עינייך החומות פרק 1

רני רץ מהר ככל יכולתו, הוא כבר חלף על הבניין הגבוה, רב הקומות לפני כמה שניות.
הוא לא היה יכול להפסיק לרוץ. אפילו אם רגליו כאבו ממש מלהמשיך ללכת כל הזמן. נדמה כאילו זה קרה אתמול, כשרינת בישרה לו שהם לפשוט נפרדים, ארזה את הבגדים ופשוט ברחה משם בלי להיפרד אפילו.
כמה הוא בכה בגללה, כמה לילות הוא העביר בבר הסמוך כדי לשכוח אותה.
אך למרבה הצער, הוא לא הצליח.
כי בכל מקום שהוא היה, היא הייתה עמוק בתוך מחשבותיו.
עברו כבר שנתיים , שלוש כדי שהוא יספיק להיות עם מישהי אחרת. אבל אף אחת לא הייתה כמו רינת.
הוא הרגיש שעם הזמן הוא הולך ומסתגר בתוך תוכו. שום דבר שבו הוא ניסה להתעסק לא גרם לו להיות מאושר יותר.
רני רצה לשכוח את אהבתו לרינת, לא משנה כבר השאלה " איך?" נשמעת כצלצול צורם באוזניו, נמאס לו כבר לחכות לה. מי יודע מתי רינת תחליט לחזור.    
כל מי שמכיר אותה צריך להתאזר בסבלנות, כי לוקח זמן עד שהיא  נפתחת . רינת לא היײַתה מן הבחורות הטיפוסיות איתן הוא ייוצא בעבר.
כשיש לו בעיות, הוא תמיד בורח.

הוא לא יכול להמציא כל תירוץ כלשהו כדי לספר לעצמו על כך שהוא לא מעוניין יותר ברינת.
אבל היום הוא הבין שאיתה אין לו כבר מה לצפות , אפילו היא לא פה כדי שהוא המשיך הלאה בלעדיה. הוא חלם שהוא נסחף עם הגלים הלאה ושהיא מצילה אותו מחשש לטביעה.

הוא קם בבהלה גמורה, כשהוא נזכר שהוא מאחר לעבודה, הוא היה אמור כבר להיות שם מזמן.
כל פעם שרינת קפצה למחשבותיו , הוא לא ידע איך להתמודד נפשית עם עזיבתה.
" איפה אתה?" שאלה קארין, שהגיעה מוקדם ממש בבוקר עוד לפניו.
" אני בדרך, קצת מאחר מהרגיל." אמר רני באדישות , מבין שסדר העדיפויות שלו השתנה.
" תשתדל להיות פה לפני הזמן," אמרה קארין בעצבנות והביטה על השעון שהונח על פינת השולחן העגול בחדר שהוקצה לה היות והייתה המנהלת שאמורה להיות האחראית על הישיבות במקום העבודה. " זו עסקה של פעם בחיים," אמרה שוב ולאחר מכן שיחת הטלפון התנתקה.