משהו גמור

חָתוּאֵל 20/03/2016 706 צפיות 7 תגובות

וכמה שאני רוצה
לקפוץ ראש ישר למדרכה
מהבניין הכי גבוה בעיר
וגם לא אכפת שכולם יבהו
ויבוזו
ויקראו למשטרה
בזמן שאני מייבבת
מכאב ישן שמכה בי כל פעם מחדש.
וכמה שאשמח
אם תביאו לי חבילות כדורים חזקים
אולי קלונקס 15 מג
שמונים פעמים בעשר דקות.
וכמה שארצה
שתקנו לי חבל מאיקאה
הרי כולם יודעים,
שמה שכחול ושקט
הוא מוות בתליה.

וכמה שאני רוצה,
אם רק היה לי אומץ.

משהו גמור
דרוג הסיפור 3 | 1 מדרגים

תגובות (7)

הלוואי. וזה כתוב יפה.

20/03/2016 23:55

כלומר, לא הלוואי שיהיה לך אומץ, אלא שלי יהיה.

20/03/2016 23:55

עדיף שיהיה לכם את האומץ לחיות- מאשר את האומץ למות

21/03/2016 00:18

אני ממיחה שאתה צודק

21/03/2016 00:42

מניחה*

21/03/2016 00:42

שמה שכחול ויפה הוא מוות בתליה, הייתה השורה היחידה שהייתי קוראת לה אומנות בשיר הזה. השאר ברמה די נמוכה

29/03/2016 14:14
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך