אהבה שלא תחזור עוד לעולם.

28/12/2010 999 צפיות תגובה אחת

“הולכים לבריכה תתארגנו ” סבתא אמרה לנו שהגענו לביתה ,

בבריכה ישבתי על אחד הכיסאות לא רציתי להכנס למים , לא היה לי חשק,
הבחנתי בנער יפה , הוא ניגש אלי והציג את עצמו
“היי, קוראים לי רועי” הקול שלו היה רך החיוך שלו היה מדהים ,
“קוראים לי עדי ” עניתי ,
המשכנו לדבר עד שהייתי צריכה ללכת , הוא הביא לי את מספר הטלפון שלו ואמר שאני יתקשר אליו מידי פעם ..

מאז לא הפסקתי לחשוב עליו , החיוך שלו , העיניים הכחולות , הגוף השזוף הקול הרך ..
הוא היה הבחור שתמיד חלמתי עליו .
התאהבתי ,
אבל ידעתי שאין סיכוי, למה שרועי התאהב באחת כמוני ?

התקשרתי פעם אחת כדי לדעת מה איתו ..
אח”כ הוא התקשר אלי והתחלנו לדבר על הכל ,
הוא סיפר לי על ליאה הילדה שהוא אוהב , תמיד שהוא סיפר לי עליה זה קרע לי את הלב

דיברנו במשך חודשיים כמעט כל יום ,
“אני מתגעגע , רוצה נלך לים ? ” הוא שאל אחרי בערך חודשיים מאז היום שנפגשנו ,
“אממ , אחלה ,מתי ?”
“עוד חצי שעה ?” הוא שאל
“טוב ”
הייתי בעננים , למרות שידעתי שהוא אוהב את ליאה ..

טיילנו על החוף היה כל כך יפה , ורועי היה עד יותר יפה
התיישבנו , וסתכלנו על השקיעה , אף אחד לא אמר מילה
הסתכלתי על רועי הוא הסתכל על וזה פשוט קרה
נשיקה ,
הייתי בעננים , המגע של שפתיו על שפתי , הלוואי וזה היה נמשך לעד
“אני אוהב אותך ” לחש לי באוזן
“גם אני אותך ” ” אבל מה אם ליאה ? אתה לא אוהב אותה ?” שאלתי מבולבלת קצת
“עדי ? את זאת ליאה , פחדתי להגיד לך שאני אוהב אותך כי .. למה שתאהבי אחד כמוני ?” הוא חייך
נשקתי אותו שוב , הגעתי הביתה אם חיוך על הפנים , נרדמתי אם חיוך , חלמתי עליו חלום מתוק .
הוא התקשר כל יום ודיברנו שעה ואפילו יותר ,
עבר שבוע מאז שאנחנו חברים .

“עדי ? רועי בית חולים , היה לו התקף אסטמה , הוא ביקש ממני למסור לך ” זה היה אבא של רועי
“איזה בית חולים ?” שאלתי מודאגת
“הדסה שבירושלים ” ניתקתי
אמא הקפיצה אותי ואני ישר נכנסתי לחד שלו
הוא היה מחובר להרבה מכשירים
“רועי , רועי ?” לחשתי לו מודגאת , עינו נופתחו לאט לאט
“עדי .. כמה.. טוב .. שבאת ” הוא אמר מילה מילה כי לא היה לו אוויר
“רועי ? אני לא רוצה לאבד אותך ! ” אמרתי והתחלתי לבכות
“הייתי .. צריך להגיד .. לך .. מזמן .. שאני .. ” הוא הפסיק שניה ואמר ברצף
“שאני אוהב אותך ” האסטמה שלו הייתה קשה מאוד ,
נישקתי אותו בלחי , ירדה לו דמעה .
“אני יחזיר אותך הביתה כבר מאוחר ” אבא שלו אמר לי

בשש בבוקר אבא שלו התקשר אלי
“אני מצטער עדי , רועי נפטר ב- 3:40 בלילה ” שמעתי את זה וניתקתי לא יכולתי לשמוע יותר
בכיתי כל היום , לא הלכתי להלוויה שלו , לא הייתי מסוגלת .

30 ימים אח”כ , חודש , הלכתי לקבר שלו ,
וסיפרתי לו כל מה שעובר עלי , כמה אני מתגעגעת , כמה אני מצטערת שלא נשארתי בלילה איתו ,
לפתע ראיתי את אבא שלו נכנס לבית הקברות ניגש אלי , הוא הביא לי מכתב .

עדי אהובה שלי , הוא פתח את המכתב
אם היית יודעת כמה אני אוהב אותך ! רק אם היית יודעת ..
מצטערת שאמרתי לך מאוחר מידי , הייתי צריך להגיד לך לפני .
תמשיכי את החיים אל תעצרי , את תפגשי עוד הרבה בחורים ואני מקווה שתהיי מאושרת .
אני יודע שאת מתגעגעת , את לא מבינה כמה קשה לי לדעת שהיינו רק שבוע .
מאז היום הזה בבריכה רק עלייך חשבתי , העיינים הירקות שלך , השיער הג’ינג’י המתולתל , הריח והחיוך שלא הפסקתי לחשוב עליו ! את היחידה שאהבתי אהבה אמיתית , רק אל תשכחי אותי !!
אני אוהב אותך , ! ♥
אבא שלו הסביר לי שהוא כתב את המכתב אחרי שהלכתי ,
הוא אמר גם שמתי שהגעתי הוא לא רצה להלחיץ אותי ולא אמר לי שמצבו קשה מאוד והוא לא ישרוד .
רועי נכנס לי ללב והשאיר שם סימן , אף פעם אני לא יאהב משהו כמו שאהבתי את רועי !

אהבה שלא תחזור עוד לעולם.
דרוג הסיפור 4 | 1 מדרגים

תגובות (1)

ממש מרגש ועצוב, ואני לא צוחק; כמעט בכיתי. כתיבה ממש מיוחדת ויפה!

14/07/2011 00:00
7 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך