נערה מאוהבת בפנימיה – לא טוב הא.? פרק 2

לפרק הקודם :
https://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%90%D7%94%D7%91%D7%94/%D7%A0%D7%A2%D7%A8%D7%94-%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%94%D7%91%D7%AA-%D7%91%D7%A4%D7%A0%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%90-%D7%98%D7%95%D7%91-%D7%94%D7%90.-%D7%A4%D7%A8%D7%A7-1.html

—————————————————————————
אז נרשמתי , נרשמתי לפנימייה .. חשבתי שאולי , אולי פעם אחת בחיי יהיה לי מזל , מזל להצליח !
ניגשתי לטופס ההוא , שהיה נראה לי כלכך רחוק עם ההזדמנות שלעולם לא תגיע ..
רשמתי את שמי, את הגיל שלי, את הלאום שלי, את מספר השנים שאני גולשת, את המצב הכלכלי שלי, את המצב החברתי שלי, את הכתובת שלי, את המצב המשפחתי, ובסוף , שכנעתי את האנשים שמאחורי הטופס , למה עליהם לבחור בי.
למה אני, הילדה הפשוטה, הלא יפה, זו הצנועה.. למה אני בעצם צריכה להיות שם. וידעתי, ידעתי שאם אני אהיה שם, אני אגיע למלגות, אני יוכל לעזור להוריי. אני יוכל לשנות את התדמית של הילדה המכוערת שנוצרה לי, אני יוכל להיות סופסוף מאושרת. להראות לכל הפרחות מהשכבה, מי הטובה עכשיו. ידעתי.. הייתי חייבת את זה.
הנחתי את העט, הלב שלי היה על 9000, פשוט הרגשתי חום. בכל הגוף.
ידעתי שהיום זה היום בו חיי הולכים להשתנות מקצה לקצה.
חזרתי לכיתה, צעקות בוז וקללות רדפו אותי. שתקתי, חשבתי ואמרתי לעצמי, שיום יבוא והם יצטערו. כולם.
" הלוואי והיית מספיק ברמה כדי ללמוד פה " צעקו לי. "הלוואי והיית מחליפה את החולצה" צעקו לי. ואני, אני נשארתי בשלי. שתקתי. חייכתי. ידעתי שהפעם זו ההזדמנות שלי, להחזיר לכל אותם עלובים, שהציקו לי כל השנים.
עברו שבועיים של הצקות וקללות. וקיבלתי את המכתב בדואר,
" לכבוד שי דניאל.
הננו שמחים להודיעך כי עברת את שלב א' באודישני קבלה-
לפנימיית גלים.
אנו נשמח להפגש עימך ביום ד' בתאריך 21.1
ברחוב קינג ג'ורג' תל אביב- האולם התחתון.
תודה מראש,
צוות פנימיית גלים. "
לעולם לא היה רגע יותר מאושר מהרגע הזה בכל חיי, חייכתי לעצמי
חיוך ענק מאוזן לאוזן. ידעתי, הפעם זה ההזדמנות שלי,
להוכיח לכולם שאני לא אפס, שיש בי משהו מעבר.
היום הגדול הגיע והלכתי לפגישה ברחוב קינג ג'ורג' , ראיתי נער גבוה,
חמוד.. שהסתכל עליי, ולא כמו כולם. כאילו אני מיוחדת ושונה.
והוא לא היה נראה בכלל לרמה שלי, הגומות שלו בלטו כל כך,
והעיינים שלו נצצו. ואני? מה יש בי?..
הוא התקרב אליי, הוא סיפר לי שקוראים לו מאור. שהוא מהצפון.
הוא סיפר לי שהוא גולש מגיל 8, כמוני ..
ניהלנו בערך שיחת נפש, ואז קראו לי להכנס..
אבל הבעייה הייתה, שכשבאתי להכנס, מנהל פנימיית גלים, מר. אמנון,
אמר למאור "תודה אחי", ומאור אמר לו " בבקשה אבא"
ואז הבנתי שאת המבחן שלי עשיתי כבר, אמנון הגיש בידיי תעודה,
בה היה רשום- התקבלת. את כל פרטי הלימודים וההתחלה.
הייתי מאושרת.