי כוח לרחמים של אנשים”.
“לפעמים צריך את זה אני אספר לך משהו עלי שאם לא הייתי משתף את מירי ואדם שהוא החבר הכי טוב שלי”
“בסדר” ניגבתי את הדמעות והסתכלתי בעיניו.
“רק מירי ואדם יודעים והם היו איתי בתקופה הקשה הזאת אז אל תספרי בסדר”.
“בסדר אל תדאג, אתה יכול לסמוך עלי” חייכתי והוא החזיר לי חיוך.
“המשפחה שלי הייתה משפחה שמחה ועמידה מאוד ואז פתאום בגיל אחד עשרה אבא התחיל להיות עצבני מאוד ולחזור הביתה מסטול, אמא ניסתה להגן עלינו במיוחד עלי שהייתי סקרן ותמיד הייתי מציץ שהם היו רבים וגם הדבר הגרוע מכל הייתי מעריץ אותו מאוד, יום אחד ואבא ואמא רבו, שמעתי אותם צועקים הסתכלתי מדלת חדרי בשקט אבל אז אבא ראה אותי והחל להשתולל מזעם ובא לכיוון שלי כדי להרביץ לי אבל אמא שלי הגנה עלי ובפעם הראשונה ראיתי את אבא שלי מרביץ מכות לאמא שלי, מכות כל כך חזקות שהחל לרדת לה דם, רצתי לטלפון שלי וצעקתי עליו שאת הוא לא עוזב את אמא אני מזמין לו משטרה, הוא לא האמין לי שהיה לי אומץ התקשרתי למשטרה והתחלתי לריב איתו שיעזוב את אמא ואמא בכתה וניסתה לעצור אותו שיעזוב אותי עד שהמשטרה הגיעה ואמבולנס, לקחו את אבא לכלא ואת אמא לבית חולים והייתי צריך לדאוג לאחים הקטנים שלי לבד אבל בגלל שסיפרתי למירי ואדם ההורים שלהם עזרו לנו המון”. הו סיים.
“וואו זה מזעזע, בגלל זה התחלת להתאמן, אני זוכרת שבאתה יום אחד לבית ספר עם מכות יבשות ומאז התאמנת באופן מאוד קיצוני, אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול”.
“כן היום הוא הלך ההורים שלי התגרשו שהוא עוד היה בכלא ומאז הוא לא חזר יותר לאילת”.
“וואו אני בשוק, אתה כל כך לא נראה אחד כזה”.
“עדין לא, בואי נראה מה יהיה בעתיד שאני אבא בעצמי”.
“אני בטוחה שתהיה אבא מעולה”.
“תודה” הוא חיבק אותי.
ומאז אותו היום אני ומיכאל היינו חברים טובים.
“ליהי בואי איתנו היום לסלינה” אמר ללי מיכאל ושם עלי את ידו.
“בסדר, למה לא” .
“יופי אז מירי לכי איתה וניפגש אצלי כמו פעם שעברה”
“בסדר, ניפגש ביי” היא חיבקה אותו.
“ביי לך ילדה” הוא בא אלי.
“ביי” חיבקתי אותו והוא נישק אותי בלחי.
“טוב מיכאל מחבב אותך”.
“אני לא חושבת” אמרתי כשאני מסתכלת בארון.
“אני בטוחה שכן, אני מכירה אותו כל החיים שלי ואני אומרת לך שהוא כן”.
“טוב אם את אומרת” חייכתי, שמחתי לשמוע את זה.
“טוב אז אני לובשת את המכנס הרחב השחור שלי והחולצה של טומי, מה את רוצה?”
“נראה לי שורט וטופ”.
“סבבה יאללה בסוף נאחר”.
“אני שתיתי מלא, אני מקווה שאני לא אעשה שטיות”.
“אני אשמור עליך” צחקה מירי.
“ממש רק את סטלנית אחת” צחקתי גם כן והתחלנו לרקוד יחד.
“היי רוצה לרקוד?” שאל אותי נער בגילנו.
“לא, היא לא רוצה” אמר מיכאל ושם עלי את ידו בהגנה.
“טוב אחי סליחה” הוא הלך.
“מה יש?” שאלתי והסתכלתי עליו.
“כלום אני לא רוצה שתרקדי עם אף אחד אחר”.
“אז עם מי אני ארקוד?”
“איתי”. והתחלנו לרקוד יחד.
“אני פשוט אוהב אותך כיף לי להיות איתך” הוא אמר לי מסתכל עיני קרוב אלי ככמעט נשיקה.
“גם אני אותך, אתה חמוד” צחקתי והמשכנו לרקוד יחד.
“איזה חמודים הם, אני צריכה לשכר אותם כל יום” אמרה מירי לירין ויסמין.
“אני לא כל כך מרוצה מהעניין” אמרה יסמין.
“למה כי היא רוקדת עליו ואת לא, תביני שהם פשוט מושלמים יחד” אמרה מירי.
וככה היינו חברים טובים אבל תמיד היה ביננו איזה שהו מתח.
“לי איזה כיף שבאת” הוא רץ אלי בשמחה רטוב לגמרי.
“אני מבינה שאני באיחור”.
“ממש לא דווקא אמרתי לכולם לבוא עוד חצי שעה כדי שנהיה קצת לבד רק אנחנו”.
“באמת איזה כיף”, “מה הוא מתכנן?” חשבתי.
“נו תורידי כבר את השמלה הזאת ותקפצי לבריכה” הוא רץ וקפץ לבריכה ואני הורדתי את השמלה והייתי עם בגד ים ביקיני וקפצתי אחריו.
“כמה כיף לי איתך, את בכלל לא מבינה”.
” גם לי איתך מיכה, אתה עזרת לי המון”.
“ליהי כמה זמן שאנחנו כבר בקשר? בערך שנה נכון?”
“כן בכיתה י’ הייתה התקרית במסיבה ועכשיו אנחנו בתחילת י”א”.
“ואני חייב להגיד לך שמאז אני בן אדם אחר, בן אדם יותר שמח, באמת אין עליך” הוא היה קרוב אלי והחזיק אותי במותניים ואני חיבקתי את צווארו.
“אין גם עליך” ואז הוא נישק אותי, נשיקה מתוקה.
“שלום יש פה משהו?” אמרה מירי שנכנסה בשער וישר אני ומיכאל השתחררנו אחד מהשני אבל הוא הסתכל בעיני וחייך.
“מירוש מה קורה אחותי? כנסי אלינו” קרא לה מיכאל.
“אני באה” היא הורידה את הבגדים וקפצה לבריכה.
“זה הולך להיות כיף, מיכה החבר החתיך שלך הולך לבוא?” שאלה מירי.
“איזה מהם?”
“דניאל זה עם העיניים הכחולות”.
“בטח שהוא בא, הוא אחד החברים הכי טובים שלי, רגע למה את שואלת? את בקטע שלו?” מיכאל נראה נעלב.
“מיכה, כן אני בקטע שלו, אבל חשבתי שעבר לך”.
“עבר לי, עבר לי מאז שאני וליהי התחלנו להתחבר אבל זה עדין קצת כואב שאת מעדיפה אותו”.
“מיכה אני ממש לא מעדיפה אותו, אתה החבר הכי טוב שלי, אתה אח שלי והוא ילד שמצא חן בעיני, אמרתי לך את זה כבר חבר לא בטוח נשאר לכל החיים אבל אח תמיד אהיה שם בשבילך”.
“את צודקת, אני מצטער, אני אוהב אותך אחות” הוא חיבק אותה והיא אותו.
“אוו איזה חמודים אתם, ממש קומדיה רומנטית” צחקתי.
“תירגעי ילדה” מיכאל בא אלי והרים אותי.
“מיכאל לא רחמים” צעקתי והוא הוריד אותי לאט נישק אותי שוב בלי שמירי תראה,
“עשיתי את זה כדי לנשק אותך שוב” הוא ליטף את פני ושוב הרסו לנו שכל הכיתה באה.
“מירי לצד עכשיו” אמרתי לה שמיכאל הלך להגיד שלום לכולם.
“מה קרה דרמה אחת?”
“מיכאל נישק אותי פעמיים, אני חושבת שהוא בקטע להיות יותר מידידים” החיוך מפני לא ירד.
“נו זה מעולה, יותר מאוחר שנישאר רק אנחנו אני אתחיל עם דניאל ואת תדברי עם מיכאל” היא קרצה לי.
“כן מה שנעשה”.
“ירינוש בואי מאמי” קראתי לירין.
“מה קורה איזה כיף”.
“ממש”. אמרה מירי.
“טוב בואו נתחיל במסיבה” אמרתי ושמתי שירים.
“ילדה יפה בבקשה” מיכאל הביא לי שט של וודקה.
“תודה איזה ג’נטלמן” צחקתי ושתיתי.
“רוצה שחטה אחת?” הוא הציע לי את הגוינט.
“לא מיכה זה פשוט לא אני לעשות את זה” אמרתי.
“אני מת על זה שאת ילדה טובה כזאת” הוא משך אותי מידי וקירב אותי אליו וכמו בכל מסיבה רקדנו יחד.
“ליהי אמא שלך בטלפון” צעקה לי מירי שהיא יושבת ליד דניאל והוא שם עליה את היד שלו, אני הסתכלתי על מיכאל בחשש.
“היא כנראה קיבלה את התוצאות”.
“לכי תראי מה קורה” הוא נישק אותי בלחי בעידוד ואני הלכתי.
“תודה” לקחתי ממנה את הטלפון ועניתי.
“מימוש מה קורה?” שאלתי אך חששתי.
“בסדר בובה שלי אתם עדין במסיבה?”
“כן למה?” התקדמתי למקדימה של הבית.
“קיבלנו תוצאות לבדיקות שלי”.
“ואת לא נשמעת שמחה אז” דמעות עלו בעיני לא שואלות רשות.
“כן מאמי זה יצא חיובי, לא רציתי לספר לך בטלפון או להרוס לך את המסיבה אבל את פשוט חכמה מידי”. ואני התחלתי לבכות.
“לא אמא הכל בסדר, את תהיה בסדר, אני פשוט אחזור הביתה”.
“אני באמת מעדיפה שתישארי, החברים יוציאו אותך מהעצבות, אם תחזרי הביתה את לא תפסיקי לחשוב על זה”.
“טוב אני אנסה להישאר”.
“יופי מאמי מחכה לך פה, ביי”.
“ביי” התיישבתי על הרצפה והתחלתי לבכות, “למה זה קרה, למה דווקא היא?”
קמתי ניגבתי את הדמעות ונכנסתי לבית לקחת לשתות , נכנסתי בדלת וראיתי את מיכאל ליסמין מתמזמזים.
“מיכאל?” אמרתי בקול ודמעות החלו לרדת מעיני שוב.
מיכאל התנער ממנה כששמע את קולי והסתובב בחדות.
“ליהי לא זה לא כמו שזה נראה” הוא ניסה להסביר והתקרב אלי, “אל תבכי בבקשה” כאב היה בפניו.
“למה זה לא כמו שזה נראה אתה ויסמין התנשקתם? כן אז זהו, אני הולכת”.
“לא ליהי בבקשה אל תלכי” הוא החזיק אותו.
“מיכאל עזוב אותי אני רוצה ללכת” אמרתי בכעס ולא הסתכלתי עליו.
“ליהי סליחה” הוא עזב אותי בפנים כאובות ואני לקחתי את הדברים שלי ויצאתי בריצה מהבית והלכתי הביתה למיטה לבכות על הכל על אמא על הלב השבור שלי וככה הייתי עד ליום שלמחרת.
“מאמי שלי את לא רוצה ללכת לבית הספר?” שאלה אימי התיישבה לידי ומלטפת את שערי.
“לא אמא”.
“רוצה לפחות לספר לי מה קרה?”
“לא”.
“טוב מאמי אם את רוצה לאכול משהו תגידי לי”.
“טוב אמא תודה” היא נשקה אותי ויצאה מהחדר.
לאחר שעה קמתי מהמיטה שתפתי פנים וצחצחתי שניים והסתכלתי במראה שבה יש לי תמונה עם אבא ואמא ועוד תמונה שלי ושל מירי ושלי ושל מיכאל, “אני שונאת אותך” אמרתי למיכאל שבתמונה, “עכשיו אני אלך לאכול” ירדתי למטה ושם אמא שלי ישבה בסלון וראתה טלוויזיה, “מותק שלי סוף סוף קמת, מה את רוצה לאכול?”
“אני לא רוצה לאכול, אני רוצה שייק אבל עזבי, שבי אני אעשה, תודה מאם”.
“בשמחה”, הלכתי למטבח והכנתי שייק פרות, שתיתי ועליתי למעלה, הסתכלתי על השעון וראיתי שהשעה עשר בבוקר “טוב ננגן קצת” לקחתי את הגיטרה וניגנתי ניגנתי וניגנתי פתאום הייתה דפיקה בדלת חדרי.
“כן אפשר להיכנס”. הדלת נפתחה ומשם נכנס מיכאל,
“בשבילך הדלת סגורה, אמא שלי הכניסה אותך?”
“כן, אני לא הולך, את צריכה לשמוע אותי, המחשבה שפגעתי בך רודפת אותי ומכאיבה לי מאוד”
“מיכאל אין לך כל כך מה להגיד”.
“למה את מחליטה לי, את לא היית שם כל הזמן, נכנסת בקטע הכי פחות טוב”.
“טוב בסדר, בוא שב” סימנתי לו לבוא לשבת לידי במיטה, הוא התיישב אני הורדתי את הגיטרה לרצפה.
“אז ככה, אני ויסמין ידידים”.
“יזיזים” תיקנתי אותו.
“לפעמים אבל בחצי שנה האחרונה ממש לא, בקיצור והיא אמרה שהיא רוצה לדבר איתי ובאמת היא סיפרה לי שיש להם בעיות בבית וכאלה ואז פתאום היא נשקה אותי בדיוק שנכנסת” הוא סיים.
“זה היה נראה שגם אתה נישקת אותה גם” חיבקתי את רגלי.
“ממש לא, אולי שעה לפני נשיקתי אותך מבחירה ואני לא אנשק משהי שהיא לא את אחר כך, את לא מבינה כמה כואב לי כל פעם שפניך הבוכות עולות לראשי, שעיניך הירוקות הפכו אדומות מבכי, בכי שבכית בגללי, ליהי עדין לא הבנת שאת פשוט חשובה לי מידי?”
“הבנתי בערך, אני מאמינה לך” והוא כתגובה נישק אותי שוב.
“אז את רוצה לעבור לשלב מעל הידידות?”
“אני רוצה מאוד” צחקתי והוא נישק אותי שוב.
“מה שלום אמא?”
“יש לה את המחלה” אמרתי בעצב.
“אני מצטער, ועוד ראית אותי ואת יסמין מתנשקים אתמול, סליחה אני מצטער” הוא החזיק את ידי.
“הכל בסדר מתוק שלי” נישקתי אותו בלחי.
“את צריכה להבטיח לי משהו” הוא אמר פתאום.
“אוקיי מה?”.
“אל תבכי בגללי שוב לעולם, טוב, אני לא מסוגל לחשוב על זה אפילו” אני חייכתי ואמרתי
“מבטיחה”.

ליבי תמיד שייך לך
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
51 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך