האחת_ והיחידה
הקטע הקצר הזה מיועד להעלאת המודעות והכרה בחברותיהן של חללי צה"ל. הצטרפו לעמוד- https://www.facebook.com/Widowswithoutring/?fref=ts #אלמנותללאטבעת

חלק ממני

האחת_ והיחידה 27/07/2016 1819 צפיות 6 תגובות
הקטע הקצר הזה מיועד להעלאת המודעות והכרה בחברותיהן של חללי צה"ל. הצטרפו לעמוד- https://www.facebook.com/Widowswithoutring/?fref=ts #אלמנותללאטבעת

732441
עידו שלי,
זאת הפעם הראשונה שאני מדברת על מה שקרה.
אני זוכרת את היום הראשון שהכרנו. אז, ביום הולדת של החבר הכי טוב שלך.
אני זוכרת שניגשת אליי בפחד, ראיתי זאת בעינייך. ביקשת שנרקוד.
חייכתי אלייך ורקדנו עד שהתעייפו רגלינו.
אני זוכרת גם שדיברנו כל הלילה בהודעות, היה קשה לנו להתנתק.
כל יום נפגשנו ולמדנו להכיר אחד את השנייה.
יצאנו ארבע שנים.
עכשיו, כשאתה אינך זאת ההזדמנות שלי לומר לך הכול.
אני יודעת שאתה שומע אותי, אני יודעת שאתה מרגיש אותי.
אני רוצה להתנצל על כל הלילות שרצית לחבק אותי ואני ביקשתי ממך קצת מרחב.
אני רוצה להתנצל על כל הפעמים שנתתי לך נשיקה אחת פחות.
להתנצל על שחיבקתי אותך כל-כך חלש.
וההתנצלות הכי גדולה שלי היא שנתתי לך לצאת למלחמה.
איבדתי אותך.
איבדתי חלק ממני.
חלק ממני הלך איתך ולעולם לא אהיה שלמה בלעדייך.
נשמתי אותך כל לילה, הייתי המעריצה מספר אחת שלך.
בכל לילה שנרדמת לפניי, הייתי מסתכלת עלייך באהדה ובאהבה.
למה כולם מתעקשים שאתה לא פה? אני כל-כך מרגישה אותך.

כולם פה בוכים ומתוסכלים. אני לא יודעת למה אני לא מצליחה להזיל אפילו דמעה אחת.
עידו, אני יודעת שאחרי שהלוויה תגמר כולם יחזרו לבתים שלהם והחיים שלהם ימשכו כרגיל.
אבל לעומת זאת, אני אחיה את המוות שלך כל יום בחיים שלי.
אני ארגיש אותך מת בכל פעם מחדש.

אני בוכה כל יום במשך שנתיים, לא מצליחה לעכל.
ידעתי עלייך את הסודות הכי כמוסים שלך, ידעתי מי אתה באמת.

המפקדים שלך, צבא ההגנה לישראל, משרד הביטחון, הממשלה, המדינה כולה-
אתם באמת מסוגלים לא להכיר בי?


תגובות (6)

ריגשת אותי מאוד עם הקטע הזה!

27/07/2016 01:47

תמיד היית הכותבת המועדפת עליי (מצטערת בשביל כל השאר)
עכשיו אני מעדיפה לא לתת העדפות (מצטערת בשבילך)
אוהבת אותך. תמיד הצלחת לרגש אותי במה שכתבת.
אני חושבת שקראתי לפחות פעמים כל סיפור שכתבת באתר (וגם כאלה שמחקת, אולי לא כולם)
רציתי לשאול… מה שכתבת ברמת קרה? מצטערת בשבילך.
אולי את בתקופה עמוסה למרות זאת אבקש מה שרציתי.
תוכלי להמשיך לכתוב סיפורים בהמשכים? או בכלל, להמשיך לכתוב כאן?

אני זוכרת כשכתבת את הסיפור של מרי. אני צריכה להיזכר איך קוראים לו.
הסיפור 'כלואה' היה בין הסיפורים הכי יפים שראיתי.
את הסיפור השני שלך 'נשבעת שתחזור' קראתי הראשון מבין סיפורייך.
אני אוהבת את הכתיבה שלך, במיוחד כי לא הרבה אנשים זוכים להצליח לכתוב כמוך.

אומי (כינויי)

27/07/2016 01:59

עצוב ככ ומרגש. את מדהימה!!
מה קרה לסיפור היפהפה שהתחלת? לאן הוא נעלם?
התגעגעתי לכתיבה שלך!!

27/07/2016 17:18

את מדהימה והסיפור שלך מדהים ואני מסכימה עם כל אלו שכתבו שהם תמיד אהבו את הכתיבה שלך כי את באמת מוכשרת ומרגשת!

27/07/2016 23:00

עצוב. באמת נוגע ללב. קל מאוד להזדהות איתך. את כותבת נהדר. אמיץ וחושפני! לכן את כלכך מרגשת.

06/11/2016 19:01

הכתיבה שלך מדהימה הסיפור מרגש ברמות תמשיכי כך בתודה ממני בקי ♥♥♥

10/12/2016 16:58
סיפורים נוספים שיעניינו אותך