"אם היא תבוא…"

אם היא תבוא, אתה תלך?
אתה אומר שאתה אוהב, או מאוהב כמה שזה קשה להודת. אתה אומר שבחיים לא התאהבת ככה, ואתה מיד ממהר להוסיף שבחיים לא תתאהב כמו שהתאהבת בי.
כבר יצא לי לספר לך על האקסים שלי, כמו שאתה סיפרת על האקסיות שלך, זאת הייתה פגישה רביעית אם אני לא טועה. מוקדם? אולי, אבל הבטחנו אחד לשנייה שאהבה כזאת עוד לא הייתה. סיפרתי לך על איתמר, הוא היה מושלם, טוב כמעט, הוא אלרגי למשהו לא ברור, אולי אלי או שאולי לחתול. אתה סיפרת לי על יפית, היא הייתה יפה, אבל נמוכת קומה, מה שמאוד הפריע לך אז. ושנינו צחקנו, התנשקנו התחבקנו…איכס, כמה קיטשיות לפגישה רביעית.
אחרי שנה עברנו לגור יחד, אני, אתה והחתול הזקן שמצאתי לפני כמה שנים ברחוב. תמיד נהגת או ש… סליחה, אתה עדיין נוהג, להחמיא לי כמה טוב אני ניראת, גם בבוקר כששאריות המסקרה השחורה מתחת לעיניי ושיערי נראה כאילו פגע בי ברק. אתה היית… סליחה, אתה עדיין יפה תואר, כמו מלפני שנתיים, כשראיתי אותך בפארק. השיער החום שלך עדיין מסודר כלפי ימין ועיניי השקד שלך עדיין נוצצות.
עד עכשיו חשבתי שאני מכירה אותך הייטב, מהשנאה הלא ברורה שלך לתפוחים ירוקים ועד לאובססיה שלך לכלים נקיים. ועכשיו, אתה יושב מולי, על הספה הרכה ומספר לי על מי שהייתה אהבתך הראשונה, מלי, שם כזה יוצא משפתייך הבשרניות עוד לא שמעתי. אתה מספר עד כמה שהיא הייתה יפה, עיינים כחולות ושיער חום גולש ומתנופף, הכרת אותה בתיכון, וכבר אז רצית לשים עלייה שמלת כלה. אתה ממשיך ומספר לי שהיא עזבה אותך ראשונה, אחרי ארבע שנים יחד, ואתה היית שבור, הרוס, עצוב ופגוע. "היא מצאה אותי בפייסבוק." אתה אומר, ואני מבינה מה אתה רומז. היא עדיין יפה אתה מספר ואפילו מראה לי תמונה, כאילו והלב שלי לא מספיק נשבר.
ואז אתה שותק, עיניי השקד שלך מביטות בי במבט ריק, ואני רק שואלת בקול סדוק וחלש, "אם היא תבוא, אתה תלך?"