כי רוני זה שמי (:
מקווה שאהבתם (:

מישהו לאהוב-פרק שני

מקווה שאהבתם (:

הם ישבו סביב השולחן העמוס בכול טוב, אוכלים בשקט.
כמו בכל ארוחת שישי משעממת.
“אז רז, איך בבית הספר?” שאלה אותה אימה, שוברת את השתיקה.
“כרגיל אמא. לימודים.” אמרה רז.
היא ממש לא רצתה לפתח דיון על המצב החברתי שלה.
“ומה עם מורן?” שאלה אותה שוב אימה.
“ממתי אכפת לך מה עם מורן אמא?” הזעיפה רז את פניה, רן שם את ידו על ידה של רז, מרגיע אותה.
“איך היא מרגישה? ההקרנות עובדות?” לחשה דנה, אימה של רז.
“לא אמא. היא התחילה אותן רק מלפני כמה ימים, בנתיים היא סובלת מבחילות” לחשה בשקט רז, עיניה עצובות.
היא פחדה לאבד את מורן, חברתה הטובה ביותר, שוב בגלל אותה מחלה ארורה, אותה מחלה אשר לקחה את אחיה הקטן והאהוב.
“תמסרי לה החלמה מהירה” חייכה דנה, והמשיכה לאכול מצלחתה העמוסה.
רז לא הייתה רעבה, כרגיל.
“רז, אם את לא רעבה, אל תשחקי עם האוכל” אמר אביה של רז, אלי, ומבטו כועס.
“אני אוכלת אבל, אתה רואה!” אמרה בכעס רז ותחבה לתוך פיה מזלג מלא בסלט.
“אוכלת!” מחאה שוב והמשיכה לאכול, בניגוד לרצונה.
רן הביט בעצב באחותו הקטנה, הוא ראה שקשה לה.
רז קמה מהשולחן בכעס, אחריי שסיימה את האוכל אשר היה בצלחתה, ושמה את הצלחת בכיור. היא עלתה אל חדרה, טורקת את הדלת בכעס.
“כאילו אכפת לה” מלמלה בכעס והתיישבה על המיטה מוציאה את המחשב הנייד שלה ונכנסת לפייסבוק.
-יש לך שתי התראות חדשות-
‘2 אנשים חדשים כתבו לך על הwall, לחצ/י כאן לצפייה’
עינייה של רז הפכו חוששות, היא לחצה והביטה במה שרשמו לה-
‘אוראל לוי רשם לך על הקיר’
“פ’חחחח, כונפה כזאתי לא ראיתי”
‘אופק שחר רשמה לך על הקיר’
“רז, במקומך לא הייתי מעלה תמונות ולא פותחת פייסבוק בכלל, כונפה חחחחחחחחחח”
רז יצאה במהירות מהפייסבוק וסגרה את המחשב, הדמעות עלו לעיניה.
על הדלת החדר שלה נשמעו דפיקות חלשות.
“לא עכשיו!” אמרה בכעס, הדמעות זולגות על לחייה בתסכול.
רן נכנס לחדרה, מביט באחותו בכאב.
“מה קרה ילדונת?” אמר וחיבק אותה בעדינות, ידיו מלטפות את שיערה בתנועות מרגיעות.
“אני מכוערת רן?” שאלה אותו, עיניה מביטות בעיניו בעצב.
רן הביט באחותו, המום.
הוא לא הבין מאיפה הגיעה למסקנה הזאת, כולם ידעו שרז היא ילדה יפייפיה.
“ממש לא ילדונת, מאיפה באה לך המחשבה הזאת?” אמר במהירות.
רז התנתקה עדינות מחיבוקו, הדליקה את המחשב ונכנסה לפייסבוק, מראה לו את מה שרשמו לה על הקיר.
“הם סתם קנאים ילדונת, את צריכה לדעת, את יפייפיה” חייך אליה, מושך אותה לחיבוק מוחץ, עיניו מביטות בעיניה.
“את רוצה שאני אטפל באוראל הזה? זאת לא פעם ראשונה שהוא מקניט אותך” אמר בכעס רן.
“מה זה משנה? הוא סתם ילד עלוב.” לחשה בעצב.
“אני אדאג שהוא לא יתקרב אלייך יותר” אמר בכעס.
“אתה לא צריך, אני ילדה גדולה” חייכה אליו מבעד לדמעות.
רן הנהן, נשק למצחה והתחיל מתקדם אל עבר פתח הדלת.
“אני הולך לישון ילדונת, נפגש מחר” חייך אליה ויצא מהדלת.
רז נכנסה שוב לפייסבוק ומחקה את מה שאופק ואוראל רשמו לה על הקיר, וסגרה את המחשב.
היא החליפה לפיג’מה בזריזות ונכנסה למיטה, אחריי כמה דקות שקעה בשינה עמוקה.

מישהו לאהוב-פרק שני
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך