השקעה לטווח ארוך

חָתוּאֵל 01/07/2017 697 צפיות תגובה אחת

היום הבן שלי סיים את השנתון הראשון שלו בבית ספר עירוני כלשהו. אני לא זוכר את השם או אפילו את המיקום שלו, את שם הרחוב והכל. אני רק יודע איך להגיע לשם לפי הוויז, איך להוריד לבעוט ולנסוע. אז הוא הביא תעודה עם ציונים גבוליים וגם תעודה של כל הילדים שלמדו איתו. אפשר לחשוב, כאילו הוא סיים עכשיו י”ב. הייתי צריך לשלם מאה שקלים על דיסק סיום תמונות ופיצות. שמעתי שעוד כמה הורים התלוננו בוואטצאפ של הקבוצה של ההורים. אמרו “זה לא יתכן! זה לא אפשרי!” אבל בסוף קיבלנו קלטת של הילדים מזייפים. אפילו בהצגה הבן שלי שיחק בתור עציץ קקטוס בזמן שכל הערסים והפאקצות שיחקו תפקיד ראשי. זה נראה לכם הגיוני? אני שילמתי מאה שקלים וזה מה שאני מקבל? פניתי למורה המחנכת, למנהלת, לעיריה ולממשלה. המורה אמרה שהוא התבייש המנהלת אמרה שיתבייש והעיריה לא אמרה והממשלה שתקה. בסוף הוא ייצא ילד ביטוח לאומי. יתאשפז בגהה ויאכל תסביכים כל החיים. כשהפסיכולוגית תשאל אותו למה הדיכאון הוא יזרוק הכל עלי. “אבא זרק ונסע, עציץ בכיתה א’ וצעקו עלי כי קיבלתי ציונים לא טובים” אתם מבינים? ככה מתפתחת הפרעת אישיות גבולית. ככה יוצא ילד מניאק. אני הבאתי לו הכל, חום אהבה כסף ואשרה. אם לא הייתי מאמץ אותו הוא היה מייצר עכשיו אייפונים בסין. מקבל על זה אגורה ליום. תמיד כשהוא שואל אותי למה הוא יצא סיני ואיפה אמא אני אומר לו שהיא זונה שפגשתי בסין. להגיד לו שהוא מאומץ? אין מצב. עד המצבה אני אגיד לו ככה. עד גיל שמונה עשרה שיתנו לו לגלות את זהותו האמיתית. אני אומר לכם, בסוף הממשלה תאכל אותה על זה שלא עשו שום דבר בנידון. הילד שלי יאכל לה את כל הכספים. יחנה בחניות נכים. יקבל פרופיל 21. אבל זאת השקעה לטווח ארוך בשבילי, כי המאה שקל ששילמתי עבור הקלטת הצילומים והפיצה יחזור אליי כפול שלושים.

השקעה לטווח ארוך
דרוג הסיפור 5 | 2 מדרגים

תגובות (1)

אהבתי
זה מטורף בצורה גאונית

01/07/2017 22:20
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך