נופלים על הרגליים -פרק 8

״לעזוב? ״ מרקוס שאל את אוליבר ופרס את ידייו לצדדים כסימן שאלה.
״הבחור הזה עבר את כל הגבולות,הוא בסוף יצור פה מרד ,ואני עם מרד לא מתמודד״ אוליבר אמר לו ,ופתח את המקרר וחיפש שתייה חריפה כדי להעביר את הכעס שלו.
״אתה לא מתמודד עם כלום״ מרקוס אמר לו ונאנח.
״מה אמרת שם?״ אוליבר אמר והציץ מבעד דלת המקרר.
״אוליבר אתה תמיד בורח, גם עכשיו שהייתה צריך להסביר לכולם מה קורה עם הגביע אתה ברחת״ מרקוס ניסה להסביר בזמן שאוליבר הוציא בקבוק ויסקי והניח אותו על השולחן.
אוליבר נעמד מול השולחן וכיסה את פניו בידו.
״מה קורה אחי,דבר איתי?,למה אתה לא רוצה לחזור?״ מרקוס התקרב עליו והניח ידו על הכתף של אוליבר,
הוא הרגיש שעובר על אוליבר משהו,
הוא מכיר אותו כל כך טוב , מאז שהוא קטן והוא יודע מתי אוליבר צריך שיקשיבו לו.
אוליבר לא אמר כלום הוא רק הסתכל על מרקוס וניסה למצוא את המילים הנכונות או לפחות למצוא משהו לומר ,
רק שהוא בעצמו לא בטוח למה הוא לא נשאר שם.
הטלפון של אוליבר צילצל, ועל הצג הופיעה השם של עלמה.
״הבנתי״ מרקוס אמר בזלזול והלך לארון להוציא משם שני כוסות קטנות לשתייה .
״לא אתה לא מבין כלום״ אוליבר אמר לו בכעס והסתובב עליו.
״ עד שסוף סוף מתחיל לי משהו טוב בחיים,יש לי עבודה ,יש לי דירה ,יש לי חיים ״ אוליבר אמר ונעצר לקראת המשפט הבא –
״יש מישהי שמוצאת חן בעיניי״ הוא אמר לו ונאנח .
״ופה אין לך חיים?״ מרקוס אמר לו בזמן שהוא מנגב מהכוסות את האבק נאסף בתוכם.
״פה אין את מי שמוצאת חן בעיניי״ אוליבר אמר לו וחידד לו את החלק שפיספס במשפט.
ברגע זה אוליבר הבין כמה עלמה חסרה לו.
״אוליבר,החיים שלך הם כאן ,איתנו ,אני לא יודע עוד כמה זמן הבחורים פה יחזיקו מעמד בלי שהאלפא נמצא פה״ מרקוס אמר לו ומילא את שני הכוסות בויסקי.
אוליבר העיף מבט לעבר הסלון על החברים שישבו שם והסתכלו על השיחה של אוליבר ומרקוס בסקרנות.
״כדי שתתחיל להיות האלפא״ מרקוס אמר לו ודחוף לו את כוס הוויסקי ליד.
״אז בתור אלפא,אני רוצה שעומר יעזוב ,עד הלילה״ אוליבר אמר לו ושתה את הכוס ויסקי בפעם אחת.
״העונש הזה אכזרי מדי״ מרקוס אמר לו בניסיון לשכנע אותו שלא להעניש את עומר.
מרקוס מכיר את העונש הזה ,
כשזאב עוזב תלהקה שלו והוא בודד,אין לו שמירה,אין לו להקה שתשמור עליו מפני אויבים.
הוא חיי ביער לבדו,שזה כמעט בלי אפשרי.
לעולם אף אחד לא שרד לתקופה ארוכה,תמיד או שציידים תפסו אותם או שהם מתו ברעב.
בגלל זה כמעט ואף פעם לא השתמשו בעונש הזה.
״אז הוא היה צריך לחשוב על מה שהוא עשה לפני זה״ אוליבר אמר למרקוס והחזיר לו את הכוס הריקה לידו ויצא מהמטבח.
עכשיו מרקוס צריך לדבר עם עומר ולהגיד שהוא צריך לעזוב.

—-
״אני לא יודע איפה כואב לי יותר בכל הגוף או בכל הגוף״ דין אמר ליונתן ונשכב על הרצפה של המחסן.
״סדרת רק ארון אחד״ יונתן אמר לו וזרק את הארגז הריק על עבר הערמה של הזבל שאספו שעמדה בצד.
״זה יותר ממה שעשית כל חיי״ דין אמר ועצם את עינייו,ניסה לדמיין כאליו הוא במסיבה ,והתחיל להזיז את ידייו כאליו הוא רוקד.
״מה אתה עושה?״ יונתן אמר ונאנח.
״אני במסיבה,אחי ראית את הברמנית איזה שווה?״ דין אמר ליונתן בזמן שהעיניים שלו עצומות והוא רוקד על הרצפה.
״יאללה קום,צריך לסדר לפחות עוד ארון אחד״ יונתן אמר לו ובעט לו בברך,
״בוא״ דין סימן ליונתן לבוא להתיישב לידו,ויונתן גילגל עיניים ובא להתיישב מולו.
״אנחנו צריכים לדבר״
״על מה?״ יונתן שאל אותו בחשש וקימט את מצחו.
״על התלתלים שלך״ דין אמר לו לאחר שלקח נשימה עמוקה ויצר טיפה מתח.
״מה הבעיה איתם״ יונתן אמר לו בחיוך וניענע את ראשו כדי שכל התלתלים הנתפחו.
״אתה נראה כאליו לקחו רובה שיש בפנים מלא כדורים של פאות מתולתלות וירו לך לפרצוף ״ דין אמר לו בשיא הרצינות ויונתן נקרע מצחוק.
״אני ממש אוהב את התלתלים האלו״ יונתן אמר לו בזמן שהוא מנסה להרגיע את הצחוק שלו.
״זה מביא בנות לפחות?״ דין אמר לו בצחוק ויונתן הפסיק לצחוק פתאום והיה שקט מביך.
״מה ,מה הבעיה ?״ דין שאל אותו בחשש שראה שיונתן היה רציני פתאום.
״אני יכול להראות לך משהו?״ יונתן אמר לו בחשש.
״בטח״ דין אמר במהירות בלי לחשוב.
״אתה מוכן לזה״ יונתן אמר לו לדין כשהכניס את ידו לכיס ,וניסה להוציא משהו ודין סימן לו שכן.
״אוו מי היה מאמין שאתה דוס״ דין אמר לו כשהוא ראה את הכיפה שיונתן שלף מהכיס האחורי של המכנס.
״כן.. לא לבשתי את זה מאז שעזבתי תבית ספר הקודם שלי״
יונתן אמר לו ברצינות והסתכל על הכיפה הסרוגה שלו שהספיקה להתקמט בזמן שהייתה במכנס.
״למה עזבת?״
״היה איזה מקרה..בבית ספר״ יונתן אמר ולו ורמז לו שהוא עדיין לא רוצה לדבר על זה .
״אז למה אתה שומר את הכיפה,זה למקרה שתתחרט שעזבת או משהו?״
״לא״ יונתן אמר לו וצחק״ שאני חוזר שבתות הבייתה אז אני לובש את זה ,בשביל ההורים שלי״ יונתן אמר לו ודחף את הכיפה חזרה עמוק לכיס.
״איך הם קבלו את זה?״ דין אמר לו ושתה מהבקבוק מים שהיה לידו.
״מה ,שאני חילוני עכשיו או שאני הומו״ יונתן אמר את זה לבסוף ,וכל המים שהיו לדין בפה הוא ירק עליו מההלם.
״אני כל כך מצטער״ דין אמר ליונתן שיונתן נעמד וקלט שכל החולצה שלו מלא מהרוק והמים של דין.
״זה בסדר״ יונתן יצא מהמחסן ודין יצא אחריו.
״פשוט המים היו לא טובים,זה לא קשור למה שאמרת״ דין אמר לו במבוכה וניסה להמציא תירוץ לאיך שהוא הגיב, והמשיך לרדוף אחריו,
בזמן שיונתן הוריד את החולצה מעליו.
״זה בסדר דין,פשוט… תפסיק לרדוף אחרי״ יונתן אמר לו בכעס ורץ משם.

—
אוליבר העלה הילך ונשען לאחור בכיסא ,
הוא פתח תחלונות והרגיש את הרוח בפנים שלו כמו שהוא תמיד עושה בזמן שהוא נוהג.
הוא נסע לאט ונהנה מנסיעה בחזרה לעיר.
הוא חשב בהתחלה להתקשר לעלמה ולהגיד לה שהכל בסדר
ושהוא מתנצל שהוא לא ענה לה
ושיש לו כל כך הרבה לספר לה.
אבל השעה הייתה כבר -5:45 בבוקר ,
ועוד חצי שעה הוא אמור להגיע לבית ספר כבר ,אז הוא כבר ידבר איתה כבר שהוא יגע
וגם היא בטח ישנה בזמן הזה.
משהו בכביש ההעיר את אוליבר מהמחשבות שלו על עלמה .
הוא הגביר את האורות כדי שהוא יוכל לראות יותר טוב ,
ואוז הוא ראה בברור את עומר.
עומר עמד שם כזאב ,באמצע הכביש ,ואיך שאוליבר ראה את זה הוא עצר את הרכב ויצא ממנו מיד.
״עומר.."אוליבר צעק לו ,הוא זיהה אותו מיד .
הוא ראה את הכעס שלו דרך העיניים ,
גם מבלי שהוא יוכל לדבר
הוא ראה איך הריר שלו נוזל דרך שינייו כאליו הוא מת לטרוף אותו.
הפרווה השחורה שלו התמלא בבוץ והעלים. נראה כאליו עומר הסתבך ביער ,כאליו הוא ברח ממישהו.
אוליבר הסתכל עליו וקפא במקום.
לפתע עומר רץ עליו במהירות שיא וקפץ עליו ותקע את הציפורנים שלו ,החדות בחזה של אוליבר .
ואוליבר נפל על הרצפה ונאנח מכאב.
כשעומר קלט מה קרה הוא התרחק ,
הוא הסתכל לצדדים וראות שאף אחד לא קלט אותו וברח משם.
ואוליבר נשאר על הרצפה לבדו ,עוצם את העיניים שלו ונאנח מכאב.