מלאך ושטן- פרק 21- באיחור קליל (;

פרק 21-
מנקודת המבט של איתי-
״שו ברונטית בז׳רנו?״ שאלתי, מנסה לגרום לו לחשוב שהוא טעה. קיבינימט מתי הוא הספיק לראות אותה מתי?!
״גבוהה, עם גוצ׳י, שמוצ׳י, באבא שלי אתם נראים יפה ביחד״ הוא אמר.
״בז׳רנו אני נשבע לך שאם אתה נוגע בה..״
״שנינו יודעים מה היכולות שלך ומה היכולות שלי. לך יש כוח, לי יש מוח. אתה הולך, החברה שלך קאפוט״ הוא אמר. נשמתי מהר, רציתי לחנוק אותו עד שימות.
״אם תעז להתקרב אליה..״ אמרתי בעצבנות והצמדתי אותו לקיר עם המרפק שלי על הצוואר שלו. השומרים שלו תפסו אותי.
״תנו לו״ בז׳רנו אמר וצחק. בן של זונה, אני שונא אותו!!
״אז אתה נשאר?״ הוא שאל בחיוך. נשמתי עמוק והסתכלתי לצדדים. מה עושים עכשיו יא ראבי
הידקתי את החניקה למצב שאם הייתי רוצה הוא היה מת תוך חמש שניות, ושיחררתי.
״ילד חכם״ בז׳רנו אמר, סידר את הצווארון ונכנס לבפנים. כוסאמא שלו.
״חבורה של טמבלים באמא שלי״ אמרתי בעצבנות לשומרים שלו, בעטתי בכיסא שבכניסה ועפתי משם. עכשיו מה עושים?

מנקודת המבט של אלינור-
יצאתי מהמקלחת, והורדתי משיערי את המגבת לייבוש. הפלאפון שלי צלצל. לא היה לי כוח לענות. זה או יותם, או דנה, או בן אדם אחר שיציק לי עכשיו, אז למה לי להקשיב?
התקדמתי לדלת, הייתי רעבה ממש. ואז שמעתי דפיקות על הדלת של המרפסת. הסתובבתי וכיווצתי את הגבות, מנסה לראות מבעד לווילון מי זה.
התקדמתי למרפסת, ופתחתי את הדלת. איתי.
״מה אתה עושה כא..״
״שנייה״ הוא עצר אותי וסגר אחריו את הדלת. הסתכלתי עליו, מנסה להדחיק את הרצון שלי לנשק אותו.
״אני צריך להגיד לך משהו.. אז דביר נתן לי את הכתובת..״
״מאיפה לדביר יש..״
״דנה נתנה לו. עזבי, זה לא חשוב עכשיו״ הוא אמר.
״או.. אוקיי, אז מה אתה צריך להגיד לי?״ שאלתי, מתמקדת בשפתיו.
״זה.. זה לגבי הנשיקה״ הוא אמר. הנהנתי והסתכלתי על עיניו. הוא שתק והסתכל עליי. אני כל כך אוהבת שהוא עושה את זה.
״אלינור..״ הוא התחיל.
״מה?״ שאלתי בשקט, חוזרת לשפתיו.
״אני לא הפסקתי לחשוב עליה״ הוא מלמל ונישק אותי. הידיים שלי עלו כריפלקס אל פניו, וליטפו את לחייו בזמן שהוא מהדק את גופנו אחד לשני. הלשון הזאת.. כל כך ממכרת.. אני מרגישה כאילו אני בחלום. והפעם אני בטוחה שזו המציאות.
ככל שהנשיקה התעצמה, הרגליים שלי התקרבו יותר ויותר למיטתי. ברגע שנפלתי אל המיטה, ניתקתי את פניי מפניו.
״אח שלי בחדר ליד״ לחשתי. הוא חייך וקם ממני. התיישבתי על המיטה, מביטה בו בוחן את המרפסת, ואז חוזר אליי.
״תקשיבי״ הוא אמר והתיישב על הרצפה עם ברכיו, כך שראשנו היו באותו הגובה. הוא הניח את ידיו על ירכיי, וניסיתי להתרכז במה שהוא מנסה לומר.
״זה מסוכן לאללה בשבילך מה שקורה פה״ הוא אמר. הוא כל פעם ינשק אותי וילטף אותי ויגיד את המשפט הזה?
״אבל .. אני לא יכול לעצור את עצמי. אז אם לך יש בעיה עם כל העניין הזה אז תגידי, ואני אשתדל.. לא לחשוב עלייך״ הוא אמר. כל הגוף שלי הצטמרר, ומהשפתיים שלי נפלט חיוך.
״תשתדל כן לחשוב עליי״ מלמלתי בחיוך. הוא חייך ומשך אותי אליו לנשיקה.
״אלינור, יותם למטה!״ שמעתי את הקול של אמא שלי.
פאק! שכחתי מיותם!!
״מה יותם?״ איתי לחש לי. הרחקתי אותו ממני, שוקלת מה לעשות.
״את עדיין עם יותם?״
״לא הייתה לי הזדמנות ל..״
״אל תזייני לי תשכל״ הוא עצר אותי.
״דש״ הוא מלמל בעצבנות ויצא מהמרפסת. למה זה קורה לי

כחכחתי בגרון ויצאתי מהחדר, והתנגשתי ביותם.
״היי״ הוא אמר בחיוך.
״ה.. היי״ עניתי בחיוך מהסס. הוא הסתכל עליי כמה שניות, בוחן כל חלק בפניי.
״מה קורה?״ שאלתי. מה זאת השאלה הלא קשורה לעולם הזאת?
הוא גיחך. כמובן, הם תמיד מגחכים.
״בואי״ הוא אמר, החזיק בידי השמאלית ונכנס איתי לחדרי. שיחררתי את ידי כשהוא התקדם לספה, וסגרתי את הדלת. נעצרתי כמה שניות, בוהה בדלת, מנסה לתכנן בראש מה לעשות הלאה.
״אלי״ יותם העיר אותי מהתכנונים.
״מה? סליחה, כואב לי הראש״ מלמלתי והסתובבתי אליו. הוא קם והתקדם אליי.
״בואי״ הוא אמר בחיוך, תפס בידיי ומשך אותי אליו בזמן שהתקדם לספה. התיישבנו צמודים אחד לשני, אני מסתכלת לרצפה בזמן שהוא עם פניו אליי, מלטף את שיערי.
״מה קרה אלי? את חולה?״ הוא שאל בשקט והסיט את פניי אליו.
״אה.. יש מצב״ מלמלתי בשקר. אני כזאת דפוקה. הוא נישק אותי. אחרי שלוש שניות התנתקתי ממנו והסטתי את מבטי לחלון.
״לא יותם אני לא חולה״ מלמלתי, חוששת להביט בפניו.
״אז מה קרה?״ הוא שאל והביט בי. הסתכלתי עליו. מה אני אמורה להגיד? התנשקתי עם עבריין ועכשיו אני לא בטוחה שאני רוצה אותך? אבל אני כן.. אני כן רוצה אותו.
״אני עייפה״ מלמלתי. ״בוא.. בוא נתראה מחר?״ שאלתי וקמתי מהספה. הוא נעמד.
״את בטוחה שזה העניין?״ הוא שאל ושיחק עם ידי. נתתי לו נשיקה קצרה בלחי.
״כן״ אמרתי בחיוך וליטפתי את פניו.
״אני אוהב אותך״ הוא אמר. חייכתי וחיבקתי אותו חזק.
״אני אתקשר אליך מחר על הבוקר״ אמרתי לו והתנתקתי מגופו.
״ואני אענה לך״ הוא אמר בחיוך והתחיל ללכת לכיוון הדלת.
״תשני יפה שלי״ הוא נעצר ליד הדלת והסתובב אליי. התיישבתי על המיטה והנהנתי.
״ביי״ הוא אמר בחיוך ויצא מהחדר. נוראית.