אהבה נכזבת

29/10/2019 98 צפיות אין תגובות

החברים מקבוצת “נעורים” היו מאד מלוכדים . שררו ביניהם יחסים טובים ואף החלו להיווצר זוגות.
בחופשת הקיץ יצאו בני קבוצת נעורים למחנה העבודה באחד מקיבוצי התנועה “מגל”. בקיבוץ עבדו מספר שעות בעקר בחקלאות וביתר השעות בילו בבריכה ובפעולות חברה.
דלית היתה אחת מחברות הקבוצה ; נערה מופנמת וביישנית ונחבאת אל הכלים, ומה רבה היתה שמחתה שעילאי הציע לה חברות.
“זה לא סתם ” חשבה.
דלית ועילאי בילו כל רגע פנוי בעבודה וגם מחוצה לה.
“בואי נלך להסתובב ליד הגורן”. אמר עילאי. דלית הסכימה. למה לא? הרי היא אוהבת אותו בכל לבה , זו אהבת נעורים.
“טוב” אמרה דלית “אני מוכנה רק שהדבר יהיה בסוד”.
“עזבי! בין כה וכה ידברו, אולי החבר’ה מקנאים. בואי, יצאו השנים לגורן והתוצאות לא איחרו לבוא.
הקבוצה חזרה מהמחנה לבית הספר ,לתנועה ולשיגרה. והנה דלית הרגישה רע. בהפסקה רצה להקיא. עילאי לא התייחס אליה. “מה שהיה , היה.”
אחות בית הספר באה לקראתה: “מה קרה? ספרי לי הכל, אדאג לספר להורים שלך”
דלית היתה נפחדת: “חסר לי שהורי ידעו. הם יכו אותי! ולא ירשו לי ללכת לשומקום.
גם ככה בקושי הירשו לנסוע למחנה, “אמרנו לך לא??” כך יגידו.
האחות הלכה עם דלית להורים והסבירה להם מה שקרה. “קורים מקרים כאלה, רצוי מאד שלא יקרו. בעקר בימינו שיש אמצעים למניעת הריון.
“נסדר לה תור להפלה, שתתבצע באופן חוקי ומוסדר וכן שיחות הסבר. טוב מאוחר מאשר בכלל לא”.
לא היתה ברירה וזה מה שנעשה. דלית היתה מדוכאת מאד ולא חזרה לבית הספר.
המחנכת הסבירה לה: “אל תישארי בבית, תשקעי בדיכאון עמוק, תפסידי חומר ויהיה לך קשה בלמודים”.
“טוב! ” ענתה דלית “נמאס לי להיות בבית. לקבוצת “נעורים ” אני לא חוזרת ואני רוצה לעבור לבית ספר אחר. אני לא מוכנה להיות בכתה הזו והקבוצה הזו. אני צריכה להתחיל חיים חדשים ברגל ימין”.

אהבה נכזבת
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך