נופלים על הרגליים-עונה 2 פרק 8.

author1 02/04/2021 894 צפיות תגובה אחת

ליל כל התקוות / חלק ג׳.

״מה עשיתי…״ ג׳סטין מילמל בעצב כשהוא ראה מקרוב את גופו של יונתן במיטה במרתף.
״הוא בחיים?״ הוא שאל בדאגה את אוליבר והסתובב לראות את פניו, הוא רוצה לראות אם הוא כועס עליו.
״כן..היה לו שני התקפיים סביר להניח שפעם הבאה שהוא יקום כבר יהיה אפשר לדבר איתו..״אוליבר אמר לו בקול מנחם בשביל להרגיע אותו.
״אני לא רוצח ..אוליבר אני לא..״ ג׳סטין התחיל להגיד לו אבל הדמעות פשוט יצאו והגרון שלו נחנק.
״אני יודע ,אני יודע״ אוליבר אמר לו בביטחון ,בשביל שידע שהוא עדיין סומך עליו.
״אבל אתה רואה את הבחור הזה?״ אוליבר שאל אותו והצביע על דין שישב בספסל בחוץ,ג׳סטין הסתכל והוא ראה אותו בוכה והמבט שלו היה תקוע על אזור מסוים בדשא,הרגל שלא הפסיקה לקפוץ,והידיים שלו רעדו.
היה נראה שגם אם היה עובר כדור שלג לידו הוא לא היה שם לב.
״ככה נראה אדם שלפני שעה גילה שיש בעולם הזה זאבים,וחבר שלו נרצח על ידי אחד כזה אבל מסתבר שהוא בחיים ועוד מעט הוא יתעורר להיות אחד מהם״ אוליבר אמר לג׳סטין בזמן שהם מביטים בדין.
״אני לא כועס עלייך ,בכלל.״ אוליבר אמר לו והניח את ידו על הכתף שלו,בשביל לחזק אצלו את התחושה.
״אבל זה הבחור שאתה צריך שיסלח לך..״ אוליבר אמר לו והם חזרו להביט בדין אחרי שהחליפו מבטים לשנייה.
״אני לא יודע איך תעשה את זה..אבל בזה תלוי המצב של בלהקה..״ אוליבר אמר לו לבסוף בקשיחות והסתובב לכיון הדלת.
״מה?אוליבר? אתה רוצה להעיף אותי?״ דין שאל בדאגה כשהוא הבין למה הוא מתכוון.
״אני לא רוצה לעשות את זה,תאמין לי,אז תעזור לי לעזור לך טוב?״ אוליבר אמר לו בדאגה, הוא ידע שיש חוקים וכללים ואם הוא ישאיר אותו פה איתם ,מישהו אחר יכול ללמוד מזה ולעשות טעויות כאלה גם.
יתחיל פה זילזול וחוסר משמעת.
ואלו טעויות שתלויות בחיים של בני אדם.
הוא יוכל להישאר רק אם דין יסלחו לו ,אוליבר ידע שזה משימה לא פשוטה אבל ככה כולם יראו כמה המעשה חמור .
״טוב..״ ג׳סטין מילמל בזמן שהוא מרגיש אבוד יותר מאי פעם.

״הרבה דרמה בלילה אחד״ אדיסון אמרה בקלילות לאוליבר כשהוא נכנס למטבח ומצא אותה שם.
״איפה היית כל הלילה?״ אוליבר שאל אותה בטון קשוח התקרב אליה לאט.
״דאגתי לתקוות שלי..״ היא אמרה לו בחיוך ואוליבר בחן את עינייה לנסות להבין אם היא משקרת.
״אתה חושב שאני שיחררתי אותו?״ אדיסון אמרה לו בזילזול.
היא הרגישה את העיניים של אוליבר,היא הרגישה שהיא במבחן,שהוא חושד בה.
היא הרגישה שלכל תנועה,צליל,מבט שהיא תעשה יתפרש אצל אוליבר בצורה אחרת.
״אני לא אמרתי את זה..את אמרת״ אוליבר המשיך לבחון אותה.
״אני בכלל לא הייתי פה כל היום ,היית מריח אותי אם הייתי ״ אדיסון נתנה לו תירוץ הגיוני לשאלה שלו.
״תקשיבי לי טוב אדיסון״ אוליבר אמר לה בקשיחות והמשיך להתקרב עוד קצת.
״אני לא יודע בדיוק מה את זוממת ואם בכלל ,אבל אם את תגעי עלמה או במישהו אחר כן…אני לא אחשוב פעמיים לפני שאני אתלוש את לך הראש מהמקום.״ אוליבר אמר לה בטון מאיים וקיבץ את ידו לאגרוף.
אדיסון לא אמרה כלום היא רק הסתכלה עליו באי נוחות .
באמת לא הייתה היא.ואין לה מושג איך זה קרה.
אבל היא יודעת שהיא החשודה העיקרת וכרגע עדיף לה לסתום.
לפתע מרקוס נכנס למטבח והוציא את שניהם מריכוז,כאילו הם היו בקרב מוחות אכזרי.
אוליבר נתן באדיסון מבט מאיים אחרון ועזב את המטבח.
״הכל בסדר?״ מרקוס שאל אותה ונעמד מולה.
״חתיכת דפוק״ אדיסון מילמלה וניסתה להירגע רגע ממה שקרה.
״יעבור לו, הגיוני שיחשוד בך״ מרקוס אמר לה שבמפתיע הוא דווקא סמך עלייה.
״תגידי ..אני יכול לדבר איתך על משהו?״ מרקוס שאל את אדיסון ,והביט באוליבר ועלמה שצעדו בחוץ ודברו .
הוא הביט בשביל להיות בטוח שהם מספיק רחוקים ואוליבר לא מרוכז בשביל להקשיב לו.
״מה העניין?״ אדיסון שאלה בסקרנות.
״פעם בעבר היינו עושים שיעורי היסטוריה כשאת ואוליבר הייתם ביחד..״ מרקוס ניסה לדבר כמה שיותר בלחש בשביל שלא יקרו טעויות.
״נו״ אדיסון זירזה אותו.
״זוכרת שלמדנו שזוג שיצר את התינוק כל עוד הוא בבטן של האמא לא יצליחו להריח כלום..״ מרקוס התחיל לשאול ואדיסון עצרה אותו ״ידעתי שהיא בהריון..״ והביטה בעלמה לנסות לראות אם כבר יצאה בטן.
״אסור לך לדבר על זה..״ מרקוס דאג לעצור לה את התלהבות ולדווא שהעניין ברור.
״פשוט תמשיך כבר״ אדיסון זירזה אותו שוב.
״אוליבר הצליח להריח משהו..״ הוא אומר לה בסוף בדאגה.
״מי היה מאמין ..בוגדת קטנה..״ אדיסון אמרה בזילזול ובחיוך צדדי מרושע.
״זה לא מחייב שזה ממישהו אחר, חפשתי קצת בספרים, יכול להיות אופציה שזה בן והריח שלו חזק יותר מאשר אם זה היה בת ולכן הוא הצליח להריח משהו..״ מרקוס הסביר לה על מה שהוא קרא,שהוא בעצמו בספק אם האופציה הזאת אפשרית מרוב שהסיכוים שלה זה אחד למיליון.
״אמרת לו משהו?״ היא שאלה אותו בסקרנות.
״לא..אני צריך למצוא איתו רגע לבד,״מרקוס ניסה לעשות את זה כמה שיותר עדין ובשקט.
״זה חתיכת בעיטה לביצים״ היא אמרה בצחוק.. ומרקוס נאנחה מדאגה.
״למה אתה לא הולך למכשפות?״ אדיסון שאלה אותו פתאום.
״למה שהן יעזרו לי?״ מרקוס ניסה להבין.
המכשפות גרות במערות,ליד מקורות מים,משם הן שואפות את האנרגיה והכוח שלהן.
הן נוהגות להתחבא וכמעט שלא לצאת משם.
ומרקוס ידע שהן לא עזרות לכל אחד.
״אני לא יודעת,אבל בטוח יש להן איזה קסם שיכול לעזור..״ היא אמרה לו ומשכה בכתפייה.
״לא בטוח שזה רעיון טוב..״ מרקוס אמר לה לבסוף.
״רק תבדוק ,אולי לשם שינוי פעם אחת הן יהיו מועילות״ היא אמרה לו בחיוך.

״טוב לראות אותך״ רבקה חיבקה אותו בחזוקה ולחשה לו באוזן .
״טוב לראות גם אותך״ מרקוס אמר לה כשהוא ישתחרר מחיבוק שלה.
״אני מכירה את האחיין שלי, ממה אתה דואג״ רבקה אמרה לו בחיוך וצבטה לו את הלחי.
״אני בן 90 עוד מעט ואני כמעט שאת לא יכולה לצבוט אותי ככה כבר״ הוא אמר לה וניסה לשחרר את עצמו מצביטה שלה.
״אני צריך את העזרה שלך..״ הוא אמר לה בטון ורציני והחיוך שלה נמחק מדאגה.
״יש מישהי בהריון ואני צריך לדעת אם הדם של התינוק מעורבב בו גם דם של זאב..״ הוא ניסה להסביר לה את המצב המורכב..
״מי בהריון?״ היא שאלה בדאגה.
״חברה של אוליבר״ הוא השיב לה.
״אתה דואג לאלפא שלך?״ היא שאלה אותו בחיוך חם .
״אני מאוד מקווה שאין לי סיבה לדאוג,אני רק רוצה לוודא שהכל בסדר שם..״ הוא אמר לה ונאנח.
״אני רוצה להראות לך משהו..״ רבקה אמרה פתאום והוציא מהכיס שלה תמונה , מרקוס הסתכל בתמונה ובתמונה הופיעה בחור בערך באזור ה20 לחייו עם חיוך כובש ושיער שופע.
״מי זה?״ מרקוס שאל אותה מבולבל,הוא לא הבין איך זה קשור למה שהוא סיפר לה עכשיו.
״בחור שאנס באכזריות מכשפה קטנה מהשבט שלנו,נערה צעירה עדיין לה 17 בכלל״ היא אמרה לו בעצב והמבטים שלהם נפגשו.
״זה לא סוד שאנחנו ,המכשפות,והערפדים במלחמה כבר הרבה שנים,אבל מה שהערפד הזה עשה הוא קו אדום,אנחנו לא יכולות לשתוק עוד..״ רבקה אמרה לו בנחישות והצביע על הבחור בתמונה.
״רבקה לאיפה את חותרת?״ מרקוס שאל אותה בשביל להבין איך זה קשור אליו.
״אני צריכה שתהרוג אותו..״ היא אמרה לו לבסוף.
״אני מצטער,פנית לאיש הלא נכון, אני לא רוצח ואני בטח לא נכנס לריב של מכשפות מסוכנות וערפדים מטורפים״ מרקוס אמר לה והחזיר לה את התמונה לידה.
הוא שמע על המלחמה הזאת עוד שהיה ילד,והיא מתקיימת עד היום.
הערדפים והמכשפות ביריבות שלא נגמרת בגלל סיפור אהבה שהתסבך.
מאז ועד היום שביל של רציחות ונקמות נוספים למלחמה הזאת .
הזאבים לעולם לא לקחו צד,הם לא יתערבו לעולם,הם שמרו על עצמם רחוק מהאש.
״תעשה את נקי,תערוף לו את הראש ותביא לי,אף אחד לא ידע שזאב עשה את זה ״ היא ניסתה לשכנע אותו שאם לא יראו שריטות על הגוף לא יחשדו שמישהו מהם עשה את זה.
״רבקה..״ הוא התחיל להגיד אבל היא עצרה אותו.
״הוא אנס אותה בכוח, הוא הכאיב לה,היא לא מצליחה לישון בלילה,לא משנה איזה קסם אני מנסה להפעיל ,כל לילה היא מתעוררת וצורחת את השם שלו מפחד,…הוא הרס לה את החיים״ היא אמרה לו בכעס ודמעות מלאו את עיינה.
״אני מבין,אבל אני לא יכול לעזור לך בזה..״ מרקוס אמר לה לבסוף והחליט שהוא לא נכנס לזה,במיוחד אם האלפא שלו לא יודע כלום על זה.
״אני מצטער דודה״ הוא נשק לה במצח והסתובב בשביל להתרחק משם.
״אם התינוק לא של אוליבר יתחיל מהומות בין הלהקות ,אוליבר לא יזרוק את התינוק ולהקהות לא יתנו לו לגדל אותו..הם ירצחו אותה ואת התינוק ביחד״ רבקה קרא לעברו כשהוא התחיל להתרחק קצת.
היא צודקת,מרקוס עצר לרגע וחשב לעצמו.
זה יכול לעורר כעס רב אצל שאר הזאבים אם הם יגלו שאוליבר מתחיל לגדל בני אדם במחיצתו.
״עדיף שתגלו את זה מוקדם,ושהיא תוותר על התינוק עוד לפני שהיא נקשרת עליו.״ היא סיימה את דבריה ומרקוס הסתובב עליה בחזרה

כבר היה זריחה ,השמש התחילה להציץ רבקה הסתכלה מסביב וניסתה לחפש את מרקוס בעינייה.
לפתע הוא הופיע מבין העצים ,היה לו מבט אטום והוא החזיק בידו ראש של אדם ושביל של טיפות דם נוצרו אחריו.
״הינה..״ מרקוס אמר לה וזרק את הראש של הבחור לעברה על הכביש.
״אני עשיתי את שלי,עכשיו תורך..״ מרקוס אמר והתנשף בכבידות ,הוא העיף מבט קטן לראש שהתגלגל על הרצפה ליד הרגליים של רבקה.
״מישהו ראה אותך?״ היא שאלה אותו בדאגה.
״לא,הוא עובד בבר בקצה השני של העיר תפסתי אותו בדיוק שהוא בא להיכנס לרכב בחזרה הביתה,שאר הגוף זרוק בנהר,הם לא ימצאו את זה..״ מרקוס הסביר לה והכריח את עצמו בכוח להפסיק להתנשף, הוא לקח אוויר בכמות רבה פעם אחת ונרגע.
״עכשיו..תורך..״ הוא אמר לה שוב בשביל לקדם את העסק.
״זה אבן הפוריות, יצרתי את בעבר לאישה שהייתה בהריון מזאב,סיפור יחסית דומה.
אם התינוק שלה נושא בתוכו דם של זאב האבן תתחיל לזרוח…״ היא אמרה לו והגישה לו אבן כחולה קטנה
״ואם לא ,אז התינוק נוצר משני בני אדם..״ מרקוס המשיך את המשפט שלה.
״בדיוק..״ היא אמרה לו
״תודה מרקוס,אני מקווה שיהיה לנו שקט עכשיו״ היא אמרה לו והניחה את ידה על הלחי שלו.
״רבקה,אם משהו מהערפדים יגלה שזאב קשור לזה ,תתחיל פה מלחמת עולם שאין לה סוף,ואותי יגרשו מהלהקה ,אני יכול לסמוך עלייך נכון?״ הוא אמר לה שנייה לפני שהוא נפרד ממנה לשלום.
״ברור״ היא אמרה לו בחיוך אימהי .
הוא דחף את האבן עמוק לכיס והתרחק משם.
בזמן שהוא צועד הוא הביט בידיים שלו שמלאות בדם.
הראייה שלו התחילה להיות מטושטשת.
ואז הוא הבין,הוא לא חשב על הבן שלו כבר שעה.
שעה שלמה.
התקווה היחידה שהחזיקה אותו אנושי ,היא התקווה לעזור לאלפא שלו.
והוא מקווה שהוא לא עשה טעות.

״את בסדר?״ אוליבר שאל את עלמה כשהוא ראה אותה שוכבת על המיטה ולא מצליחה לישון.
״כבר כמעט בוקר לפחות תספקי לישון קצת״ הוא אומר לה בדאגה וליטף את השיער שלה בעדינות.
״ככה יראו החיים שלנו עכשיו?״ עלמה שאלה את אוליבר בפתאומיות ושיחררה את כל המחשבות בראשה בבעת אחת.
״למה הכוונה?״ הוא שאל אותה כשהוא לא הבין מאיפה זה צץ פתאום.
״אני מתכוונת..״ היא התחילה להסביר לו והתרוממה מעט בשביל לראות אותו יותר טוב.
״אתה תצטרך לקשור את הבן שלנו בכל ירח מלא?״ היא שאלה אותו בישירות והסתכלה לו עמוק בעיניים, אוליבר לא ידע מה לענות לה.
״אני לא רוצה לגדל ילד שאולי יהיה רוצח יום אחד״ היא המשיכה לומר לו בישירות.
״טוב אולי תתנחמי בזה שאולי זאת בת והיא תיהיה דוגמנית.״ אוליבר אמר לה בניסיון להקליל את האווירה.
״אני רצינית אוליבר..״ היא החזירה אותו לנושא.
״עלמה,אנחנו נחנך אותו טוב,הוא לא יעשה טעויות,אני מבטיח לך..״ אוליבר אמר לה בניסיון להרגיע אותה ולישון כמה דקות לפני הזריחה.
״כן? נחנך אותו באזיקים?״ היא אמרה בציניות רעילה וגילגלה עיניים.
״את סתם קטנונית כי זה נראה לך מעשה נועז,אבל זה כמו להעמיד ילד בפינה של החדר,וחוץ מזה שזה לטובתו.״. אוליבר ניסה להסביר לה מעט את דעתו ונעמד על רגליו והוריד את החולצה,
הוא לא ידע מה איתה אבל הוא התכוון לישון.
״ומה אם הוא ירצח משהו?מה תעשה אז?״ עלמה המשיכה לשאול אותו שאלות קשות.
״אפשר לנהל את השיחה הזאת בפעם אחרת?״ אוליבר שאל אותה בעייפות ונכנס למיטה לידה.
״לא..עכשיו״ עלמה אמרה לו בנחישות.
״אני לא יודע מה אני אעשה,מאוד מקווה לא להגיע לשם אבל אם כן אני..״ אוליבר התחיל להגיד אחרי כמה דקות של מחשבה ועלמה עצרה אותו ״ אם כן?״ היא שאלה אותו בפליאה שהוא מסכים בכזאת קלילות עם העובדה שיש אופציה כזאת.
״עלמה,כל אישה בערך בעולם הזה ,יכול לצאת לה בן שהוא או פדופיל,או רוצח,או סוחר סמים, אפילו כדורגלן.אז זה סתם חששות מיותרות של הריון..״ אוליבר אמר לה בעייפות בזמן שהעיניים שלו כמעט נעצמות.
״אני שמחה לשמוע שהחששות שלי מיותרות לדעתך״ היא אמרה לו בכעס ונעמדה על רגליו.
״באמת עלמה..״ הוא אמר ביאוש ושיפשף את עינייו .
״פשוט תגידי מה שאת חושבת ונסיים עם זה״ הוא המשיך עם המשפט .
״אני לא חושבת שאנחנו צריכים להביא אותו לעולם.״ היא אמרה את מה שהיא חושבת בקול.
אוליבר לא אמר כלום ,הוא הסתכל לה בעיניים והמשפט שלה ננעל לו במוח ,הוא שמע אותו בלופים שוב ושוב וכל פעם מחדש הוא הרגיש צביטה בלב שכאבה לו יותר מכל מכה שהוא קיבל אי פעם.
״אוקיי..״ הוא אמר לה בלחש אחרי כמה דקות של שקט ושאף אחד לא אמר כלום.
״שיחה טובה..לילה טוב״ הוא אמר שקולו נחנק, והתהפך לצד השני לכיון הקיר.
בבקשה עלמה,הוא חשב לעצמו וקיווה בליבו באותו רגע כשהוא עצם את עינייו,בבקשה שלא התכוונת לזה באמת.

נופלים על הרגליים-עונה 2 פרק 8.
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (1)

דיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי תמשיכייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי השארת אותי בשיא המתח דיי את חייבת להמשיך אני חכיתי לסיפור הזה יותר מ3 שנים

03/04/2021 22:57
21 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך