ישבתי המון זמן על הפרק, ואעריך בשמחה תגובות ארוכות!! כולל ציטוטים! מחכה לדירוגים ותגובות אל תאכזבו אותי עם תגובה אחת על פרק. העלתי פרקים ארוכים ואין מגיבים, ורציתי לדעת אם יש כאלה שקוראים בלי משתמש, מקווה שתפתחו משתמש ותגיבו... זה לא מראנ לי מי מגיב דרך הפייסבוק.. ותודה לקבועים שמגיבים לי! אין כמותכם! אני רק בגללכם ממשיכה את הסיפורים.. ממזמן רציתי להפסיק כי אין קוראים. דרך אגבבב אני מאוהבתתתתת בדמויות האלה!! זז ה בין הסיפורחם הכי ארוכים שכתבתי, יותר מ"זה לא קורה לי..". שבת שלום אליעניייי

מתי היא תשים לב.. פרק 31 חלק ז’

28/11/2014 2415 צפיות 7 תגובות
ישבתי המון זמן על הפרק, ואעריך בשמחה תגובות ארוכות!! כולל ציטוטים! מחכה לדירוגים ותגובות אל תאכזבו אותי עם תגובה אחת על פרק. העלתי פרקים ארוכים ואין מגיבים, ורציתי לדעת אם יש כאלה שקוראים בלי משתמש, מקווה שתפתחו משתמש ותגיבו... זה לא מראנ לי מי מגיב דרך הפייסבוק.. ותודה לקבועים שמגיבים לי! אין כמותכם! אני רק בגללכם ממשיכה את הסיפורים.. ממזמן רציתי להפסיק כי אין קוראים. דרך אגבבב אני מאוהבתתתתת בדמויות האלה!! זז ה בין הסיפורחם הכי ארוכים שכתבתי, יותר מ"זה לא קורה לי..". שבת שלום אליעניייי

נקודת מבט ספיר-

התעוררתי לבוקר חם במיוחד, לפעמים אני חושבת שאני גרה בחו”ל.
פעם חם, פעם קר. זה לא מזג אוויר של ישראל.
“בוקר טוב, ספיר. יש לך לימודים” נכנסה אמא לחדר, הבטתי בה בעייפות ועצמתי בחזרה את עיניי.
“ספיר , אני מדברת איתך.” אמרה אמא בנוקשות,
“טוב מה שתגידי..” אמרתי בזלזול והמשכתי לישון.
“ספיר! יש לך בדיוק 4 דקות להתארגן, אם לא , אני מתקשרת למאור.” אמרה כאיום,
“ומה מאור בדיוק יעשה?” צחקתי שוב בזלזול, במקום להתמודד איתי היא תוקעת את מאור בכל דבר.
“אני לא יודעת מה הוא יעשה, אבל אני יודעת שאת מספיק חוצפנית בשביל להתעלם ממני.” אמרה בכעס ויצאה מהחדר.
“חופרת.” אמרתי בעצבים והמשכתי לישון, מאור לא בבית גם ככה. הוא בצבא, הוא סגר גם שבת. לא ראיתי אותו כבר שבוע וחצי, הוא צריך לחזור מחר.
או שישאירו אותו שוב שבת..

הטלפון שלי לא הפסיק לצלצל, שיט.
סיננתי, זה מאור. הבטתי על שעוני וראיתי שהשעה 08:21, אמא בעבודה.
הטלפון שוב צלצל, מאור.

-“מההההה” אמרתי בעייפות
“בוקר טוב, נסיכה יפה שלי.” אמר ברכות,
-“בוקר..” אמרתי בעייפות.
“את עייפה?” שאל בקול עצוב,
-“המלשנית התקשרה אליך?” אמרתע בעצבים, אמא כזאת מלשנית.
“זאת אמא שלך, תדברי עליה יפה. היא דואגת לך.” אמר בדאגה
-“היא מלשנית!” אמרתי בעצבים
“יאללה קוצ’ יש לך 5 דקות להתארגן. אני מחכה לשיחה ממך כשאת מאורגנת.”
-“לא בא לי, חברות שלי לא הולכות היום.” שיקרתי
“תקומי ללימודים, תכבדי את מה שאני אומר.” אמר בנוקשות
-“אם אני אלך, אתה תבוא?” הצבתי תנאי מוסתר
“אני בבסיס, אין אפשרות לצאת..” הסביר
-“אז גם לי אין אפשרות לצאת.” התחכמתי,
“ספי! אני סופר עד 3 ואת מחוץ למיטה לבושה, קדימה. ארוחת בוקר וללכת ללמוד” כעס כשהוא כועס הוא קורא לי ‘ספי’
-“לא!” יללתי בעצב,
“2 דקות.”
ניתקתי את השיחה והלכתי להתארגן , בית ספר אתה השנאה שלי!

ירדתי לאכול ארוחת בוקר מהירה ונכנסתי לרכב שלי ונסעתי ללימודים.

-“אני באוטו!” אמרתי בכעס כשמאור התקשר ,
“יופי.” ענה בהקלה
-“משת”פ אני צריכה את המחשב שלך, שלי לא עובד.” נאנחתי,
“את משת”פית!” אמר בכעס
-“אני יכולה?” שאלתי שוב
“כן, זה אצלי בחדר. תסדרי לי את החדר.” ביקש
-“טוב, אני אוהבת אותך. אני סיימתי להחנות, אני בדרך לכיתה.” באתי לסיים את השיחה
“גם אני אוהב אותך. אני רוצה לשמוע שהיית ילדה טובה.” אמר
-“בי.” ניתקתי את השיחה.

“מה זה האיחור הזה?” צחקה שונה חברה שלי מהכיתה.
“לא התעוררתי, עשית את העבודה בביולוגיה?” שאלתי
“כן, ממזמן.” אמרה והקשיבה לשיעור.

“אתמול עבדתי עד 3 לפנות בוקר, היו חתיכים!” התלהבה עומר,
“אתמול הייתי במסיבה בעיר, כמה חתיכים!” התלהבה יותר מאיה
“אתמול עשיתי עבודה במתמטיקה.!” נאנחתי “לא היו חתיכים.”
“אתמול יצאתי למסעדה עם חברה, היה מלצר חתיך.” אמרה חן
הקשבתי לשיחה שלהם וחשבתי שהתנהגתי לא יפה לאמא,

משמיים הודעה נשלחה אלי ממאור.

‘מגיעה לאמא שלך התנצלות. אל תשכחי שהיא זו שגידלה אותך..’

חשבתי על זה במשך כל הלימודים, עד שהצלצול הביתה נשמע.
נכנסתי לרכב שלי והתקשרתי מיד לאמא.

-“אמא, לפני שתדברי אני צריכה לראות אותך.” ביקשתי
“מה קרה מתוקה שלי?” שאלה בדאגה
-“אל, אמא. את בעבודה?” שאלתי במהירות,
“כן.” ענתה מיד, ניתקתי ונסעתי אל העבודה שלה.

לחצתי על הכתפור במעלית לקומה שלה, מחזיקה בידיי הרועדות באייפון וב2 כוסות קפה ושקית של מאפים.
“ילדה שלי, מישהו פגע בך?” שאלה בדאגה כשנכנסתי למשרד שלה והנחתי את הדברים על השולחן.
“אני מצטערת, אני ילדה חוצפנית.” אמרתי בעצב וחרטה וחיבקתי אותה חזק.
“הו. מאמי אני מצטערת על מה שאמרתי בבוקר, עלית לי על העצבים!” אמרה בחיוך קטן
“אני מפחדת שאני אתגייס ותשכחי ממני, שלא תצטרכי אותי יותר.” הודתי בעצב,
“לעולם לא. את הבת הבכורה שלי, את הלב שלי.” הבטיחה
“אני אשתדל להיות אכפתית יותר, אני מצטערת שאני קוראת לך מלשנית-” אמרתי ואמא קטעה אותי בחיוך רחב,
“את קוראת לי מלשנית?” צחקה, הנהנתי במבוכה.
“את מלשינה תמיד למאור, את לא מתמודדת עם זה בעצמך.” הודתי,
“כי את מקשיבה רק למאור, מתי הקשבת לי?” שאלה
“כי תמיד כשהדס מתנהגת לא יפה את אומרת לה שאת תספרי לאבא שלה, ולי אין אבא. את לא תספרי לאף אחד, אז את מספרת למאור.. כאילו הוא אבא שלי. אבל הוא לא, הוא בסך הכל חבר שלי.” נאנחתי בעצב.
“אני לא ידעתי שככה זה מרגיש, אני מצטערת.” אמרה, חיבקתי אותה חזק ולא שחררתי.

“מה הבאת לנו לאכול?” חייכה והתיישבה בכיסא הנוח של המשרד .
“בחזרה מהלימודים קניתי מאפה וקפה.” חייכתי
“אני שמחה שהלכת ללימודים.” אמרה בהקלה ולגמה מהקפה ונשנשה מהמאפה,
“אני מצטערת..” שוב פעם,
“רוצה שנצא היום? רק שתינו.” שאלה
“אני הולכת עוד מעט לבית של מאור לקחת את המחשב שלו, שלי מקולקל..” נאנחתי
“שימי אותו בתיקון.” אמרה ללא הבנה,
“כן, מאור אמר שהוא ישים את זה, כי לא ידעתי איפה.” הודתי
“ואחרי זה, מה את עושה?” שאלה
“מסדרת לו את החדר.” צחקתי בתבוסה,
“מאור עושה פה עבודת קודש.” צחקה אמא שנדהמה מזה שאני אסדר למאור את החדר ואת החדר שלי אני לא מסדרת, למרות שאני מסודרת.
“אחרי שאני אסדר לו את החדר, נלך לקניון?” שאלתי, היא הנהנה בראשה.

“ספיר, איזו הפתעה!” אמרה אמא של מאור שראתה אותי בחדר שלו מקפלת את הבגדים בארון ומסדרת אותם יפה בערימות, כמעט סיימתי את הארון בגדים.
“מה שלומך?” שאלתי בחיבה וקמתי לחבק אותה,
“אני בסדר, הוא חסר בבית. בעזרת ה’ שיחזור מהר, בריא ושלם.” אמרה אמא שלו, אחרי שהתרגלנו להיות איתו בבית מאז שהוא נפצע במלימה, נראה לנו קשה שהוא לא כאן.
“אמן.” אמרתי וחזרתי לסדר לו את הארון, וסיימתי! רק להחליף לו מצעים.
כשסיימתי את זה, לקחתי את המחשב נייד ונשכבתי על המיטה שלו והקלדתי את העבודה בביולוגיה, ושלחתי במייל למורה שלי.

“ספיר?” שאלה אמא של מאור, “מה?” עניתי מיד ונשכבתי במיטה, מתכסה בפוך וחושבת על זה שעוד מעט אני אפגוש את אמא בקניון.
“בואי לאכול איתי, הכנתי את העוף שאת אוהבת.” שיחדה אותי.
סידרתי את המצעים בחזרה וירדתי למטה עם המחשב נייד של מאור, המפתחות והטלפון. להתעונן ללכת אחרי זה.

נכנסתי הביתה ועליתי מיד להתקלח ולהחליף בגדים, ראיתי את הדס במטבח ביחד עם אבא שלה שבישל.
“ספיר, אכלת?” שאל אבא שלה, הנהנתי בראשי
“התכוונתי אוכל, לא חטיף.” אמר בדאגה,
“אכלתי עם אמא של מאור, אני צריכה לזוז. ביי!” אמרתי מיד ורצתי בחזרה לאוטו ונסעתי לאמא.

הגעתי לקניון ופגשתי באמא בחנות, היא מדדה בגדים בעוד שאני הסתכלתי על בגדים שונים.
היה טוב, התקרבנו שוב. אני אוהבת את אמא שלי, רק שקשה לי איתה..
היא האדם היחידי בחיים שלי. חוץ ממאור, אני לא רוצה לאבד אותה.

“גוד מורנינג סנשיין.” שמעתי את הקול של מאור, פקחתי את עיניי והבחנתי במאור בחדר שלי. עם המדים הירוקים.
“אהובי!” צרחתי , צרחתי כל כך חזק שאמא נכנסה בבהלה לחדר וחייכה בהקלה כשראתה אותי ואת מאור מתחבקים.
“אני אוהבת אותך!” אמרתי באהבה ונשקתי לשפתיו נשיקה ארוכה.
“גם אני, תיכנסי להתארגן. נלך אלי, ואז אני אקח אותך ללימודים.” הבטיח

יצאתי מהמקלחת מלאת האדים לבושה בבגדים לבית הספר ולקחתי את התיק של בית הספר ונכנסנו לרכב שלו, הבאתי גם את המחשב נייד.
“מתי הגעת?” שאלתי, מביטה בשעוני שהראשה שהשעה 10 בבוקר.
היום יום שישי! מסיבה!
“לפני חצי שעה, שמתי את הדברים בבית ובאתי לקחת אותך.” הסביר
“אני לא רוצה ללמוד, אני רוצה לנשק ולחבק אותך כל הזמן שנותר לנו עד שתחזור לצבא.”,
“ממ. מפתה, אבל את צריכה ללמוד.” ענה
“אני חכמה, לא צריך.” התרסתי
“אמא אמרה לי שאכלת איתה השבוע, אני שמח.” חייך.
“וסידרתי לך את החדר!” מיד אמרתי
“כן, ראיתי. את יודעת איך אומרים תודה בסינית?”, שאל
“מה?” צחקתי,
“פריארית.” צחק.
החטפתי לו כאפה לצוואר והוספתי “אתה פריאר! שכבתי במיטה שלך עם הנעליים, והם היו מלוכלות!” יש לו שריטה. הוא שונא שנוגעים לו במיטה עם נעלים.
“מגעילה!” אמר בעצבים והתקרב ללחי שלי וליקק אותה עם הלשון שלו ,
ניגבתי את הלחי שלי ונשכתי את היד שלו שהונחה בתוך ידי,
“זהו! הפסקת אש.” הכריז מאור.

הבית שלו היה מלא בריחות של אוכל, התקדמתי למטבח וראיתי את אמא שלו.
חיבקתי אותה וטעמתי מהגמבות הקלויות שהיא הכינה.
“אמא, ספיר לא אכלה בבוקר.” הלשין עלי, בלי לשים לב, הושבתי בשולחן והוגש לפני מבחר מאכלים.
“משת”פ.” מיד אמרתי,
“גם אני אוהב אותך.” נשק לשפתיי והתיישב גם הוא לאכול.

כשסיימנו לאכול עלינו לחדר שלו ופתחתי את הארון , הוא נדהם מהסדר שהיה שם.
“אין כמוך, אהובה שלי.” חיבק אותי חזק.
“בא לי להתכרבל.” ביקשתי, הוא מיד הפיל אותי על המיטה וכיסה את שנינו בשמיכה, מחבק אותי חזק.
“אני אוהבת אותך, מלשן.” צחקתי
“אני אוהב אותך, פורעת חוק.” צחק
“תחבק אותי!” אמרתי כשהוא הזיז את ידו על מנת להדליק את הטלוויזיה.
נרדמתי.

“מאור, ספיר. קומו, ספיר. יש לך לימודים..” אמרה אמא של מאור.
הזזתי את ראשי וקברתי אותו עמוק בתוך החזה של מאור.
“מאור, ספיר תפספס את השיעור שלה.” אמרה אמא שלו שוב,
מאור התעורר לאט והביט בי מכורבלת אל תוך החזה שלו והחל להעיר אותי
“קומי, יש לך שיעור. אני יודע שאת ערה!” צחק
“לא בא לי!” אמרתי בכעס חמוד,
“קומי, יש לך שיעור.” הזיז אותי שוב,
“יש לי רק ספורט וחינוך!” אמרתי בעייפות,
“קומי, איפה המפתחות?” שאל בעייפות.
“תוותר לי!” התחננתי, הוא הביט בשעון שלו והניד את ראשו לשלילה.
“קדימה! אני מחכה לך ברכב.” אמר. בתבוסה יצאתי לרכב עם התיק ונסענו ללימודים.

“בגללך באתי, ואני מאחרת!” אמרתי בכעס, הוא יצא מהרכב ונכנס איתי אל תוך בית הספר.
“איפה את לומדת עכשיו?” שאל,
“באולם ספורט” נאנחתי בקול.
נכנסנו לאולם ומיד המורה באה, “ספיר את מאחרת.”
כבר כל הבנות רצו במעגלים.
“זאת אשמתי, לילי.” אמר בהתנצלות,
“מאור!” אמרה בהתרגשות וחיבקה אותו, “איך גדלת!”
“כן” צחק והבטתי על הבנות שעשו לו עיניים.
קברתי את ראשי בזרועו ונתקעתי בנשק השחור הכבד שנח על גופו.
“אני רוצה הביתה..” יללתי בשקט אליו כשלילי סיפרה לכיתה על מאור, היא הייתה המורה שלו לפיסיקה.
הבנות בהו בו עם המדים ואני עמדתי לצידו בפרצוף עייף.
למה הם בוהות בו!

כשהבנות חזרו לרוץ, לילי באה אלינו והחזיקה ביומן שלה.
“רגע, את אחותו?” שאלה ללא הבנה, סתומה!
“כן” שיקרתי ונישקתי את שפתיו, מאור ניסה לא לצחוק.
“היא בת הזוג שלי.” אמר מאור ונשק למצחי, הוא נשק שוב למצחי ונגע בלחי שלי בבהלה.
“את מתחילה שוב פעם לפתח משהו?” שאל בשקט, הנדתי את ראשי לשלילה. אני מרגישה מעולה.
“הא!” אמרה כהבנה וחייכה אלי, “את משקרת?”
“בא לי הביתה!” אמרתי בשקט למאור ודחפתי אותו אחורה בשביל שנלך.
“העניין הוא שלא ראיתי אותה הרבה זמן, אני לא שמתי לב לשעה ושכחתי להעיר אותה ללימודים.אבל תוותרי לה” חייך. היא חייכה וסימנה לי שבאתי.

השיעור נגמר ומאור חיכה לי בספסל מחוץ לאולם.
התיישבתי על רגליו וחיבקתי חזק,
“בוא נלך. אני לא רוצה, אני רוצה ללכת!” התחננתי.
“המחנכת שלך עברה פה, היא אמרה לי שאני אכנס איתך לשיעור חינוך. תראי מה אני עושה למענך.” חייך,

התיישבנו בשולחן שלי, שורה אמצעית, בשולחן הכי בצד.
“אתה חייל! גם אני רוצה לשרת ביחידה הזאת!” התלהבו הבנים בכיתה,
מאור הסביר להם על היחידה, על זה שהוא בקרבי. על האנדרנלין.

המורה נכנסה ויצא שהיא נתנה לילדים לשאול את מאור שאלות, אחת מהשאלות הייתה על המלחמה. אף אחד מאיתנו לא היה מסוגל לדבר על זה,
“לחמת ב’צוק איתן’?” שאל לירון, ילד מהכיתה.
“אתה לא חייב לענות..” לחשתי לו, החזקתי בידו והשענתי את הלחי שלי על הכתף שלו.
“כן, אני לא יכול לספר יותר מידי פרטים על מה היה שם. אני לחמתי בתוך עזה, ו-וגם נפצעתי קשה. הייתי המון זמן בבית החולים, וחלק מהחברים שלי נהרגו שם, וחלק נשארו ללחום שם עד הסוף, וחלק ושכבו לידי, מיטה ליד מיטה.” אמר בעצב, נזכר במאורעות, וגם אני..
“א-אני לא ידעתי.” אמר בקול חנוק ליאור,
“ספיר , איך התמודדת עם כל זה?” חייכה המורה.
שתקתי, חיבקתי חזק את ידו ואת קדמת ראשי קברתי בזרועו.
“ספיר הייתה גיבורה.” ענה מאור במקומי, “אני לא זוכר את הכל, אבל אני יודע שהיא הייתה איתי כל יום, כל שעה, כל דקה, לידי. לא עזבה.”
“נכון, ספיר הייתה שם המון. היא ביקרה הרבה חיילים שנפצעו, אני זוכרת שביקרתי אותה שם והלכנו לבקר את החיילים, היא הכירה את כולם!” סיפרה חברה שלי.
“אני מגלה פה צדדים שלא ידעתי עליהם.” חייכה המורה,
“אני רוצה לצאת.” ביקשתי ממאור, הוא הנהן בראשו ויצא אחרי מהכיתה, לקח את התיק שלי והתנצל בפני כולם ושנינו הלכנו אל הרכב שלו.

“אני לא רוצה שכולם ידעו עלי, אני מפחדת שישפטו אותי.” נאנחתי והתחלתי לדמוע, הוא עצר וכרך את ידיו סביבי. קובר את ראשי בתוך חולצתו,
“אני כל יום פחדתי לאבד אותך, אתה הדבר היחידי שהוא רק שלי! אמא שלי, ואתה!” בכיתי.
“אני כאן, אהובתי. את יודעת שגם אם היה קור-” קטעתי אותו בכעס.
“תפסיק!” כעסתי אך הוא המשיך.
“הייתי רוצה שתמשיכי בחיים שלך, שלא תחיי בעצב בגללי.” אמר בשקט,
“תבטיחי לי. תבטיחי לי שאם קורה לי משהו, את מוצאת לך מישהו אחר. תבטיחי לי!” ביקש.
הנדתי את ראשי לשלילה, מחבקת אותו חזק.
“אני לעולם לא יאהב מישהו יותר ממך.” אמרתי
“את לאט לאט תאהבי אותו, רק תבטיחי לי שלא תישארי לבד.” ביקש.
התעלמתי מדבריו והלכתי לאוטו.
נכנסים לבית שלו, אני ישר קורסת בספה אצלו ונרדמת,.בעוד שהוא מספר לאמא שלו מה עשינו היום.

הרגשתי שאני מורמת מהספה, התעוררתי בבהלה ופקחתי את עיני, רואה את מאור מרים אותי והולך אל כיוון החדר שלו.
“ספירי מותק. את נשארת אצלנו לקידוש?” חייכה אמא שלו,
לא היה לי כוח לענות.
“כן, היא תישאר.” הציב מאור
“אנחנו נתכרבל?” שאלתי, הוא צחק והנהן בראשו. צניח אותי על מיטתו ומתכרבל ביחד איתי.
“היום בערב נסע לתל אביב, ניפגש עם הדר וחבר שלה, ועם אור , חבר מהבסיס.” אמר
הנהנתי בראשי, רק לישון.

“…בורא פרי הגפן” בירך אביו של מאור על היין, וכולם ענו אמן. אני הייתי עסוקה בלהרים את האחיינית של מאור.
“תעני אמן!” אמר במהירות, הנהנתי בראשי והתעלמתי ממנו.
“תראה! היא רוצה אותך” צחקתי כשהאחיינית של מאור הושיטה את ידיה אל עבר מאור.
הוא הרים אותה והניח אותה בין שתי ידיו, מנשק אותה ברכות ועונה אמן על הברכה של הלחם.
“אמן.” אמרתי באוזנו של מאור, הוא חייך חיוך גאה ונשק לאפי.
“מה אתם עושים היום?” שאלה אחות של מאור בזמן שאכלנו,
“יוצאים עם חברים מהבסיס שלי.” אמר מאור ואכל מהדג, אני לעומתו אכלתי אורז ושניצל.
לא מוכנה להתקרב לדג, בטח שלא דג חריף.
“היום מאור הלך לבית הספר ביחד עם ספיר, הוא עשה להם שיעור” חייכה אמא של מאור,
“אני חייב להגיד שזו חוצפה שהבנות מתעמלות באולם ספורט, בעוד שאנחנו רצים בגשם סביב בית הספר!” אמר בכעס,
“תשתוק.” צחקתי והשענתי את ראשי על כתפו, כל כך בא לי שינה…
“איך יצא האוכל?” שאל אבא של מאור, “טעים!” אמרתי בשמחה,
“תודה” אמר אבא שלו,
“מה תודה?” צחקה אמא של מאור, “זאת אני הכנתי! אתה רק אכלת!”
“אם אני לא הייתי טועם, איך היית יודעת שזה טעים?” התחכם,
“עכשיו אני מבינה ממי מאור ירש את זה” אמרתי בחיוך, מאור נתן לי כאפה חלשה והתעלם ממה שאמרתי בעוד שמשפחתו צחקה.
“ספיר הכנתי לך את המרק שאת אוהבת.” אמרה אחות של מאור והלכה למטבח להביא לי צלחת. היא מכינה מרק מיוחד , מרק גזר. אני מכורה!
“תודה!” אמרתי בשמחה וחיבקתי אותה חזק. לא משנה כמה ניסיתי להכין, זה לא אותו הטעם כמו שהיא מכינה.
“עוד פעם זה? איף. לכי מכאן” אמר מאוד והזיז אותי ממנו, מה הוא חושב לעצמו
“זה טעים!” התלוננתי במתיקות והמשכתי לאכול. מאור התחיל לאכול מנה שניה ואני כבר קרסתי בכיסא ביחד עם האחיינית שלו שישבה עלי בשקט והסתכלה על כולם וחייכה.

“אנחנו למעלה. אנחנו יוצאים יותר מאוחר” אמר מאור למשפחתו בזמן שנפרגתי מאחותו ומבעלה והבת שלהם.
“אתם ישנים פה?” שאל אביו , הנדתי את ראשי לשלילה ומאור ביטל את דברי ואמר “כן.”

התלבשתי במכנס בורדו וגופיית עור שחורה רחבה.
“זזנו?” שאלתי, מאור הנהן בראשו ולקח את המפתחות לרכב. נכנסנו לרכב והתחלנו בנסיעה.
“מי באה עם אור?” שאלתי, הרי כולם זוגות.
“עם מישהי שהוא יוצא איתה.” הסביר, “לא מכיר..”

רקדנו הרבה, במיוחד עם הדר. היא יוצאת עם מישהו שנראה טוב..
מתן? אם זכרוני לא מטעה אותי.

“את נוהגת?” שאל מאור, הנהנתי בראשי ונסעתי אל הבית שלו.
“את ישנה אצלי?” שאל,
“כן, אני גמורה..” נאנחתי והחניתי את הרכב ומיד עליתי לחדר שלו והתלבשתי בטרנינג שלו.
“בואי, את יפה.” אמר מאור כשראה שאותי עומדת שעות מול המראה,
“רגע. אני אוספת את השיער!” מלמלתי ואספתי במלא סיכות את השיער.

נקודת מבט הדר-

“איפה ישנים?” שאלתי, מתן הביט בי בחיוך והחנה את הג’יפ שלו בחניון של הבניין שלו. יוצא מהרכב ובא לדלת שלי.
מרים אותי על ידיו ונושא אותי עד למיטה בחדרו.
“נכון ספיר יפה?” שאלתי, הוא הנהן בראשו.
“יותר ממני?” שאלתי, הוא הנהן בראשו.
“אני במקלחת!” אמרתי בכעס חמוד והחלפתי לפיג’מה ונכנסתי מתחת למצעי השמיכה והדלקתי טלוויזיה.
“מחר בבוקר אנחנו אצל קובי ויובל, הרבה זמן לא נפגשנו.” אמר
“תעשה לי מסאג” אמרתי, הוא פרץ בצחוק
“זה בגלל שאתה לא אוהב אותי.” אמרתי בפרצוף עצוב, הוא המשיך לצחוק וכרך את זרועותיו סביב גופי וניסה להירדם.

“נרדמת?” שאלתי ,
“כן.” ענה מיד, שקרן.
“אז איך אתה עונה לי?” צחקתי
“מתוך שינה, קדימה לישון.” אמר בחמימות
“עדיין לא נרדמתי.” אמרתי אחרי כמה דקות של שקט.
“תעצמי עיניים קודם כל. אחר כך, תשתקי ותנסי לישון.” צחק

פקחתי את עיניי שוב וגיליתי שבוקר. הייתי לבד במיטה, מתן היה במקלחת.
ידעתי זאת מכיוון שהרעש של המים והזמזום של קולו , נשמעו באוזני.
התלבשתי בג’ינס כהה וסריג שחור. נהיה קר…
דפקתי על הדלת של המקלחת וחיכיתי לאישור להיכנס.

“תיכנסי” אמר, נכנסתי לחדר המקלחת וראיתי שמתן יצא מהמקלחת כבר, גופו התחתון עטוף במגבת לבנה.
“מתי יוצאים?” שאלתי והכנתי את מברשת השיניים עם משחה, צחצחתי את שיניי ביסודיות ולאחר מכן שטפתי את פניי במים חמימים.
“נשתה קפה ונצא.” אמר ונשק למצחי לפני שהלך לחדר ולבש על עצמו בגדים.
התקרבתי אליו וחיבקתי אותו חזק. מנשקת את שפתיו ולא עוזבת,
“עשית פיפי?” שאל מתן כשהרים אותי עליו ורגליי נכרכו סביב מותניו, בעוד שידיי מנסות להחזיק בשיערו ללא הצלחה, אז התפשרתי על הצוואר.
הוא הצמיד את גבי אל הקיר ונצמד אלי עם גופו. הרגשתי כל כך טוב.
“לכי תעשי פיפי.” אמר וניתק את צווארו משפתיי התובעניות. הנדתי את ראשי לשלילה והמשכתי לנשק את צווארו.
“אני רוצה אותך!” נהמתי, אני כל כך צריכה אותו.
“את זוכרת מה הרופאה אמרה? ‘לעשות פיפי!’. קדימה.” אמר והוריד אותי מעל גופו.
“ואחרי זה?” שאלתי בחשש, הוא קרץ והלך למטבח.

יצאתי מהשירותים בוכה. אני שונאת שזה קורה לי.
“מתן..” יבבתי אל תוך חולצתו וחיבקתי אותו חזק. הוא נשק לצווארי והושיב אותי על רגליו בזמן שהוא ישב על הספה עם כוס נס קפה, ועוד כוס של שוקו בשבילי.
“מה קרה?” שאל בשקט, המשכתי לבכות אל תוך חולצתו וניסיתי להרגיע את הכאב בגופי.
“שורף לי לעשות פיפי.” נאנקתי כשכאב חד תפס את מותני,
“שתית מים?” שאל, הנהנתי בראשי. “ליטר וחצי?” בדק. הנדתי את ראשי לשלילה.
“אני אביא לך לשתות תה. את רוצה ללכת לביקור רופא?” שאל
“אני רוצה שיפסיק לשרוף לי!” אמרתי בכעס והרגשתי את ידיו של מתן מנגבות את דמעותיי.
הוא נשק לשפתיי וחיכה שארגע.
“תשתי את השוקו שלך, שלא יתקרר. מה עם המשחה שהביאו לך?” שאל.
“אה.” אמרתי בשקט ושתיתי מהשוקו, שכחתי מהתרופה ומהמשחה.

חזרתי מהחדר אחרי שסיימתי לשים משחה ולקחת כדור, יצאנו לרכב של מתן והתחלנו בנסיעה.
“לאן נלך?” שאלתי, אנחנו נפגשים המון עם יובל ויוסי!
“נהיה אצלם, אולי נראה סרט ביס פלאנט.” אמר , הנהנתי בראשי וניסיתי להירדם.

“הכנתי ארוחת בוקר!” אמרה יובל בשמחה כשנכנסנו למטבח ביחד עם יוסי. חיבקתי את יובל וראיתי את הבישולים והתלהבתי!
חביתות, סלטים, בורקסים, גבינות, מוקרם תפו’א.
ישבנו לאכול וכל פעם התלהבתי מהטעם הטוב!

“רוצים לטייל בשדות? יש כלניות.” אמרה יובל, הנהנתי בראשי ונכנסנו לרכב של יוסי ונסענו לשדה הכלניות בשדרות. זה הרבה זמן נסיעה!!!!!!
ישבתי מאחורה עם יובל בעוד שמתן מקדימה ליד יוסי שנוהג.
אני ויובל דיברנו על מלא דברים, שיתפנו מידי פעם את מתן ויוסי. אבל כל השאר היינו לבד.

ירדנו סוף סוף מהרכב והלכנו ברגל בשבילים, היו הרבה משפחות.
“הדר תשתי מים, איך את מרגישה?” שאל מתן וכרך את ידיו סביב כתפיי והצמיד את ראשי אל גופו הקדמי.
“אני בסדר.” חייכתי, לוגמת מהבקבוק מים וממשיכה ללכת ביחד עם יובל.
“אז תגידי לי הי! תגידי לי בוא! תגידי לי קח! וקחי את הכל, בואי נברח” שרתי ביחד עם יובל.
“מה אתן עושות?” שאל יוסי, מתן צחק.
“שרות!” יובל ואני ענינו בכעס חמוד,
“זה היה נשמע כמו זיוף נוראי.” צחק יוסי והמשכנו ללכת.

אני ויובל הצטלמנו מלא. כמובן שמתן ויוסי צילמו אותנו, והצטלמו ביחד איתנו.
“זאת תמונה יפה.” אמרתי כשעצרנו בשמש ונהננו מהטבע. מתן ויוסי שכבו על השמיכה שיובל הביאה מהבית ונרדמו.
“תראי אותם. ישנים..” צחקה יובל, החיים הטובים.
שלחתי את התמונה לקבוצה בווצאפ של המשפחה שלי, המשפחה האמיתית שלי. אורי, שרית, ליאור ועדן.
נשכבתי ליד מתן ונהנתי מהשמש. יובל נשכבה ליד יוסי והתחילה לשיר.
“ג’וני לכנטה אסטה מוי לוקה! אול דיי, אול נייט.” שרה שיר מוזר.
“מה שתגידי!” צחקתי ועניתי לטלפון של מתן שצלצל.

°אמא°
.ענה. .דחה.

עניתי.
-“נעמי שבת שלום!” אמרתי בשמחה, אתמול היינו אצל אורי ושרית בשבת.
“הדר מאמי, מה שלומך!” אמרה בשמחה
-“בסדר.” צחקתי
“הערתי אתכם?” שאלה בהתנצלות.
-“לא, אנחנו בשדה בשדרות. נסענו עם יוסי ויובל.” הסברתי
“לכלניות?” שמחה
-“כן! יפה פה.” הודתי בשמחה גם אני. .
“יופי, אני מאושרת. אתם באים אחר הצהריים אלינו?” שאלה,
-“אני לא יודעת..” אמרתי בהיסוס..
“תבואו, שני ורוני באות עם החברים שלהן. מתן לידך?” שאלה
-“הוא נרדם, אנחנו עצרנו בשמש.” צחקתי
“טוב. אז תגידי לו שיחזור אלי, ואני רוצה לראות אותך אצלנו!” אמרה בהתרגשות

“בואי נסתובב!” אמרה יובל, הנהנתי בראשי ונשקתי לשפתיו של מתן ומיד לאחר מכן הסתובבנו ליד הכלניות.
כשראינו שהבנים מתעוררים, וזה היה אחרי הרבה זמן! הלכנו בחזרה לרכב ונסענו לבית של יובל ויוסי.

“היה כיף! שבוע הבא אתם אצלי!” אמרתי בשמחה ונכנסתי לג’יפ של מתן.
“טוב, רק תשתדלי לא להישאר שבת בבסיס!” צחקה יובל,
הוצאתי לה לשון ומיד חיבקתי אותה והתיישבתי ברכב.

“נוסעים לאמא שלי” אמר מתן, הנהנתי בראשי ונסענו לאמא שלו..

“נעמי! הבאתי את מתן” קרצתי וחיבקתי אותה. היא חיבקה אותי חזק ונגעה במצחי,
“את מפתחת משהו?” שאלה בדאגה, הנדתי את ראשי לשלילה.
“בואי, אני אביא לך תרופה.” אמרה מיד והושיבה אותי בכיסא, הנדתי את ראשי לשלילה ומתן הלך לחבק את אמא שלו.
“מאמה היפה. מה איתך?” שאל ונשק למצחה, איזה משפחה לתפארת היא גידלה.
“ברוך ה’. כמו כל האמהות שדואגות לילדים שלהם.” חייכה בהקלה והתיישבה בכיסא לידנו ,
דפיקה בדלת קטעה את השקט נפתחה ע”י שני שהחזיקה את היד של חבר שלה, מאחוריהם היו רוני וחבר שלה. אני כבר מכירה את חברים שלהם.
“דודה” אמרה בשמחה רוני וחיבקה את דודתה, ומיד לאחר מכן אותנו. שני קפצה מיד אחר כך על נעמי ואז באה אלינו.
אמא של מתן דיברה עם הבנים והוציאה להם שתיה ,מתוקים ופיצוחים עד שנאכל ארוחת צהריים.
“ישנים צהריים!” הכרזתי, מתן הנהן בראשו וברגע שהגענו למסדרון קרסנו במיטה בחדר שלו לשעבר.

נקודת מבט שני-

הגענו לדודה נעמי, חבר של רוני השתחרר לשבת. הוא התגייס לפני שבועיים.
ליווינו אותי לבק’ום.
“איפה מתן והדר?” שאלתי את רוני כשסיימתי לאכול מהעוגה,
“אני חושבת שהם ישנים..” אמרה בהיסוס
“אני אבדוק.” מלמלתי והלכתי לחדר של מתן. הדבר הכי מתוק נגלה לעיניי.
הדר שוכבת על הבטן כשראשה מונח על החזה של מתן, בעוד שמתן שוכב על הגב וידיו צעוקלות סביב גופה ושיערה.
יצאתי מהחדר והלכתי לעזור במטבח להכין סלט. טל כרך את ידיו סביב מותניי ונשק לצווארי.
“מתוקים.” אמרה בהתמוגגות דודה נעמי.
פקחתי את עיניי בבהלה והבטתי בדודה נעמי מסתכלת עלינו בהערצה.
“סיפרת לה?” שאל טל בגאווה, השפלתי את ראשי והנדתי אותו לשלילה.
“מה לספר?” הסתקרנה דודה,
“קיבלתי הצטיינות בלימודים!” אמרתי בחיוך מבוייש.
“הצטיינות? ידעתי שאת מצטיינת!” שמחה
“גם יפה, גם חכמה.” אמר בגאווה טל ונשק לשפתיי.
“אני אוהבת אותך.” לחשתי כנגד שפתיו,

“אני רעבה!” אמרתי בכעס חמוד וקמתי מהספה לחדר של מתן, להעיר אותם.
דפקתי בדלת של החדר, רואה את הדר מכורבלת אל תוך גופו של מתן.
“תתעוררו נסיכים. יש ארוחת צהריים, ואני רעבה!” קראתי בקול
“כן..” מלמל מתן ופקח את עיניו והעיר בעדינות את הדר.
“הדר, את לוהטת!” אמר מתן בדאגה,
“כן, אני סקסית.” צחקה בצרידות,
“לא, את באמת חמה.” אמר שוב בחיוך קטן דואג.
“כבר דיברנו על זה שאני לוהטת בעינייך.” צחקה
“איו. איכס.” אמרתי בגועל ובאתי לצאת מהחדר כשהם גילו חיבה אחד לשני….
“שיט.” אמרה הדר בבהלה והביטה עלי, היא הייתה אדומה מהחום.. היא בהחלט הייתה חיוורת היום.
“אני מחכה לכם.” צחקתי והלכתי לסלון, מתיישבת על רגליו של טל ומחבקת אותו חזק.
רוני וחבר שלה עזרו לדודה להביא דברים לשולחן,
נאנחתי בקול, מחכה שטל ישאל מה קרה.
נאנחתי שוב כשהוא לא שאל.
“מה קרה?” צחק,
“אתה חייב לחזור מחר? אולי תישאר.” ביקשתי, לא רוצה שהוא יחזור לצבא.
“אי אפשר..” אמר בתסכול וכרך את ידיו סביב גופי עוד יותר חזק.
“אבל אני אוהבת אותך!” אמרתי בעצב,
“אני יודע..” אמר בשקט.
“אתה תחזור בשישי?” נאנחתי, הוא לא ידע מה לענות.
“א-” באתי לדבר אך מתן קטע אותי כשקרא לי מהחדר שלהם.

“שני, את יכולה להביא כוס מים?” שאל בקול,
“לא! בואו לסלון.” אמרתי בנוקשות.
“זה לא בשבילי, זה להדר!” קרא בקול שוב.
נאנחתי בקול וקמתי להביא כוס עם מים ונכנסתי לחדר שלהם, רואה שהדר עדיין שכובה במיטה.
“מה יש?” שאלתי בדאגה והנחתי את ידי על מצחה הבוער.
“היא מפתחת משהו, אנחנו נלך לרופא.” אמר מתן ושם להדר נעליים.
“תאכלו קודם!” אמרתי בכעס, הדר גלגלה את עיניה ואמרה “אני לא הולכת לרופא!”
“את כן!” אמר מתן והרים את הדר על ידיו והתקדם לסלון. התקדמתי ביחד איתם ואמא של מתן התנגדה לזה שהם ילכו והכריחה אותם לאכול לפני.

התיישבתי ליד טל ואכלתי מהשניצלים המפורסמים!
“האוכל הכי טעים שקיים!” אמרתי בפה מלא,
טל הניח את ידו על פי ומנע ממני לדבר,
“ככה היא תמיד?” צחק מתן, טל הנהן בראשו ולא נתן לי לדבר.
“מה הדבר הכי מעצבן ששני עושה?” צחק מתן, הוצאתי לו לשון והמשכתי לאכול.
“שהיא לא מקשיבה, נוראית!” אמר בחיוך.
“ורוני?” צחק מתן שוב.
“מגלגלת עיניים!” ענינו ביחד, אני וחבר של רוני.
“לא נכון!” אמרה רוני בכעס וגלגלה את עיניה.
הדר חייכה והמשיכה לאכול מהתפוחי אדמה.
“והדר?” שאלה רוני, מתן חשב לעצמו והתחיל לספור באצבעותיו ולבסוף דיבר.
“שהיא רוצה שיעשו לה מסאג” אמר מתן. הדר הוציאה לו לשון והמשיכה לאכול.
“ומה מתן עושה שזה הכי מעצבן?” שאלה הדר את נעמי
“לא עונה לי לטלפונים, ולא מסכים לאכול.” אמרה בכעס דודה,
“ואת הדר? מה את חושבת?” חייכתי,
“אני אוהבת אותו. קשה לי לחשוב מה מעצבן אותי בו.” חייכה במתיקות

“אז אתה לא אוהב אותי?” שאלתי את טל בכעס , הוא צחק ונשק לשפתיי.

מתי היא תשים לב.. פרק 31 חלק ז’
דרוג הסיפור 4.8 | 14 מדרגים

תגובות (7)

זה פרק מושלם כמו תמיד אני אבכה שיגמר הסיפור הזה

28/11/2014 21:40

אני מתההה על הסיפורים הארוכים שלךך!
אני אוהבת כל כך ליקרא אותם גם כי הם ארוכים וגם כי הם מושלמיםםם!
תמשיכיייי מושלםם ! אוהבת מלא מלא מלא !❤️

29/11/2014 16:38

אחלה רק ראיתי את הפרק עלה לי חיוך אני קוראת אותו ומחייכת זה לא אמיתי כמה שהתגעגעתי לסיפורים שלךךךך הייתה תקופה שחברה שלי הייתה באתר ולא אני אז לא אני הגבתי

29/11/2014 18:54

מושלםםםםםם !!! אני מאוהבת בסיפור הזה ! הקטע שאני אהבתי הוא הקטע של מתן והדר אני חולה עליהם !והציטוט שאני אהבתי שהדר אומרת :” אני אוהבת אותו קשה לי לחשוב מה מעצבן אותי בו “

30/11/2014 09:42

היי אליענה רציתי לבקש בקשה קטנה אם את יכולה לעשות קטע על ליאל אח של שנאל קטע קצר עליו כי קראתי את הסיפור עליו וזה עצוב לי

02/12/2014 23:50

בבקשה תמישיכייייי את כותבת מהממםםם

08/12/2014 15:33

מתי את ממשיכה

29/12/2014 01:17
42 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך