“דובי”- זה מה שהיית…. .פרק 3

17/04/2013 499 צפיות אין תגובות

לא ידעתי מה לעשות. לבסוף החלטתי שאני אבקש משומר הפארק להסתכל במצלמות ההבטחה- כך אראה אם אופיר משקר ואם לא…. הלכתי לכיוון הביתן שלו והוא היה שם. שלמה השומר, או איך שאנחנו קוראים לו בשכבה- שלומקה. “היי שלומקה” אמרתי בקול רדוד. “שלום דני,” אמר שלומקה. ככה כולם קוראים לי… “מה קרה?” שאל. “כלום,” שיקרתי לו. “סיפור ארוך, אני יכולה לבדוק משהו במצלמות?” שאלתי אותו. “בטח” אמר לי שלומקה עם חיוך ופתח לי את דלת הביתן שלו. לשלומקה יש עיניים שחורות גדולות,שיער אפור קצוף, זיפים וגוף שמנמן. “תודה” הודתי לו עם חיוך קטנטן ומאומץ. “של איזה יום את רוצה?” שאל אותי ועניתי לו של אותו היום שבו כל זה קרה. הוא שם לי את הקלטת. העברתי טיפה קדימה וראיתי את ליבי יושבת לבדה על הספסל בו אני ואופיר קבענו להיפגש. היא ישבה רגל על רגל שמה את ידיה על רגליה ושרקה. ראיתי שאופיר מגיע. הוא אמר לליבי שולם ושאל אותה מה קורה ולמה היא פה. ליבי אמרה לו גם כן שלום ו… תפסה לו את הראש?! ו… קשרה לו את הידיים?! לא האמנתי למראה עיניי. דמעות החלו לזלוג מעיניי. “קרה משהו?” שאל אותי שלומקה בדאגה. הנהנתי בראשי לשליה ויצאתי מהביתן. רצתי הבית ובכיתי על המיטה. שלחתי לאופיר הודעה:”סליחה=( טעיתי”. הוא ישר החזיר לי תשובה ושאל אותי איך גיליתי. “הסתכלתי במצלמות של שלומקה,” עניתי לו. “אבל… אתה יודע למה ליבי עשתה את זה?!”. “אין לי מושג,” ענה “אבל אני אעזור לך לגלה זאת”. קבענו שבשעה 17:00 הוא יבוא לביתי. השעה שבה דיברנו הייתה ארבע וחצי. בינתיים, אכלתי קורנפלקס ושתיתי כוס גדולה של קולה. הפעמון צלצל. פתחתי את דלת הבית ואופיר עמד מולי. הוא לבש סוודר שחור ג’ינס ארוכים ונעלי ספורט כחולות. כובע הסוודר היה על ראשו והוא היה רטוב. הבנתי שיורד גשם. “תיכנס,” אמרתי לו. “אני ממש מצטערת שלא האמנתי לך..” הרקנתי את ראשי ואופיר מיד ענה לי:” זה בסדר, גם לי במקומך היה קשה להאמין”. “תודה שאתה מבין אותי…” אמרתי לו וחייכתי חיוך- הפעם, לא מאומץ. הובלתי אותו למרתף, שם היה חדר “סתם”- בחדר זה היה מחשב, כלי כתיבה, מיטה, טלוויזיה ועוד כל מיני דברים כלליים. התיישבתי על המיטה הקטנה וסימנתי לאופיר להתיישב לידי. “טוב, אז איך …” ולפני שסיים את המשפט, לא עמדתי בפיטוי ונישקתי אותו. על שפתיו. כל כך הצטערתי על זה שלא האמנתי לו והרגשתי לא נעים. אהבתי אותו יותר מכל פעם אחרת ולא יכולתי לחשוב על ליבי באותו הרגע. פשוט לא היה לי אכפת. ככה נשארנו דקה וחצי וכבר התייאשתי. “אני אוהבת אותך♥” אמרתי לאופיר ונשקתי לו בלחי. “גם אני אותך, הכי בעולם♥” החזיר לי. חייכנו אחד לשני. “טוב” אמרנו ביחד במהירות ובחדות וצחקקנו. “אז.. מה עושים עם ליבי?” שאל אופיר ולפני שהזפקתי לענות נשמע צלצול בדלת. “רגע” אמרתי לאופיר ועליתי למעלה. הוא בא אחרי. אף אחד לא היה צריך לבוא. הסתכלתי בחור שעל הדלת וראיתי ילדה שכבר לא הכרתי. ליבי.

“דובי”- זה מה שהיית…. .פרק 3
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך