הקסדה

29/05/2011 729 צפיות 3 תגובות

“אקו! 99 אפ אם. אתם מאזינים לרדיו הכי טוב בסביבה. הכי טוב בסביבה!” נדמה שלהקלטה אף פעם לא נמאס להגיד את אותו משפט אחרי כל שיר. אבל לאורן בהחלט נמאס לשמוע. הוא לחץ בעצבנות על כפתור הכיבוי, וחזר להביט על הכביש השומם.
זה באמת היה ערב בלתי נשכח – זיקוקי דינור, הופעות ענק, כל ההתלהבות הזו באוויר. יום העצמאות השנה היה אירוע שלא ישכח בזמן הקרוב.
ולא רק עבור אורן – כל אדם מים האנשים הרגיש שזה הולך להיות ערב מיוחד במינו. למרות שהרגשת החמימות הזו הייתה יכולה להיות גם סתם אויר שההמון חימם סביבו – כך או אחרת זה היה אחלה של ערב.
המנוע התחיל לרטון, ומזל שכך – אורן התחיל לכווץ את עיניו למשא העייפות שנשא עליו. הוא פקח אותן בבת אחת ושלא מרצונו עשה הבעת פנים מופתעת, כאילו נדהם מזה שהתחיל להירדם על ההגה.
הוא העביר הילוך : “עוד קצת”, קטע את הדממה. “עוד 10 דקות נסיעה ואני בבית”. הוא חייך חיוך אדיוטי לאור המחשבה שבקרוב ישכב במיטה ויתפוס איזה חרופ. גם האוטו נרגע והפסיק לרטון.
פנסי הכביש חלפו על המכונית במהירות, מאירים ומחשיכים את פניו של אורן, כאילו מישהו יושב בפנים ומשחק עם האורות של סלון הרכב.
הוא שוב הפעיל את הרדיו – כדי להפסיק את זמזום האוזניים של הדממה אחרי הופעות העצמאות. הוא שנא את הרעש הזה – זה תמיד הזכיר לו מוניטור לפעימות לב לא פעיל. תמיד הזכיר לו את המוות.
אורן לחץ על הכפתור עם אצבע המורה שלו, נוזף על הרדיו שיפסיק לעשות שטויות.
הרדיו התעורר לחיים וקול טנור בקע ממנו :
I’d catch a grenade for ya””
אורן עצם את עיניו ופתח את פיו ללוות את הזמר : “יה! יה! יה!”
פתאום נזכר שעיניו עצומות, הוא פקח אותן בבהלה אך הכביש נותר שומם כפי שהיה.
Throw my hand on a blade for ya””
“יה! יה! יה!”, הוא שר בקול גבוה נורא, דבר שלא תאם את הכתפיים הרחבות שלו, והזיפים שבצבצו מהסנטר.
“ייד ג’אמפ אין פורונט אוף א טריין פור יה”
עתה הוא שר את הפזמון – שולח תיגר לברונו מארס.
הזמר ליווה אותו : “yeah yeah yeah”
מכאן הוא אף פעם לא זכר את המילים, אז הוא פשוט תופף על ההגה בקצב.
I would go through all this pain””
“בום בום בום”
“”Take a bullet straight through my brain
השניים שרו בדואט : Yes, I would die for ya baby”
But you won’t do the same”
באותה השנייה חלף בנתיב השמאלי אופנוע במהירות על פני המכונית – בדיוק בפעמה האחרונה של הפזמון.
הוא הופתע לראות שרוכב האופנוע נוסע כל כך מהר – אורן הסתכל על מד המהירות שלו כדי להעריך את קצב נסיעת האופנוע – אך הסתבר שאורן פשוט נהג לאט מדי – המנוע התחיל להתלונן מזמן על כך מזמן, הוא פשוט לא שמע זאת דרך כל ה”יה! יה! יה!”. המכונית התחילה לצבור תאוצה.

הוא שוב כיבה את הרדיו בהבעת פנים מאוכזבת. מרחוק הוא ראה את האופנוען נעלם בפניה של הכביש. שיער אחד הנוסעים התנופף ברוח בחן. הוא היה ארוך וזהוב ועשה לאורן חשק להשיג אותם ולהסתכל עליו מקרוב.
אך הוא לא עשה זאת. הוא הבטיח לאימא שינהג מתחת למהירות המותרת בשעה מאוחרת כזו כדי לא להסתכן – והוא התכוון קיים את ההבטחה.
הוא החנה את האוטו, נכנס לבית פשט את בגדיו וצנח על המיטה. אורן נרדם מייד, הוא גם לא חלם על דבר – הוא היה עייף מדי בשביל זה. אך מבעד למסך השינה הוא שמע צלצול. מן זמזום מתמשך ומרגיז שלא פסק.

בבוקר, מספר שעות אחרי שחזר הביתה – הפלאפון שלו צלצל. הוא הרים את המכשיר והסתכל על המסך בעיניים מלוכסנות : “נטע אביעד”
אורן רטן ולחץ בכוח על הכפתור האדום לניתוק. הוא סידר את הכרית וזרק את הראש שלו עליה בחבטה עמומה.

לאחר מספר שניות הפלאפון צלצל שוב, הוא הרים את המכשיר פעם נוספת הפעם אפילו בלי לפקוח את העיניים ולחץ על הכפתור הירוק : “הלו?”, הוא שאל בקול צרוד ומרוגז.
“הו! סופסוף תפסתי אותך! אני מתקשרת כבר איזה 15 פעמים…!”, היא דברה מהר, אורן הרגיש כאילו שהיא מדברת בשפה זרה, לא מוכרת לו. “נטע, אני ישן. משהו חשוב?”
נטע עצרה את שטף המילים. הייתה דממה מתוחה על הקו. אורן היה בטוח שהיא ניתקה : “הלו?”
היא לקחת נשימה עמוקה ואמרה באטיות : דנה ושגיא היו בתאונת דרכים אתמול. דנה שרדה, כמה שריטות ויד שבורה”, היא שוב השתתקה.
“תאונה?! מה!?… הלו?!”
שגיא… לא”.
אורן קם מיד מהמיטה. והתחיל להתלבש. לפתע גם הוא התחיל לדבר מהר :
“איפה דנה עכשיו? מתי זה קרה?”
“היא בבית. בדיוק שחררו אותה מבית החולים. אתה בדרך?”
“כן” הוא אמר בשקט.
“זה קרה אתמול, אחרי המסיבה, כשהם נסעו הביתה”, הקול שלה נסדק.
אורן הסתכל על השעון – 12:55
אני אהיה אצל דנה עוד 20 דקות. נטע לא התייחסה למה שאמר : “כתבו על זה כבר בעיתון”
אורן חטף את המפתחות מהרכב שהיו מונחים על העיתון – הוא סרק במהירות את השער.
“אמרו שהייתה תקלה בבלמים באופנוע, והוא לא הצליח לעצור” קולה שוב נסדק, אורן היה בטוח שהיא התחילה לבכות.
“אורן, תבוא. אתה ממש חסר פה. כולנו כבר כאן”

הוא מצא את הכותרת : “מוות בדרכים – עמ’ 12”
הוא חטף את העיתון ורץ אל המעלית, הוא דפדף מהר לעמוד הרצוי והתחיל לקרוא :
תאונות דרכים: אופנוען נהרג בצומת שפיים
“הבוקר נהרג רוכב אופנוע בן 18 מפגיעת מכונית בשפלה. המשטרה: האופנוען התנגש במכונית פרטית שניסתה לבצע פרסה וחסמה את נתיב נסיעתו… מחקירה עולה כי מערכת הבלמים כשלה בזמן העצירה… שמונה בני אדם נפצעו בתאונות נוספות במהלך הלילה…”
דלת המעלית נפתחה והוא פרץ בריצה לרכב. הוא התניע ונסע בחריקת גלגלים.
השעה הייתה 12:59, הוא פתח את הרדיו להאזין לחדשות, “אולי יגידו משהו על התאונה”, חשב.
השעון הראה 13:00 בדיוק כשהוא הפעיל את הרדיו, אך במקום החדשות אותו קול טנור נשמע :
“Throw my hand on a blade for ya”
“סתום ת’פה ש’ך!” הוא צעק. הוא חבט במכשיר. אבל הוא לא נכבה
I’d jump in front of a train for ya””
הוא שוב נתן מכה במכשיר.הוא השתתק… אבל רק במכה השלישית.
הוא החנה את הרכב ברחוב, הדפק על הדלת של דנה – עם המכה הראשונה הדלת זזה על צירה, לכן אורן דחף אותה ונכנס פנימה.
בפנים רולי קיבלה את פניו בנביחות רמות. הוא הצליחה לנבוח פעם אחת אך מיד הושתקה על ידי דנה : “שקט!”
דנה שכבה על הספה, מוקפת בכל חבריה. פניה היו אדומות ועיניה דומעות.
אורן פשט את המעיל, תלה אותו על הקולב והצטרף אל החבורה. אף אחד לא דיבר במשך דקות ארוכות.

נטע לחשה משהו באוזנה של דנה, היא הסתכלה על אורן במבט אדיש. היא אמרה בשקט : “אני אספר לך מה קרה…” דמעה נזלה במורד לחיה. היא ניסתה לנגב אותה עם היד השמאלית שלה, אך נראה היה ששכחה שהיא בגבס.

דנה הסתכלה עליה בחוסר אונים, אורן הציע לה ממחטה מבין הממחטות הרבות שהיו מפוזרות על השולחן.
היא התחילה לספר :

****
“אני אומר לך! את תראי מצוין במעיל עור הזה”, שגיא הוריד את מעילו במשכית כתפיים, עושה תנועה של “לא רוצה” הסוטרת את מילותיו.
“גפן לא הייתה חושבת ככה” דנה צחקה.
“חוץ מזה שיהיה ממש קר בזמן הנסיעה בגלל הרוח… וגם, שזה לא פחות חשוב את תראי ממש סקסית בו”.
הוא הדביק נשיקה על לחייה. דנה חייכה.
“אין מצב שאני עולה על הדבר הזה!” היא הסתכלה על האופנוע בעיניים רחבות. “רואים שזה לא מיועד לעקבים”.
“רק בלי שטויות כן? אל תשבי עם הרגליים בצד אחד כמו ליידי או משהו” הוא חנק צחוק. “
תשבי כמה שיותר נוח ותחזיקי חזק!”.
“אה… שגיא רק בלי שטויות כן? נוסעים לאט ורגוע. אני יודעת כמה שאתה אוהב מהירות”, שגיא היה בטוח שהיא צקצקה, למרות שזה היה יכול להיות סתם פמפום המנוע “אבל דיר באלאק, אם אתה נוסע מהר אנחנו מסתובבים ואתה מחזיר אותי הביתה!”
“אני מבטיח שאני לא אסע מהר” הוא הרים את ידיו כאילו היא כיוונה אליו אקדח.
“שווייה שווייה – לא ממהרים לשום מקום”.
“סבתא שלי הייתה צוחקת על המבטא שלך!”
“אני חושב שגם את צוחקת על המבטא שלי טוב מאוד, גם בלי עזרתה של סבתא”. צחוקם התערבב.
“טוב… אז ניסע?” היא שאלה בהתרגשות.
“אמ… כן. רק שימי קסדה – יש לי רק אחת וחס וחלילה אם את תפצעי. אני לא אסלח לעצמי לעולם”, הוא לחץ על הגז בהילוך סרק, וגרם לאופנוע לעשות קול מאיים.
“זה אפילו לא מצחיק”. היא הסתכלה עליו במבט מבוהל. “תלבש אותה אתה. אני אסתדר עם המעיל.
רק תבטיח לי שתיסע לאט”.
“על הבורשט של סבתא שלי אני מבטיח לך!”
הזוג נסעו לדרכו, משאיר אחריו ערבוביה של רעשים : קול חריקת הצמיגים, שאגת המנוע וצריחה מוזרה של דנה : “אימאל’ה!!!”

שערה של דנה התפזר ברוח. שגיא צחק “השיער שלך דומה בטח לאיזה לגלימה של גיבור על”.
“מה?!”
“אמרתי שהשעיר שלך דומה לגלימה של גיבור על!”
“אני לא שומעת! יש יותר מדי רוח!” האופנוע האיץ ל100 קמ”ש. דנה הרגישה כאילו האופנוע עף מעל האספלט ולא נוסע עליו.
“בייב!”
“מה?”
“בייב! בבקשה תאט!”
שגיא נראה טרוד במשהו. הוא ניסה למשוך בידית על ההגיים, אך זה לא השפיע על התקדמות האופנוע”
“שגיא! אני מפחדת אנחנו נוסעים מהר מדי! בבקשה תאט!”
הוא שוב לא הגיב. רק ניסה בייאוש למשוך בידית.
“שגיא?”
“בחייך! אל תדאגי כל כך!”, הוא אמר בקול משועשע. “אני יודע מה שאני עושה! אני לבד אני לבד! זוכרת?!… את לא נהנת?”
“לא!! בבקשה תעצור! אני ממש מפחדת!”
“אל תדאגי כל כך! כל עוד אין מכוניות. אין לנו ממה לפחד”.
“אבל יש מכונית לימיננו!” שגיא הציץ ימינה.
“את יודעת? אני חושב שזה היה אורן!”
“אורן!? באמת? חבל שהוא לא הסיע אותי!”
“זה באמת חבל. . .”
הרוח שרקה באוזניה של דנה
“שגיא… אני רצינית! תאט!”
“אז תגידי לי שאת אוהבת אותי.”
דנה עיוותה את פניה לרוח שפגעה בפניה”
“… אני א – ו – ה – ב – ת א – ו – ת – ך!…!

“עכשיו תני לי חיבוק חזק, חזק, חזק…”
דנה חיבקה אותו בכוח. חזק ככל שיכלה.
“ועכשיו רק דבר אחד אחרון, לפני שאנחנו נכנסים לירידה של שפיים. קחי בבקשה את הקסדה שלי ושימי אותה עליך… היא ממש מציקה ואני לא רואה בה טוב”
“שגיא זה מתחיל להיות מגוחך!!!! פשוט תאט!”
“תעשי מה שאני אומר… או שאני אאיץ!”
דנה שתקה מספר רגעים.
“דנה!!!” שגיא סובב את ידית המהירות”.
דנה נאחזה ברגליה באופנוע והורידה את הקסדה משגיא.
“עכשיו זה יותר טוב…”
היא הייתה בטוחה שהיא ראתה דמעה מתעופפת מלחיו.
אבל היא לא הייתה בטוחה.
היא חבשה את הקסדה,
ואז הכול השחיר…

הקסדה
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (3)

קצת קיטשי שכזה
לא היה לי כוח והרצון לקרוא
(כן כן אני עדיין כועסת)

08/08/2011 12:09

חח כועסת? על מה בדיוק?
ואת צודקת, זה באמת נדוש :)

08/08/2011 12:57

על מה? הממ… בוא נחשוב..
על זה שלקחת לעצמך את הזכות לכתוב להדר, על הסיפור הנפלא שלה (לרענן את זיכרונך, “האסון 2”) שהכתיבה שלה שטחית.
וזה ב-ד-י-ו-ק, להפך!

10/08/2011 16:10
17 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך