author1
Am back haha

נופלים על הרגליים -עונה 2 פרק 7.

author1 25/03/2021 288 צפיות תגובה אחת
Am back haha

ליל כל התקוות / חלק ב׳.
״רגע..רגע..״ ברק קרא לעבר דלת הבית שלו כשהוא שמע את הדפיקות החזקות ,תוך כדי שהוא מנסה ללבוש את הבוקסר לגופו.
״היי״ אדיסון אמר במהירות איך שברק פתח לה.
״אדיסון..מה..״ ברק שיפשף את עינייו ואמר לה כשהוא מבולבל לחלוטין.
״הפתעה..״ היא הניפה את הידיים שלה באוויר ואמרה באדישות.
״אני לא בטוח מה אני חושב על הפתעה הזאת״ הוא אמר לה מבולבל עדיין מהעניין שהיא נמצאת מולו.
״תן לעצמך כמה דקות״ היא התקרבה עליו ועקפה אותו ונכנסה לתוך הבית
״אנ…אני סמסתי לך,מאות פעמים, אני התקשרתי אלייך כל לילה מהרגע שעזבת,ופשוט לילה אחד את מופיעה פה בלי להודיע מראש?״ ברק סגר את הדלת אחרה ואמר לה בזמן שאדיסון עשתה סיבוב בסלון שלו ובחנה את העיצוב.
היה לה הרבה מה להגיד על בחירת הרהיטים הגרועה שלו ,אבל היא לא הייתה בטוחה שזה הזמן המתאים.
״אתה לא מכיר את התופעה שנזכרים באקס באמצע הלילה?״ היא אמרה לו בציניות והתקדמה לכיון המטבח, סיקרן אותה לדעת עם גם שם העיצוב לא מי יודע מה.
״כן..ואני די בטוח שלשלוח ,ער?,זה היה מתקבל״ ברק עד ניסה להבין מה היא עושה שם.
היא לא השתנה הרבה,היא עדיין מהממת כמו ביום שהוא הכיר אותה.
השיער הג׳ינג׳י שלה הפנט אותו תמיד .
״אין כמו פנים מול פנים..שנשתה משהו?״ אדיסון אמרה לו בקלילות ופתחה את הארון רנדומלי במטבח שלו .
״אני חשבתי שקרה לך משהו..״ ברק אמר לה בטון מהורהר כשהוא הסתכל עלה כמה דקות מחפשת כוסות ליין .
״התחתנת ,מה רצית ,שאני אבוא לברך אותך שתזכו,לחיים מאושרים עד מאה ועשרים?״ היא השיבה לו בקרירות ועצמה את העיניים שלה לרגע בשביל להירגע.
כשהיא הניחה את הכוסות על השולחן, היא ראתה טבעת נישואין מזהב בפינה של השולחן.
״אז עד לא התגרשתם..״ היא אמרה והרימה את הטבעת מהשולחן ובחנה אותה מקרוב.
״אנחנו פרודים״ ברק אמר לה ולקח ממנה את הטבעת והניח אותה בחזרה בשולחן.
״למה אתה שומר אותה ?״ היא שאלה אותו בישירות.
״למה את פה?״ הוא החזיר לה בשאלה ישירה.
שקט מביך באוויר,אף אחד לא מדבר,אף אחד לא מוריד מהשני את העיניים.
״למה ברחת באותו הלילה?״ ברק שאל אותה בשקט והביט עמוק בעיניה,לזהות סימנים של הבחורה שהכיר מאז.
״אה?,לאן נעלמת לי?״ הוא אמר לה בקול נמוך וסידר את השיער שלה מאחורי האוזן .
״אני לא מצליח להבין..״ ברק התחיל להגיד לה ואדיסון נשיקה אותו ועצרה אותו באמצע .
״רגע.. אדיסון..,את לא יכולה פשוט להופיע כאן באמצע הלילה ולנשק אותי אחרי שנעלמת לי לשבע שנים״ ברק אמר לה והרחיק אותה ממנו.
אדיסון לא אמרה כלום,היא רק הניחה יד על הלחי שלו ונגעה בזיפים שלו,היא חייכה לעצמה. איך פעם היא הייתה שונאת אותם והיום הם נראים לה כל כך סקסים
״אנחנו יכולים..פשוט לשכב ?״ היא שאלה אותו בתמימות והצמידה את המצח שלה לשלו.
״ומה אני אמור לעשות עם כל השאלות שרצות לי בראש?״ ברק שאל ועצם את עינייו.
״אני אתן לך תשובות להכל,אני מבטיחה״ אדיסון לחשה לו ונאנחה
״את תברחי בבוקר..אני אדיוט אם אני אאמין לך..״ ברק אמר לה בזילזול והתרחק ממנה קצת.
״היי..״ אדיסון החזיקה אותו קרוב עליה.
״אני מבטיחה״ היא אמרה לו בנחישות ושנייה אחרי ברק נישק אותה .

״מצאתם אותו?״ אוליבר שאל את מרקוס שהתקשר בדיוק ברגע שנכנס לבית ספר.
״כן ,הוא כאן בסלון ..הוא מבוהל ובעיקר מפוחד״ מרקוס אמר לו בדאגה.
״הוא זוכר מה הוא עשה?״ אוליבר שאל בלחץ בזמן שהוא מתקדם במהירות לעבר האולם של בית ספר,הדבר היחיד שרץ לו בראש זה עלמה.
״הוא לא מדבר הרבה, הוא רק אמר שזה נער,באזור בית ספר ,תנסה למצוא אותו..״מרקוס אמרה לו בקצרה ואוליבר ניתק מיד כשראה את עלמה רצה לעברו.
״אלוהים אדירים..״ הוא חיבק אותה חזק והסניף את הריח שלה.
״אוליבר..אתה חייב לעזור לנו,יונתן ,תלמיד מהבית ספר הוא נעלם..ואף אחד לא יודע איפה הוא..״ עלמה אמרה לו בדאגה כשהשתחררה מחיבוק הדואג שלו.
״אני יודע..״ הוא אמר בעצב ונאנח.

״הוא צריך להיות פה.״ אוליבר הוביל את עלמה ואת דין אחריו בין העצים ,בזמן שהוא מנסה להריח מאיפה מקור הריח של הדם.
״טוב תודה לך חוש חש הבלש,אבל לא נראה לי שהוא כאן״ דין אמר בייאוש .
״אומיגאד״ עלמה צעקה פתאום כשהיא ראתה בן אדם שוכב על הדשא כשכל בית החזה שלו קרוע לגמרי.
היא הסתובבה במהירות בשביל לא לראות את כמויות הדם שנספגו בדשא.
״יונתן..״ דין מילמל בבילבול ונפל על ברכיו מול הגוף של יונתן , הוא הביט בכל הגוף והאיבריים הפנימיים.
הוא הרגיש איך הדמעות יוצאות לו והגוף שלו ניהיה חלש.
הכתפיים שלו ניהיו כבדות פתאום,הוא הרגיש מיותר העולם כשיונתן לא נמצא בו.
״תקשיב לי, אני יכול לעזור לו,אוקיי?,הוא לא מת,הוא יהיה בסדר..״ אוליבר אמר לו בדאגה והתיישב על הרצפה לידו
״מה..?״ דין הביט בו בעיניים אדומות עם דמעות שלא הפסיקו לרדת.
״אני מכיר משהו שיכול לעזור לו,פשוט אני צריך שתעזור לי להרים אותו לרכב ואני אקח אותו..״ אוליבר ניסה להסביר
״מה הבעיה שלך ?״ דין עצר אותו באמצע ודחף אותו לרצפה.
דין לא הבין למה אוליבר חושב שהוא מטומטם והוא מאכיל אותו תקוות סתם.
״אחי ,אנחנו מאבדים זמן יקר..״ אוליבר ניסה לדבר איתו בעדינות.
״אל תקרא לי ככה,הוא ….מת״ דין הצליח להגיד בסוף את המילה הזאת
״מת״ הוא אמר אותה שוב והדמעות חזרו לזרום כשהוא קלט מה הוא אומר.
״הוא לא..״ אוליבר ניסה שוב
״אני מתקשר לאמבולנס״ דין אמר והוציא את הטלפון שלו מהכיס.
אוליבר נעמד על רגליו במהירות ולקח ממנו את הטלפון.
״אני מצטער..אני לא יכול לתת לך לעשות את זה״ אוליבר אמר לו ושבר את הטלפון לשתיים .
אוליבר ידע שאם שם מישהו יגלה על זה ,יפתחו על זה חקירות מיד,והוא לא יכול לקחת את הסיכון שהלהקה שלו תיחשף.
״עלמה״ דין פנה לעלמה שעמדה בצד בשקט מנסה לעכל את מה שקורה סביבה.
״את מוכנה להסביר לחבר הפסיכופט שלך,שאם הוא לא זז מפה עכשיו,הוא הגופה הבאה שתשכב פה על הרצפה.״ הוא אמר לה בקשיחות וקיבץ את ידו לאגרוף בזמן שהוא מסתכל לאוליבר עמוק בעיניים.
״למה שנרצה להזיק לו ?״ עלמה אמרה לו בקול שברירי.
״אני לא יודע… אני לא יודע, אני פשוט לא סומך על החבר המזדיין שלך״ דין צעק ובעט באחד האבנים שהיו שם.
״אמרת שהוא כבר מת נכון? אם אתה כל כך בטוח שהוא מת אז מהפאקינג אכפת לך לתת לי לנסות?״ אוליבר צעק עליו, הם מבזבזים ,כל דקה קריטית,ואוליבר ידע את זה.
״לנסות מה? מה אתה קוסם? מה אתה יכול לעשות?״ דין צעק עליו בחזרה.
״בוא אותי,ניקח אותו ותראה בעצמך..״ אוליבר אמר לו בייאוש.
״אוקיי״ דין אמר לו אחרי כמה דקות של מחשבה.
״אני בא איתך,ודבר הכי קטן שתנסה לעשות ולא אתאים לי אני לוקח את יונתן ועף משם.״ דין אמר לו בקשיחות.
״מקובל״ אוליבר נאנח.

״הם פה״ מרקוס אמר ונעמד על רגליו ,שנייה אחרי הדלת של הבית נפתחה ואוליבר החזיק גופה של נער על הכתף.
״איפה הוא?״ אוליבר שאל את מרקוס בהתנשפות ודין ועלמה נכנסו אחריו.
״הוא מבוהל , תיהיה עדין..״מרקוס לחש לו ואוליבר חיפש את ג׳סטין בעינייו.
״אולי כדאי בלי הגופה..״ מרקוס עצר אותו כשהוא בא להתקדם לכיון המטבח לדבר עם ג׳סטין.
״אני שם אותו במרתף תראה מה אתה יכול לעשות..״ אוליבר אמר למרקוס והתקדם לכיון המרתף שדין ועלמה צועדים אחריו.

״בשביל מה זה?״ דין שאל את אוליבר כשהוא ראה אותו מוציא רצועות עור ענקיות מהמגירה.
״תן לי לעשות העבודה שלי אוקיי?״ אוליבר סיננן לעברו והתקדם לכיון מרקוס שבחן את יונתן מקרוב.
״זה נראה עמוק..״ מרקוס אמר בלחש לאוליבר
כשהוא הריח הדם של יונתן מקרוב ועבר על השריטות שלו.
״זה אומר שהוא יכול להתעורר בכל רגע לא?״ אוליבר אמר והתחיל לסובב את הרצועת עור סביב היד של יונתן, הוא ידע שבכל רגע השינוי שלו יתחיל והרעב שלו יתעורר .
״הי הי למה אתה קושר אותו?״ דין קרא לעברו בכעס.
״ילד זוז אחורה,זה מסוכן..״ מרקוס עצר אותו מלהפריע לאוליבר ומשך אותו אחורה.
״אל תקרא לי ילד..״ דין דחף ממנו את מרקוס
״אולי פשוט כולם ירגעו רגע..״ עלמה אמרה להם בקשיחות .
לפתע יונתן פתח את העיניים בפעם אחת, ותהחיל לנשום נשימות כבדות ועמוקות.
הורידים שלו בגוף התחילו לבלוט והציפורנים שלו התארכו הוא היה לבן כמו הקיר והעיניים שלו נצבעו בצבע שחור.
״אני צריך עזרה..״ אוליבר קרא למרקוס כשיונתן נלחם בו וניסה לנשוך אותו . מרקוס עזר לו במהירות לקשור אותו למיטה,בזמן שיונתן מוציא מלא רוק מפיו ומשתולל ומוציא קולות מוזרים.
ברגע אחד הוא נרדם שוב,וחזר להיות שקט בחדר.
אוליבר הסתובב אחורה והוא ראה את עלמה מבוהלת ודין נפול על ברכייו בהלם.
״אני אביא לך מים״ מרקוס אמר לדין כשהוא ראה אותו חיוור ומבוהל.
״את בסדר?״ אוליבר חיבק את עלמה חזק שהייתה נראת לו מודאגת .
״מרקוס..״ אוליבר קרא לו בדיוק מתי שהוא בא לצאת מהחדר.
״איפה אדיסון?..אני צריך תשובו למה שקורה פה הלילה״ אוליבר אמר לו בקשיחות בזמן שהוא מלטף את עלמה שצמודה לי לחזה.
״אני אמצא אותה..״ מרקוס אמר לו ויצא מהחדר.

״אדיסון?״ ברק מילמל כשהוא התעורר לאט והמיטה הייתה ריקה הוא הסתכל בשעון ,השעה הייתה 3:00 בלילה .
הוא שמע טריקה של דלת,הוא ידע שזאת היא הוא עדיין יכל להשיג אותה הוא חשב לעצמו.
״ אדיסון חכי״ הוא קרא לה כשהוא רץ לדלת ופתח אותה במהירות.
״סורי אני חייבת ללכת״ היא זרקה לעברו והמשיכה לצעוד במהירות כשהיא לובשת את הג׳קט עור שלה תוך כדי.
״חשבתי שהבטחת שהפעם זה יהיה שונה״ הוא אמר לה ומשך אותה עליו מהזרוע שלה.
אדיסון שתקה,היא לא ידע מה לומר,היא בעיקר לא יודעת למה היא הבטיחה הבטחה שהיא לא תוכל לעמוד בה.
״שיקרת לי..לא התכוונת לזה באמת..״ ברק אמר באכזבה כשהוא התחיל להבין מה המבט שלה אומר.
״ואני כמו אפס..״ הוא אמר בכעס ושיחרר את ידה.
״אני ממש ממהרת,אפשר ש..״ אדיסון אמרה לו בלחש .
״לאן את ממהרת בשלוש בלילה ?אה?״ הוא אמר לה בכעס ועצר את המשפט שלה.
״אני הייתי כל כך מאוהב בך אז…״ הוא אמר בלחש ודמעה אחת צצה מעיניו
״כן?היית מאוהב? אז למה פאקניג שכבת עם בחורות אחרות?״ אדיסון אמרה לו בכעס ונתנה לו מכה בחזה עם הידיים שלה.
״אני לא ידעתי איתך להתמודד עם כל זה..הייתי צעיר״ הוא אמר לה בעצב ועצם את עיניו בשביל לעצור את הדמעות
״זה לא אשמתי…אתה פספסת אותי..״ היא אמרה לו בעצב והתרחקה משם.
״אני לא אראה אותך יותר נכון?״ ברק צעק לעברה כשהיא התחילה להתרחק מהבית והלב שלו התחיל לדפוק במהירות.
אדיסון עצרה לרגע היא חשבה לרגע אם להסתובב או להגיד משהו .
היא רוצה להסתובב לשם ,לרוץ ולחבק אותו חזק.
היא רוצה להניח את הראש שלה על הכתף שלו ולהגיד לו שהוא התקווה שלה,שבגללו הלב שלה ממשיך לדפוק כל בוקר,בגללו היא מרגישה רגשות,בגללו היא עוד אנושית..
היא החליטה שעדיף שלא.
והיא המשיכה ללכת מבלי להביט לאחור.

נופלים על הרגליים -עונה 2 פרק 7.
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (1)

תמשיכי דחוףףףףף אני יותר מ3 שנים מחכה להמשך

01/04/2021 13:51
16 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך