Ocean
מקווה שזה מספיק מעניין

לשפוט אהבה- פרק 1: “ליפול שוב?”

Ocean 24/10/2016 426 צפיות 2 תגובות
מקווה שזה מספיק מעניין

כל חיי לא חשבתי שאזכר במשפט שנחטט במוחי כל כך הרבה פעמים, אבל כרגע אין יותר מתאים מהרגע הזה להבין את משמעותו. אני זוכרת עוד כשאמי הייתה נוהגת לומר לי זאת כל לילה בתום קריאת הסיפור שלי לפני השינה בהיותי בת 6 ומסבירה לי אותו, מסבירה לי זאת מתוך מרמורה האישי כי לא מצאה בעל אמיתי שיאהב אותה והיא אותו, אך לא חשבתי על משמעותו לעומק.
“אהבה אחרת תמיד מלטפת, אהבה אמיתית תמיד כואבת, כואבת, ואבת, ואבת, אבת..” כך הדהד במוחי באותו רגע כשראיתי אותו, אותו ולא אחר, אבל הרבה יותר.. משופר אפשר להגיד.

******
היה זה יום ראשון, תחילת השבוע. חיוך רחב התפרס לו מאוזן לאוזן, שיניי הלבנות בהקו. באותו יום ידעתי ששום דבר לא יוריד לי את
“מה הולך?” אמרתי ברוך למזכירת משרדי, לריקי אשר ישבה בחריצות בדלפק משרדי המהודר בפניני אור קטנים ונוצצים.
“הכל טוב, התיק של רוזנצוויג מחכה לך במשרד הוא אמור להגיע בעוד כ..,” הרהרה, “10 דקות למשרד.” המשיכה בחוסר ביטחון.
“אוקיי.” המשכתי לחייך והלכתי לעבר משרדי כשנעליי העקב היוקרתיות שלי נוקשות בקול ברצפת הזכוכית השמנתית הממלאת רוך ועונג למשרד.
הפעם באופן יוצא דופן פתחתי את התיק המשפטי של רוזנצוויג בה המדינה מאשימה אותו בהסרטה סרטי מין בחשאי למען מטרותיו האישיות. בדרך כלל, אני פותחת את הבוקר בזריקת תיקי השחור של ורסצ’ה לקיר הצמוד לשולחני ואצה לעבר המטבח להכין לי קפה חזק שיחזיק אותי ערה למשך היום. היום מיהרתי לקרוא את התיק ולאסוף כמה שיותר נקודות שיכולות לסייע לנו לזכות במשפט. אני אוהבת את התחום בו אני עוסקת. מאז שאני קטנה דמיינתי את עצמי עושה משפט וצדק. רק כדי לדעת להבדיל בין עיקר לטפל, טוב לרע, אמת או שקר, רק כדי לדעת למנוע תקריות כמו שקרו עם אמי.
“גברת שֵׁר,” קולה של ריקי בקע מן הטלפון המשרדי.
“ריקי, כבר אמרתי לך איך לקרוא לי.” נאנחתי.
“מצטערת, ורוניקה דליסטה שר.” היא השיבה בתמימותה. ידעתי שטעות תמימה של מזכירתי הנאמנה לא תהרוס את היום הזה, למרות ששנאתי את השם הזה, ורוניקה דליסטה שר. תמיד היו יורדים עליי לא משנה באיזה תקופה, אפילו היום. כל חיי הייתי שומעת, “אווירוניקה רוצה לשתף אותנו במשהו דליסטה”, “אווירוניקה בואי יש לנו משהו דליסטי לשתף אותך.”
אלו היו הרגעים שבהם נשברתי, רגעים שראיתי רק שחורות, אפילו מאותו בחור שאהבתי כל כך.
‘מהיום זה יהיה רק רוני’, הבטחתי לעצמי וזה מה שעשיתי.
“אומר לך זאת שוב, קוראים לי רוני שר, את יכולה לקרוא לי רק רוני.” אמרתי בקלילות ללא עצבים, מאחר שלא רציתי לקלקל את היום. הבטחתי לעצמי להתחיל את היום בחיוך ולסיים אותו כך.
“אוקיי, רק רוני,” השיבה בהומור, צחקקתי וכך גם היא, “מר’ רוזנצוויג נמצא כאן.” היא המשיכה את דבריה.
“אוקיי, תודה ריקי מקווה שהפעם את זוכרת את השם שלי.” גיחחתי.
“זוכרת.” השיבה וניתקה.

דנו בתיקו ארוכות כך שכמעט שכחנו מכך שהמשפט שלו מתקיים היום בשתיים עשרה אחר הצהריים. אספתי בזריזות את המסמכים אל תוך תיקו של מר’ רוזנצוויג, ומיהרנו לצאת לעבר בית המשפט העליון בירושלים. למזלנו הגענו בדיוק בזמן. אני שדייקנית מאוד ומקפידה על זמנים, התפלאתי איך יכולתי להרשות לעצמי לפספס את עצם קיומו של המשפט היום. מיהרתי לשבת בכיסאי ואנחה גדולה נמצאה מפי, כמי שאכל ארוחה מכובדת, שבע ובטנו טפחה מכמות האוכל שאכל.
“גברת שר, אנו מקווים שלהבא הגעה בזמן תכלול 5 דקות לפני תחילת המשפט שבהם אירגון המסמכים שברשותך יעשה בזמן זה ולא כעת.” הטיפה לי השופטת מרים נאור, אחת השופטות שאני מעריצה ומקווה להיות כמוה בעתיד. איך שהוא למרות הטפתה שיכלה לעורר בי זעם, גרמה לי רק רוגע, כאילו הרשיתי לה להטיף לי.
“אני מצטערת זה לא יקרה שו..” נעצרתי והתיק שנמצא בידי נשמט. הבחנתי בו שם, באמצע התארגנות להליך המשפטי, קלטתי אותו שם. לבי התקומם, השתנקתי, ‘מה הוא עושה פה,’ הרהרתי, ‘הוא לא עזב עם לי, חברתי לשעבר, אשר בגדה בחברות שלנו כשיצאה איתו למרות שהיא ידעה שאני והוא יצאנו ביחד, ויותר גרוע, הגבר היחיד שהאמנתי בו ובאהבה שלנו בגד בי עם החברה הכי טובה שלי. איך הוא בכלל מעז להראות את הפנים שלו כאן. במקום שאותו אני מכנה כמקדש הצדק והאמת. השקרן הזה אינו ראוי להימצא כאן.’ כעסתי בלבי.
למרות העובדה שהוא בגד בי והופיע משום מקום דווקא בבית המשפט ועוד כסניגור המייצג את המדינה, הוא השתנה כל כך. גופו נעשה חסון וחטוב וזאת לא ניתן לפספס מבעד לחליפת הטוקסידו השחורה שהבליטו את פניו החטובות ואת עיניו החומות כאדמת הנגב היבשה. בהבדל מגופו החיצוני שהשתנה רבות, עיניו לא השתנו כלל. אותן לא אשכח לעולם.
‘מה לעזאזל הוא עושה כאן? איך אני אמורה להמשיך את המשפט הזה עם הוא עדיין נמצא כאן. האם זו הדרך שלו לגרום לי ליפול שוב?’ הרהרתי בכעס כשפני נעשו אדומות.
“גברת שר האם תואילי בטובך לסיים את דברייך לפני שאת משתתקת לי כך ומפרה את הארגון של בית המשפט בכך שפיזרת את המסמכים הללו לכל העברים?” הפנתה אליי השופטת את דבריה בשאלה.
קולי נאנק. לא ידעתי כיצד לענות לה.

לשפוט אהבה- פרק 1: “ליפול שוב?”
דרוג הסיפור 5 | 2 מדרגים

תגובות (2)

כתיבה טובה סוחפת ומענגת.
בתור כותב אני ממש יכולתי לדמיין את הסיפור במוחי.
ראוי לציין שבחירת מקום העלילה מאוד מקורית, בתקווה שכך גם יהיה הסיפור עצמו. בניגוד לשאר הסיפור כאן באתר המקוריות בבחירת המקום ממש עניינה אותי ומשכה אותי לקרוא עוד
בקיצור כל הכבוד!
יש לי עדין כמה הערות שנדרש לתקן או להוסיף לסיפור אבל מעבר לכך השגת את השיג הנדרש.
+5

24/10/2016 20:08

    תודה רבה!! כיף לשמוע ולקבל ביקורת חיובית! ????

    27/10/2016 17:09
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך