נופלים על הרגליים -פרק 9

author1 14/05/2019 263 צפיות תגובה אחת

״אבא ?״ מיכאל צעק לעבר החלל הריק שנכנס לבית העץ הקטן שלו ,בנסיון לחפש את אבא שלו.
״אתה בבית?״ הוא קרא שוב ,כשהוא לא שמע את האבא שלו עונה לו .
הוא הרים גם על הדרך כמה ספרים שנפלו על הרצפה והחזיר אותם למדפים,
זה קורה תמיד ,הבית צפוף ,וקטן מדי ,
ואבא שלו בדרך כלל תמיד נתקע בדברים בגלל הכיסא גלגלים.
מיכאל אמר לו תמיד שהגיע הזמן לעשות סדר בבית ולזרוק כמה דברים ,
כדי שאבא שלו – ג׳ון לנסוע עם הכיסא גלגלים בבית בחופשיות ,
אבל ג׳ון תמיד דחה את הרעיון, ואמר שהבית מושלם כמו שהוא ,ואין צורך לשנות כלום.
״אבא״ מיכאל צעק שוב שסיים להרים את כל הספרים מהרצפה ,ועדיין לא שומע את אבא שלו עונה לו בחזרה .
לפתע הוא שמע משהו נשבר על הרצפה ,זה היה רעש של זכוכית,
הוא התסכל מהר לכל הסתדדים לראות אם יש סימנים לפריצה ואולי מישהו בא לתקוף אותו מאחד הכיוונים ,אבל השקט חזר שוב.
מיכאל החליט להתקדם בשקט לכיון המטבח, למקום שממנו בא הרעש.
הוא הוציא את האקדח שהיה לו בחגורה מאחור
והחזיק אותו בשני ידיו,
הוא יפנה את האקדח לרצפה
וידע שברגע שאם פורץ מולו הוא יכוון את האקדח מול ולא יחשוב פעמים וירה בו,
אבל האדם היחידי שהוא ראה במטבח ,זה ג׳ון אבא שלו ,מיכאל נשם נשימה עמוקה ולהחזיר את הנשק לחגורה ,הוא יותר מדי דואג.
״שלום אבא״ מיכאל אמר בזמן שהוא משך לג׳ון את אחת האוזניות מהאוזן שלו ,וג׳ון הסתובב עליו .
״סוף סוף חזרת הבייתה,איפה היית?״ ג׳ון שאל את מיכאל וניסה בכוח לסובב את הכיסא לכיון מיכאל,עד שלבסוף הצליח.
״אתה לא תרצה לדעת״ מיכאל אמר לו ומילא כוס פלסטיק במים קרים ושתה את כולה בפעם אחת.
״מיכאל ,אתה עוד בזה,?״ ג׳ון נאנח ואמר לו.
״אני תמיד יהיה בזה״ מיכאל אמר לו בקצרה ושתה עוד כוס מלאה במים,
הוא חזר ממש צמא מהמסע הקטן שלו.
״עברו כבר מלא זמן מאז,חשבתי שהתקדמנו האלה״ ג׳ון אמר לו בעדינות.
״אתה התקדמת האלה,אני לא״ מיכאל הסתכל על כוס פלסטיק שהחזיק בידו וקימט אותה בפעם אחת בעצבים וזרק אותה לתוך הכיור.
״אז אתה צריך,אתה סתם דואג אני מסתדר מעולה,וגם אני ממש מתחיל לחבב את הכיסא הזה״ ג׳ון אמר לו בחיוך,וניקה בעדינות את האבק שהיה על הגלגלים שלו.
״אני רואה איך אתה מסתדר״ מיכאל מילמל לעברו וניגש להרים את הזכוכיות שהתפזרו ברצפה כנראה מהנסיון של ג׳ון להוציא צלחת מהארון למעלה בעזרת מקל.
״זה סתם שטויות ,פשוט צריך לשנות כמה דברים ולהוריד את הכל טיפה נמוך יותר ו..״ ג׳ון והתחיל לומר אבל מיכאל הפסיק אותו בזה שצעק -״אבא די!״
״החיים שלי נהרסו ,גם שלך,אבדת את העבודה שלך,אבדת כסף,אבדת את הרגליים שלך …אבדת את אמא!״ מיכאל צעק לעברו בזמן שהוא זרק את החתיכות הזכוכית שהיו על הרצפה לפח.
״אמא שלך עזבה כי היא הכירה גבר אחר ״ ג׳ון אמר לו בשקט כדי לנסות להרגיע את מיכאל וכמעט נחנק מדמעות ששמע את עצמו אומר את זה.
״אמא עזבה כי היא פחדה! היא פחדה כי היא לא רצתה שלהפוך להיות כמוך ״ מיכאל אמר לו בשקט ונאנח,
וג׳ון זז באי נוחות שהבין שמיכאל מדבר על הנכות שלו.
״אני רוצה את החיים שלי בחזרה,אני רוצה את המשפחה שלי בחזרה ואותך בחזרה ״ מיכאל אמר לו ודמעות עמדו בעינייו שהסתכל לעבר אבא שלו וראה אותו מזיל דמעה.
״ואני אעשה הכל כדי להחזיר את המצב לקדמותו״ .
מיכאל יצא מהמטבח והלך לכיון החדר שלו .
הוא פתח את המחשב שהיה מונח על השולחן העבודה שלו.
הוא פתח גוגל והקליד את השם -עלמה בלינסון.
את השם הוא השיג אחרי ששכנע את השומר לומר לו מי זאת הנערה על פי רשימת המוזמנים של המסיבה מאתמול
למצוא אותה בגוגל היה שטויות,כיון המשפחה המוכרת שממנה היא בה ,ומיכאל התגלה לפניו מלא תמונות שלה מתקופות זמן שונות בחייה.
הוא נעצר על תמונה אחת והגדיל אותה.
זה היה תמונה של עלמה ואח שלה ברק ,שכנראה צולמה באחד האירועים המשפחתים שלהם.
כך היה כתוב בכותרת שמתחת לתמונה .
בינגו!
מיכאל לחץ על הדפס ובשנייה והתמונה יצאה מהמדפסת ,הוא לקח את התמונה ותעלה אותה עם נעץ בלוח הענק שיש לו תלוי על בחדר.
״את ילדה..הולכת להיות הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים״ מיכאל אמר כשראה הביט בתמונה שתלויה על הקיר ,שבה עלמה הייתה מחוייכת.

״אוליבר ? אתה פה?״ עלמה אמרה כשנכנסה לכיון החדר כשחפשה את אוליבר,
הדלת של הדירה שלו הייתה פתוחה ,לכן היא הייתה בטוחה שהוא כבר חזר לעיר.
כשהיא נכנסה לחדר היא ראתה אותו ,
אוליבר שכב על המיטה מכוסה עד בית החזה בשמיכה ,
אבל הרגליים שלו יצאו מהשמיכה למטה ,היה נראה כאליו הוא עוד לבוש מאתמול כי הוא היה עם גרביים עדיין.
הוא היה מזיע כולו ,והוא כפות ידייו החזיקו בחוזקה בסדינים ,
העיניים שלו היו עצומות והוא הזיז במהירות את הראש מצד לצד כאליו הוא בתוך סיוט.
״אוליבר״ עלמה לחשה לעברו ורצה על עבר המיטה שלו,
היא נסתה להזיז אותו טיפה כדי להעיר אותו מהחלום הרע שלו ,
ואוליבר רק המשיך להזיע ונאנח בכבדות .
היא נסתה לנער את ידו בחזוקה הפעם ,
ואוליבר רק תפס את ידה בחוזקה עד שניהיה לה אדום מסביב ליד.
״אתה מכאיב לי״ היא קראה לעברו ואוליבר התעורר,
הוא שחרר את ידו מהר ממנה ולקחה נשימה עמוקה ,והתרומם טיפה מהמיטה ונשענן על גב המיטה.
״מה קורה? אתה בסדר?״עלמה שאלה אותו בדאגה והניחה את ידה על ידו
״כן ..כנראה סתם חלום רע״ הוא אמר לה וניגב את הזיעה שהייתה על פניו.
״מתי חזרת הבייתה ?״
״אתמול בלילה ,לפנות בוקר כזה״ אוליבר אמר והסתכל לה בעיניים,ואז עלמה ראתה שהעיניים שלו אדומות.
״אולייבר זה נראה שאתה חולה..״ עלמה אמרה לו ושלחה את ידה כדי לגעת לו במצח ולראות אם יש לו חום ,
אך אולייבר הזיז את ראשו ממנה.
״מה עובר עלייך?״ היא שאלה אותו בכעס.
״כלום,אני יכול לדאוג לזה בעצמי״ אוליבר אמר וניסה להרגיע אותה.
״לדאוג למה?אוליבר,דבר איתי כבר ,תסבר לי מה קורה פה?״ עלמה כבר ממש צעקה עכשיו.
״אווקי אווקי אני אראה לך רק אל תצעקי״ אוליבר אמר לה והחזיק את ידה ועלמה הפסיקה לצעוק.
״אל תבהלי אווקי?״ אוליבר אמר לה ועלמה הייתה בשקט ולא אמרה דבר.
אוליבר משך את השמיכה מעליו וכול החולצה שלו הייתה מכוסה מדם,
אוליבר חזר לנשום בכבדות כשראה את כמות הדם ,ועלמה רק הייתה המומה והסתכלה על החולצה.
הוא הרים את החולצה ,וארבעה שריטות עמוקות בבית החזה נראו פתאום,
זה היה כמו חתיכות עמוקות שנעשו עם סכין,
רק שבמקרה של אוליבר זה קרה עם ציפורנים חדות של זאב.
״אוליבר מי עשה לך את זה?״ עלמה אמרה לו אחרי שיצאה קצת מההלם.
״זה סתם באמת״ אוליבר אמר והחזיר את החולצה שלו כדי לא להדאיג אותה .
״צריך להזמין לך אמבולנס״
״לא!״ אוליבר אמר מיד שעלמה אמרה את המילה אמבולנס,
אוליבר לא יכול לפנות את עצמו לבית החולים כי ברגע שיעשו בדיקות הם יגלו בדם שלו ,דם מסוג של בעל חיים ויבינו מיד שמשהו לא בסדר ושהוא לא רגיל.
״מה לא אוליבר,זה נראה שאתה הולך למות״ עלמה אמרה לו ודמעות התחילו לנזול ממנה.
״עלמה תקשיבי לי״ אוליבר אמר לה והניח לה יד על הלחי וניסה להרגיע אותה
״את רוצה להעזור לי?,בלי אמבולנוס ,ובלי לספר לאף אחד״ הוא אמר לה והסתכל לה בעיניים ועלמה רק סמנה בראשה שהיא מסכימה.
״אז מה כן?״
״יש בארון בשירותים תיק של עזרה ראשונה לכי תביאי אותו״
אוליבר אמר לה במהירות ,ועלמה רצה מהר להביא אותו.
ואוליבר צנח בחזרה למיטה והפיל את ראשו על הכרית.
הוא לא דאג מהפציעה,
הוא ידע שזה עניין של יום יומים עד שזה יעבור והוא יבריא לגמרי,
בגלל הגוף שלו בנוי מחצי אדם חצי זאב ,
אז הגוף שלו מסוגל להתמודד עם פציעות כאלה בקלות ולהחלים מהר יותר מכל אדם אחר.
רק שעלמה לא ידעה את זה ,
והיא לא תדעה את זה גם לעולם.

נופלים על הרגליים -פרק 9
דרג את הסיפור

תגובות (1)

תמשיכי אני ממש אוהבת את הסיפור שלך❤️

14/05/2019 21:53
12 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך