בהליכים

03/06/2019 151 צפיות אין תגובות

כשעופר הגיע עם שירלי למטפלת הזוגית בפעם השישית, הוא ידע שהפעם זה יהיה אחרת. אחרי הפגישה הזו כבר לא יגידו עליו שהוא סגור.
הוא כבר אמר להן שעדיף שהוא לא ייפתח, לפעמים זה מסוכן. יוצאים דברים שלא רוצים. הן התעקשו. הוא שתק. עד עכשיו.
עופר: “החלטתי שאני רוצה להיפתח. אתן צודקות. רק ככה נוכל למנוע תהליך של גירושין”.
המטפלת הזוגית: “איזה יופי. אני שמחה שקיבלת את ההחלטה הזו, ואני מאוד סקרנית לשמוע מה יש לך להגיד”.
שירלי הביטה בעופר, ולא האמינה. היא הניחה את ידה על ירכו, והשתוקקה לשמוע מה יש לו לומר. הם נשואים כבר 17 שנה, יש להם שלושה ילדים, ועופר מעולם לא נפתח אליה. תמיד סגור. נמנע מריבים. נמנע מלחשוף את עצמו.
עופר: “במה את רוצה שאתחיל?”
המטפלת הזוגית: “במה שהכי נוח לך”.
עופר: “אני רוצה לספר מה אני מרגיש”.
המטפלת הזוגית: “כן…”.
עופר: “אני מרגיש גועל נפש אחד שלם. כל הטיפול הזה הוא שקר אחד גדול”.
שירלי הורידה את ידה מהירך של עופר בשלב הזה.
המטפלת הזוגית: “מה גורם לך להרגיש ככה?”
עופר: “השקר. השקרים שאנחנו חיים בהם. השקרים האלה הם יצר ההישרדות שלנו. אני מנסה לשקר כמה שפחות, ולכן אני שותק, אבל אני יודע שלאורך כל הטיפול את ושירלי משקרות בכל דבר. הדבר הכי נורא בזה הוא שאתן מתנהגות בצורה הכי נורמאלית כשאתן משקרות”.
המטפלת הזוגית: “במה שיקרנו לך?”
עופר: “את פחות מעניינת, אבל שירלי לדוגמה תמיד אומרת שהיא תיתן את החיים שלה בשבילי ובשביל הילדים”.
שירלי: “ואתה חושב שזה שקר?”
עופר: “אני בטוח שלא. אבל השקר הוא הרבה יותר עמוק. את אוהבת אותי, ובעיקר את הילדים כי בלעדינו לא תהיה משמעות לחיים שלך. את הכל בסופו של דבר את עושה למען עצמך, ולא באמת מדאגה לנו”.
שירלי: “אתה רוצה שלא יהיה אכפת לי ממך ומהילדים?”
עופר: “זה העניין. שלא באמת אכפת לך. תארי לך מצב בו אני עוזב אותך, לוקח את הילדים איתי. חי עם אישה אחרת. יותר טובה ממך, וחי חיים מאושרים. תארי לך שלאף אחד מאיתנו לא אכפת ממך. אני בטוח שטוב הלב המוחלט שלך ישתנה, ואת פשוט תייחלי למותנו”.
המטפלת הזוגית: “אני חושבת שאתה קצת מגזים. למה אתה הולך לכל המקומות האלה?”
עופר: “כי השקרים נמאסו עליי. אני פשוט לא יכול לשמוע אותם יותר. נמאס לי גם שעל כל דבר שירלי אומרת ‘בעזרת השם’, הרי גם באלוהים את לא מאמינה”.
שירלי: “עופר, נראה לי שעדיף והייתה שותק עוד 17 שנה. אני לא מאמינה למה שאני שומעת. אני רוצה שהילדים שלי ימותו, לא מאמינה באלוהים. ביטלת אותי לגמרי. מגיל אפס אני מאמינה באלוהים, ואני לא מבינה איך אתה יכול לדעת במה אני מאמינה בתוך תוכי”.
עופר: ” כי אני מכיר אותך. את אוהבת את אלוהים כל עוד הוא עובד אצלך”.
שירלי: “ממש לא. אני עובדת אותו”.
עופר: “תארי לך מצב, בו מוכיחים לך במאה אחוז שאין אלוהים. לא קיים. הכל זיוף. נגיד והיית מצליחה להאמין, למרות שהוא היית עושה את זה לעצמך, בגלל יצר ההישרדות. מה היית עושה?”
שירלי: “מה יש לי לעשות?”
עופר: “היית ממציאה אותו מחדש. הרי היית צריכה מישהו שישמע את כל בלבולי המוח שלך, אחרי שכל בני האדם יתייאשו ממך”.
המטפלת הזוגית: “אתה מעלה פה נקודות , וחולשות אנושיות שקיימות בכל אחד מאיתנו. גם אם אתה צודק בחלק מהמקרים, אני לא מצליחה להבין למה זה כל כך מרגיז אותך”.
עופר: “כי במשך כל הטיפול הזה אתן מדברות בשם הנורמאליות. למה נורמאליות שהיא שקר היא בסדר, ושתיקה היא לא בסדר”.
המטפלת הזוגית: “כי לפעמים השקרים הקטנים האלה, זה מה שעוזר לתקשורת ביננו. תחשוב על זוג נשוי שכבר לא נמשכים אחד לשני, אבל מבינים שכדי לחיות יחד אפשר לשקר אחד לשני, גם כששני הצדדים יודעים שהדברים שאומרים לא ממש נכונים”.
עופר: “במקרה שלנו השקרים הם גדולים, ורק צד אחד משקר”.
שירלי: “יש לך מישהי אחרת? אתה ממש רוצה להתגרש?”
עופר: “אין קשר בין השאלות. גם אם הייתה לי מישהי אחרת היית מעלימה עין כל עוד הייתי עושה את זה בשקט, למרות שאת לא מציגה את עצמך ככזו. בסופו של דבר את תעשי את מה שיהיה יותר נוח לך”.
המטפלת הזוגית: “לא ענית על מה ששירלי שאלה”.
עופר: “לא וכן. אין מאהבת, ואני ממש רוצה להתגרש”.
שירלי: “אני אעשה לך את המוות”.
עופר: “איך זה מרגיש?”
שירלי: “מה?”
עופר: “לומר את האמת”.
שירלי: “האמת. לא משהו”.

בהליכים
דרוג הסיפור 5 | 3 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
7 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך