נופלים על הרגליים-עונה 2 פרק 9.

author1 11/04/2021 170 צפיות 2 תגובות

״למה הוא לא זז?״ דין שאל בדאגה את מרקוס ואוליבר שעמדו מאחוריו בכניסה למרתף.
״מישהו צריך להוציא אותו מזה..״ אוליבר מילמל, והחליט להתקרב לעבר המיטה של יונתן ,יונתן עקב בעינייו אחריו עד שהוא נעמד לידו .
הוא לא אמר מילה הוא רק התנשף בכבידות,ומשך באפו בזעם.
״אתה..״ אוליבר אמר והושיט יד בשביל להשים יד על מיצחו,לבדוק אולי יש לו חום.
ויונתן כתגובה מהירה פתח את פיו וניסה לתפוס את ידו של אוליבר ולנשוך אותה.
״זה נראה כמו כלבת..״ דין אמר מזועזע כשהוא ראה את התגובה של אוליבר כשהוא התקרב.
״הוא רעב ,הוא גם צריך לרוץ״ מרקוס ניסה להסביר לו,כאילו בכלל יש הגיון בעיניי דין בהסבר שלו.
״הוא צריך לראות מישהו שהוא מכיר״ אוליבר אמר והסתכל לעבר דין.
״תנסה..״ אוליבר סימן לדין לו לבוא לידו.
״מה אני אומר לעשות..״ דין שאל בחשדנות והתקרב לאט.
דין התקרב לעבר יונתן והמבט של יונתן נשאר אטום וחייתי והוא עקב בעינייו גם אחרי דין.
״אני לא חושב שהוא מזהה אותי״ דין אמר בעצב.
״טוב לו דקה,זה לוקח זמן,תחשוב שזה כמו אדם שקם מתרדמת ארוכה,תנסה להזכיר לו דברים שלכם,או זיכרונות משותפים.״ אוליבר הסביר לו מעט ויצא מהחדר יחד עם מרקוס,הוא חשב שיהיה נכון לתת להם רגע לבד.
״אני ממש אשנא אותך אם לא תזהה אותי..״ דין אמר לו בציניות וגיחך קלות
והפרצוף של יונתן התרכך מעט והוא הפסיק להתנשף בכבידות,כשדין שם לב לשינוי הוא החליט לקרב את ידו לאט ללחי שלו.
״זה בסדר..״ הוא אמר בביטחון והתקרב עוד ,עד שידו נגעה בלחי שלו.
״הכל בסדר״ הוא אמר בחיוך ועודד קצת את עצמו אפילו,לקח נשימה עמוקה.
״דין..״ יונתן נזכר פתאום אחרי שהוא הסתכל עליו כמה דקות והרגיש את המגע שלו.
״אוי עשית לי התקף לב״ דין אמר והרגיש איך הלב שלו צונח במהירות,הוא פחד שהוא לא יזהה אותו.
״תשחרר אותי..עכשיו..״ יונתן אמר בלחץ כשהוא קלט שהוא לא יכול לזוז .
ודין שיחרר אותו מהרצועות במהירות.
״איפה אנחנו?״ יונתן שאל אותו והעיף מבט מהיר לכל החדר המזור הזה שהוא התעורר בו.
״זה סיפור ארוך..אני לא בטוח שאני הבן אדם שצריך לספר לך אותו..״ דין אמר לו בייאוש כשהוא סיים לשחרר אותו מהרצועות.
יונתן לא אמר מילה ,הוא לא היה נראה מפוחד,הוא רק שיפשף מעט את פרק כף ידו עליו היה מונח הרצועות.
זה היה נראה שהם השאירו לו סימנים כואבים.
״אתה מרגיש בסדר?״ דין שאל אותו בבילבול וקיווץ את הגבות שלו בחשדנות,כשיונתן פשוט נעמד על רגליו והתקרב עליו.
הוא הסתכל עליו מקרוב ואז לתוך עיניים שלו.
דין פתח את פיו בשביל להגיד משהו אבל יונתן ניצל את זה בשביל לנשק אותו.
״אני שמח לראות שאתה בסדר,אבל אני די בטוח שאתה צריך לנוח..״ דין אמר לאחר כמה שניות של נשיקה כשהוא השתחרר ממנו.
״אבל אני רוצה אותך.״ יונתן לחש לו ופתח במהירות את הרוכסן במכנסיים של דין.
״אוקיי יונתן..דקה..״ דין ניסה להגיד ליונתן כשהוא ניהיה יותר אגרסיבי כלפיו והוא הצמיד אותו לקיר.
״יונתן..״ דין מילמל שוב כשהוא החזיק בצוואר שלו והדביק לו נשיקות.
יונתן לא שם לב אבל הוא הידק יותר מדי את האחיזה שלו סיבב הצוואר של דין.
״אנחנו הולכים לטיול״ אוליבר שניכנס לחדר בריצה תפס בשתיי ידייו בזרועותיו של יונתן ומשך אותו מדין.

״קום״ אוליבר אמר ליונתן אחרי שהוא זרק אותו על הדשא.
״זדיין.״ יונתן אמר לו והשתעל מעט ,הוא היה חלש הוא לא הבין מי הוא ומה הוא רוצה ,הוא רק הרגיש שהוא עייף ורוצה לישון.
״אני יודע שאתה רעב,ואני יודע באמת למה אתה רעב,ואני יכול לדאוג לך,אבל אתה צריך לרוץ קודם.״ אוליבר אמר לו בזמן שהוא הוריד במהירות את החולצה שלו ממנו.
״אוקיי ,מרתק,אני רק אניח את הראש רגע״ יונתן אמר לו והתקפל על הדשא ועצם את עינייו.
״הגוף שלך בסערת רגשות,רגע אחד אתה חזק ואז חלש ,אתה רעב ואז אתה כועס ,אתה צריך להוציא את זה החוצה.״ אוליבר הסביר לו והתכופף מעט לכיוונו.
״אתה עומד בול מול השמש ,אתה אח על מלא״ יונתן אמר לו בעיניים עצומות כשהוא הרגיש שהשמש כבר לא חזקה ושיש צל נעים על פניו.
״אוקיי הבנתי..״ אוליבר אמר נעלם לכמה דקות.
יונתן פתח עין אחת בשביל לראות לאיפה הוא הלך .
ובזווית העין הוא ראה זאב ענק ,עם פרווה מרשימה מתקרב אליו לאט.
הוא החזיק בפה שלו חתיכת בשר עסיסית וגדולה ונוטפת דם .
יונתן לא הבין מה קורה אבל הוא הרגיש שהוא רוצה את זה,שהוא צריך את זה.
הוא ליקק את השפתיים שלו מעט כשהדבר היחיד שהוא רצה זה לנגוס בבשר החי.
הזאב לא להתקרב יותר,הוא פנה לכיון היער .
״רגע..״ הוא צעק לו, והתחיל לרוץ אבל הוא נפל על רגליו.
הוא חלש,הרגליים שלו לא יכולות לשאת את משקל גופו.
״אני עייף בבקשה..תן לי את זה״ יונתן המשיך לצעוק לו כשהוא הרגיש שהכוחות שלו נגמרים. ,הוא נפל על ארבע והמשיך לזחול לכיונו.
ואז הוא הרגיש כאב חד שעבר לאורך כל גבו.
הוא פלט צעקה שגמרה לאוליבר לעצור ולהביט לאחור.
יונתן הסתכל על הידיים שלו שהתחילו להצמיח פרווה ולציפורניים שהתחילו לגדול.
״מה קורה..״ הוא מילמל בפחד,הוא פחד מעצמו.
הוא פלט צעקה נוספת כשהשינוי שלו הושלם.
עכשיו,זה כבר שני זאבים ביער.
יונתן הרגיש איך הראייה שלו נהייתה ברורה וחדה יותר,הוא הריח מלא ריחות משונים ביחד,הוא הרגיש חזק יותר כאילו הגוף שלו התמלא בכוחות מחדש.
הוא התחיל לרוץ לעבר אוליבר כשצפה בול במהלך כל השינוי.
אוליבר הביט בזאב שהיה מולו הניח את חתיכת הבשר על הדשא ויונתן טרף אותה במהירות.
בזמן שיונתן אוכל במהירות אוליבר הלך למאחורי אחד העצים,וחזר לגוף של עצמו.
״אני יודע שזה כאב,זה יכאב יותר כשתנסה לחזור לגוף של עצמך,אבל עם הזמן זה ישתפר ״ אוליבר קרא לעבר יונתן שאכל במרץ את הבשר.
הוא התיישב לידו והביט בו אוכל.
״אתה מזכיר לי אותי..״ הוא מילמל לעברו וחייך חיוך צדדי קטן, יונתן לא ממש הקשיב לו הוא היה עסוק באוכל ,אבל לאוליבר לא היה אכפת.
אוליבר חשב על הבן שבקרוב יהיה לו,על התהליך שהוא יצטרך לעשות גם איתו,זה דווקא תירגול לא רע בכלל הוא חשב לעצמו,עד שיגיע הדבר האמיתי.
יונתן סיים הכל והרים את ראשו לעבר אוליבר .
״אני יודע שלא שבעת,קשה בתור זאב לשבוע מבשר של חיות במיוחד כשאתה חדש,זה לא מזין ברמה של בשר אדם..״ אוליבר התחיל להסביר לו בזמן שיונתן כזאב התקרב אליו מעט והניח את ראשו על הרגל שלו ואת גופו על הקרקע.
״אבל אנחנו לא רוצחים,ולא חיות,אולי יש לו גוף של חיה לפעמים אבל ,אנחנו עדיין בני אדם ,ואנחנו לא הורגים אנשים בשביל התאווה שלנו.״ אוליבר המשיך להסביר לו והניח את ידו על הראש שלו ,הוא גירד מעט את הפרווה שלו וילטף אותה בזמן שיונתן עצם את עינייו ונהנה מהמגע .
אוליבר דווקא נהנה מזה,הוא ממש רצה שעלמה תיהיה איתו ברגע הזה .
שהיא תראה אותו סוג של מתרגל אבהות.
״אתה תתרגל לזה..ואתה לא לבד..אני האלפא שלך נתרגל לזה ביחד״ אוליבר מילמל בזמן שהוא המשיך ללטף את הפרווה של יונתן.

עלמה הרימה את העיניים שלה מהספר שהיא קראה כשהיא ראתה את אדיסון מתקרב אליה ויושבת לידה בספה.
היא לא אמרה כלום ,אז עלמה החליטה שהיא גם לא אומרת כלום.
היא בקושי ישנה ואוליבר לא מדבר איתה כל היום ושיחה איתה זה לא בדיוק בסדר העדיפויות שלה .
היא חשבה לעצמה וחזרה לקרוא את השורה שהיא עצרה בה.
לפתע אדיסון הוציאה מהכיס האחורי של הג׳ינס שלה כדור ,בגדול כדור טניס,שקוף,עם מלא ברק,והניחה אותו על השולחן.
״מה הסיפור?״ עלמה אמרה וסגרה את הספר במהירות. היא החליטה שהיא עוצרת את השקט המביך הזה.
״אני חושבת שאנחנו צריכות לדבר על זה ..״ אדיסון אמרה ועצרה לשנייה כשהיא מצביעה לעבר הכדור.
״את יודעת..כאישה לאישה..״ היא אמרה בחיוך וסיימה את המשפט.
היא שכנעה את מרקוס להביא לה את הכדור ,בשביל שהיא תדבר עם עלמה עליו ותציע לה להשתמש בו כי היא חושבת שבחורה צריכה לדבר איתה על זה.
האמת שהיא,שהיא בסהכ רצתה לדעת אם מרקוס צדק ושהיא תוכל לחזור לעומר עם סיפור ביד.
״אדיסון..את האקסית של חבר שלי,אנחנו לא החלפנו מילה מהרגע שבאת לפה,ואת רוצה לעשות איתי שיחה של -אישה לאישה?״ עלמה אמרה לה בחוסר סבלנות ושילבה את ידייה.
״אולי את צודקת ,אבל אני חושבת שתרצי לשמוע על זה..״ אדיסון אמרה בנחת והרימה את הכדור לידה.
״אני הייתי בהריון פעם..״ אדיסון אמרה פתאום והמבטים שלהן נפגשו .
״לא מאוליבר…״ היא אמרה במהירות בשביל שהיא לא תחשוד.
״זה היה בן..״ היא אמרה ונאנחה והחזירה את הכדור לשולחן,היא הניחה את הנושא רגע בצד.
״הוא היה בבטן שלי עד שבוע 28,הוא שקל 1,250 קילו,נכנסתי לחודש שביעי בדיוק..״ אדיסון אמרה כשהיא מביטה באצבעות שלה שטיילו על הספה .
היא נזכרה פתאום התחושה של הבטן הכבדה והענקית,על כמה היא התלוננה על כאבים והיום היא מתגעגעת לתחושה.
״הרגשתי אותו ,כל בוקר וכל לילה,כל פעם שהתעצבנתי קצת יותר או שבכיתי ,הרגשתי אותו דופק סלטות בבטן..״ היא אמרה בחיוך עצוב ונשכה שפתיים מעט.
״לא היה יום שלא דיברתי אותו..״ אדיסון אמרה בקול חנוק ודמעה אחת גלשה לה על הלחי ואדיסון מהירה לנגב אותה.
״מה קרה בסוף?..״ עלמה שאלה בלחש תוך כדי שהיא חיבקה מעט את עצמה ,והיא הרגישה איך הגוף שלה מתקבץ.
״הכרתי את אוליבר,התחלנו לצאת,היה לו קשה עם זה שאני בהריון אני ידעתי את זה ,אבל הוא אף פעם לא אמר את זה בקול..זה יצר הרבה מתחים״ אדיסון אמרה לה וניסתה להסביר ובשביל שזה ישמע כמה שפחות מוזר בשבילה.
״אוליבר אמר שאני לא יכולה להביא את התינוק לעולם,כי אם שאר הלהקות יגלו שהוא מתחיל לגדל בני אדם סביבו…הם יהרגו את כולנו,ואנחנו לא יכולים להתמודד מול כל הלהקות ביחד״ היא המשיכה את הסיפור ועלמה הקשיבה בשקט.
״התינוק לא שרד ,אני נהייתי זאב ,ולמזלי..אני ולאוליבר נפרדנו..״ אדיסון סיימה את הסיפור במהירות,כשהיא הרגישה חשופה מדי באותו הרגע.
״למה את מספרת לי את כל זה?״ עלמה שאלה אותה בישירות.
״אני לא מנסה להפחיד אותך…״ אדיסון אמרה לה במהירות ,בשביל שהיא לא תבין אותה לא נכון בטעות.
״אז מזה כל השיחה הזאת?״ עלמה עצרה אותה ושאלה אותה שוב.
״כשמרקוס בדק אותך ואוליבר הצליח להריח משהו,מרקוס התחיל לחשוד שמשהו מוזר..
הוא הביא את הכדור בשבילך..״ אדיסון התחילה להסביר לה והרימה שוב את הכדור והביאה לה אותו ביד.
״הוא אמור לזרוח אם יש דם של זאב בעובר שלך ואם לא..אז התינוק שלך רגיל..״ אדיסון הסבירה לה .
״אוקיי ,דבר ראשון ,תודה על המתנה אבל אין צורך …״ עלמה נעמדה על רגלייה והניחה את הכדור על השולחן בעצבים.
״דבר שני,התינוק שלי רגיל!והוא זאב! והכל בסדר..!״עלמה אמרה בעצבים ובאה לצאת מהסלון.
״פשוט ..פאקניג תקשיבי שנייה,אני מנסה לעזור לך״ אדיסון אמרה לה בכעס ונעמדה .
״איך בדיוק?..אני באמת מצטערת על התינוק שלך ,אבל התינוק הזה הוא מאוליבר ..ואין צורך בכדור המטופש הזה..״ עלמה אמרה לה בביטחון ושמה יד אחת על הבטן שלה.
״אם את כל כך בטוחה ,ולא היית עם אף אחד,אז למה את כל כך מתנגדת לנסות?״ אדיסון שאלה בחשדנות והתקרבה אליה קצת.
״אני לא מנסה לאשם אותך,אני …אני רק לא רוצה שתאבדי את התינוק שלך״ אדיסון אמרה לה בסוף בקול נשבר ,היא יודעת מזה לאבד תינוק,היא יודע כמה בדידות ועצבות מגיעים אחרי זה והיא לא רצתה שאף אחת בעולם תרגיש ככה גם,גם לא עלמה.
״עלמה את לא מכירה את שאר הלהקות,לא כל הזאבים מכילים ומקבלים כמו אוליבר,אני מצטערת שאת צריכה לשמוע את זה ,אבל הם לא יחשבו פעמיים לפני שהם יעקרו לך אותו מהבטן״ אדיסון ניסתה להסביר לה והניחה את שני ידייה בצדדי הכתפיים שלה ,בניסיון להעיר אותה שתבין את המצב.
״מה אפשר כבר לעשות אם התינוק לא מאוליבר?״ עלמה התעניינה .
״אני אציל אותך ,ואת התינוק הזה,אני אשרוט אותך ותתחילי להשתנות,אם עושים את זה שהתינוק עוד בפנים ,זה ישפיע גם עליו.״ אדיסון הציעה לה את הרעיון שלה.
״לאלא..אני ממש לא רוצה להיות זאב״ עלמה אמרה בביטול והתרחקה ממנה.
״ומה את מעדיפה?שיהרגו לך אותו..״ אדיסון אמרה לה בצעקה מלאת כאב,
עלמה לא ידעה מה להגיד היא פתחה את הפה בשביל להגיד משהו אבל היא עצרה ,היא התיישבה על הספה בחזרה וכיסתה את הפנים בידייה.
״תקשיבי,תשמי את ההצעה שלי רגע בצד,אפשר רגע רק לבדוק אם יש בכלל סיבה לחשוד?״ אדיסון אמרה לה בטון מתחנן,היא הרגישה שהיא מאבדת עניין מהרגע שהיא הציעה לה ,והיא ניסתה לרכז אותה שוב.
״אוקיי..״ עלמה החליטה שהיא הולכת על זה.
״מה צריך לעשות?״ היא שאלה אותה.
״תשכבי ותרמי את החולצה.״ אדיסון אמרה לה והתקרבה לספה,ועלמה עשתה מה שהיא אמרה לה.
״אני לא רוצה להסתכל..״ עלמה החליטה
״פשוט..תגידי לי מתי לפתוח״ היא אמרה ועצמה את העיניים.
היא לקחה נשימה עמוקה כשהיא הרגישה את הכדור מונח בעדינות על מרכז הבטן שלה.
כמה שניות של שקט חלפו ,עלמה מתרגלת נשימות תוך כדי.
״היה בחור אחד..בשירותים של מועדון״ עלמה נזכרה פתאום,והמילים פשוט יצאו מהפה שלה בלי שהיא חשבה.
״זה היה רק פעם אחת,זה היה טעות,וזה גם היה דוחה,ובכלל לא רציתי את זה ..״ היא המשיכה להגיד בעיניים סגורות במהירות ובלחץ.
״אין סיכוי,זה היה פעם אחת,פשוט לא הגיוני,הכל בסדר זה מאוליבר…״ עלמה המשיכה לדבר במהירות ולהרגיע את עצמה.
״למה את בשקט?תגידי משהו..״ עלמה שאלה בחוסר סבלנות ופתחה את העיניים.
״מה קרה?״ היא שאלה את אדיסון בתמימות כשהיא ראתה את אדיסון נושכת שפתיים ממבוכה.

נופלים על הרגליים-עונה 2 פרק 9.
דרג את הסיפור

תגובות (2)

תמשיכי פליז היפור הזה פשוט מושלם

12/04/2021 21:54

♥️

12/04/2021 23:44
20 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך