לשפוט אהבה- פרק 2: “משחק נקמני”

Ocean 24/10/2016 404 צפיות אין תגובות

“גברת שר, אם לא תתעשתי על עצמך במהרה אאלץ להדיח אותך מהתיק הנידון ומהמשפט בכלל ולדחותו עד להודעה החדשה.” הכריז השופט דלון, אחד משלושת השופטים אשר נכחו במשפט.
‘איך אני אמורה להמשיך את המשפט הזה כשהוא כאן?” אמרתי לעצמי בשנית, ‘אין לי ברירה,’ התעשתתי במעט, ‘אני חייבת להמשיך את המשפט הזה בין אם ארצה ובין אם לא, חיים תלויים במשפט הזה, למרות שגם חיי..’
“אני מצטערת,” אמרתי כשאני אוספת את הדפים המפוזרים מן רצפת בית המשפט החלבית.
אני קמה עד מהרה לסדר את הדפים, דף אחד דף, מסמך אחר מסמך בקפדנות, כשלפתע מסמך אחד הופיע אל מול עיני אני מרימה את עיני מקובץ הדפים שסידרתי בקפדנות יתרה ונעה עם עיני מהמסמך שהושט לפני אל היד וממנה אל האדם שהושיט. זה היה הוא, יפה תואר, יפה יותר ממה שזכרתי לפני 3 שנים, הבטתי בו כל כך נבוכה רק שפתיו בעבות והחמות אשר דורשות נשיקה חמה ומלטפת היו מול עיני. ‘אולי אני בחרתי דווקא להביט שם?’ חשבתי, ‘די,’ אמרתי למוחי.
“תודה.” אמרתי ברכות,, אך הוא שתק, הפנה את גבו והלך לעבר שולחנו.
‘אוקיי, זה המשחק שהוא משחק? איך אומרים, שניים יכולים לשחק את המשחק הזה.’ חשבתי. אם הוא מחליט להעמיד פנים שאנחנו שני זרים שנפגשים בפעם הראשונה ומתעלם ממני בקלות, אז גם אני יכולה. אשחק לפי הכללים שהוא יכתיב. אסור לי לתת לו את העונג הזה ולגרום לעצמי לצאת מושפלת, יצאתי כבר מושפלת פעם אחת. הגיע הזמן להשפיל אות במשפט הזה. לא הרגשתי נקמנית אבל מאוהבת כל כך במשפטים הקודמים שלי עד למשפט הזה.
“גברת שר, קדימה התמקמי במקומך בבקשה, אנחנו מתחילים את המשפט.” אמרה השופטת נאור ונקשה באמצעות פטישה על דסקית העץ שלפניה.
“טוב כבודך ברשותך אני אתחיל את המשפט ואציג את המוצג הראשון שלי, המשמש כהוכחה לפעילותו הנבזית של הנאשם.” לא יכולתי להסיר את עיני משפתיו הדורשות נשיכה מושכת, אשר גרמה לי לצמרמורת בכל גופי. התרכזתי בו ובשפתיו נואשות עד ששכחתי להתרכז במשפט עצמו. ‘איך אני אמורה לשחק במשחק שלו אם אני כל פעם נופלת למלכודת הזאת שלו?’ תהיתי.
עד מהרה הבנתי כי האדון הנכבד הואיל בטובו להתחיל את המשפט ועוד להכפיש את שמו של הלקוח שלי. איזה מן גבר הוא? ג’נטלמן הוא בטוח לא.
“אובג’קשיין.” קראתי בקול.
“כן העלמה שר.” השיב השופט לוי השופט השלישי מבין השלושה.
“תסלחו לי מכובדיי, אבל האדון הנכבד אינו מציג דבר אשר יכול לסייע למהלך המשפטי שלו. כל זאת אנו יודעים ועל פי מוצגים כמו אלו שמר’ גולן מציג מאשימים את מרשי.” השבתי בחריצות. הם התייעצו בניהם והחליטו פה אחד, “אנו מסכימים לדבריה של גברת שר. מר’ גולן אם אין לך מוצגים נוספים שעוד לא ראינו כמו זה שהצגת בפנינו אז אני מציעה שנחזור לבית המשפט בתאריך אחר.” הפנתה השופטת נאור את דבריה אליו.
אני חייכתי כל כך, אבל ידעתי שזה לא הסוף.
“אם אפשר כבודך, הייתי רוצה להציג מוצג שיכול לזכות את מרשי.” קראתי בחריצות.
בתום המשפט הותרתי בפניו כל כך הרבה שאלות ועבודה שעליו לבצע כדי להצליח במשפט שלו, להכניס את מרשי לכלא.
“תודה גברת שר.” אמר מר’ רוזנצוויג כשהוא ניגש אליי והעניק לי חיבוק גדול. התפלאתי מחיבוקו המחמם ועניתי לו, “בכיף, אני רק עושה את העבודה שלי.”
המשפט הבא נקבע לעוד שבועיים אני חייבת לעבוד על התיק הזה בחריצות אבל קודם כל אני חייבת לדעת מה הוא עשה כאן, מר’ גולן בכבודו ובעצמו. מה הוא חשב לעצמו שאני אשכח אותו כל כך בקלות. איך החצוף הזה, השטני השקרן הזה הגיע להיות עורך דין אחרי שהוא ברח ביחד עם החברה הבוגדת שלי לדרום אמריקה. הוא תמיד יודע להרוס. הבטחתי לעצמי הבטחה לשמור על חיוך עד לסוף היום אבל רק זעם הצטבר בלבי בתום היום הזה וכמובן המון שאלות לא ברורות.

הגיע כבר הערב רציתי רק לשטוף מעצמי את הלכלוך הנורא שהצטבר בגופי. זרקתי את התיק השחור של ורסצ’ה על ספת סלון הבית פשטתי את שמלת קסטרו האדומה והמהודרת שלי, ופתחתי אט אט, אחד אחרי השני את סוגרי הקרס בחזייתי, ופשטתי את החוטיני הלבן שהתאים לחזייתי ונכנסתי לאמבטיית הקצף החמימה שהכנתי.
עצמתי את עיני ושקעתי במחשבות, אך במקום לחשוב עליו כדבר הרע בכל עולמי רק התאהבתי בו יותר. למה אני פשוט לא יכולה לשכוח אותו? ראיתי אותו מול עיני הסגורות יפה תואר, עם שיערו השטני ועיניו החומות והחמימות. הרגשתי אותו בכל גופי, חמים, נעים, חטוב, ורק שלי.
יצאתי במהירות מהמקלחת יבשתי בעדינות את שיערי השחרחר והגלי לעבר מיטת חדרי. פשטתי את חלוק הצמר שעטף אותי ונכנסתי כמו שאני עירומה ומעורטלת לתוכה כשהתכוונתי למצות את כל חשקיי בה כשלפתע טריקת דלת נשמעה.
“מאמי, זה אני.” קרא בקול.
איזה עיתוי יש לו לגיל הזה, החבר שלי מזה כבר שנתיים. בדיוק ברגע הנועז שלי.
מיהרתי להתכסות ולעשות את עצמי ישנה.
הוא עם מוחו התאוותני הבחין בי מיד עירומה. גיל ניגש בעדינות כשהוא חולץ את נעליו, פושט מגופו את תיק הצד האפור ואת בגדיו הקיציים כל זאת אט אט מבלי לנסות להעיר אותי למרות שהיה זה ברור שכוונתו הפוכה, ונכנס גם הוא עירום.
הוא ניצמד אלי וחיבק אותי בחוזקה כשאני מרגישה את חברו הנוקשה חודר לתוך עולמי.
אני מיהרתי למצות את חשקיי הנועזים כשאני מביטה בו ורואה את דניאל, דניאל גולן.
“אני אוהבת אותך.” קראתי.
“אני אוהב אותך.” הוא השיב ונישקתי אותו נועזות.
אני ידעתי שזהו גיל החבר שלי ובכל זאת בחרתי לדמיינו כדניאל , מה עובר עליי?

לשפוט אהבה- פרק 2: “משחק נקמני”
דרוג הסיפור 5 | 2 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך