פגישה במסדרון- חלק 1

itsok 24/04/2021 138 צפיות 6 תגובות

כשענייהם נפגשו במסדרון של הבית ספר החדש, הם מיד נעצרו ובהו אחד בשני במשך דקה שהרגישה כמו שעה. בסופו של דבר אל אמר, “היי שון” ושון ענה בתשובה “היי אל. השיער…”, אל מיד נגע בשער הבלונדיני שלו, לא הבין לרגע למה שון מתכוון. אבל אחרי שהוא ניזכר ששון לא היה איתו בזמן הזה הוא אמר “אה כן, צבעתי לא מזמן” ואז שון אמר, בלי לחשוב בכלל מה אל ירגיש ומה יגידו דבריו, “דווקא אהבתי את השער החום שלך”. אל מיד הוריד את ידו מהשער, הוא הרגיש לא מחובר אליו, הרגיש שהשער שלו לא שלו יותר אחרי מה ששון אמר. “למה לא התקשרת?” שון שאל. כאלו כל החוקים שהוא נתן לעצמו על לשכוח, להדחיק, להתחיל מההתחלה בשביל עצמו, לא היו קיימים. אל הוריד את הראש שלו. הוא הבין שהוא הגיע לרגע שהוא צריך להגיד בקול רם את התשובה שהייתה מוכנה לו בראש כבר שנה. “אני מצטער שלא חזרתי אליך שון. אני חשבתי שזה יהיה לי פשוט יותר. אני לא רציתי שתחזור, כי ידעתי שאם תעשה את זה אני לא אוכל לתת לך ללכת”. הראש של שון ירד מיד, הוא לא יכל להסתכל יותר בעניים הכחולות האלה בלי לפרוץ בכעס, משהו שהוא ניסה מאוד לא לעשות אף פעם. הייתה שתיקה שלא הייתה מביכה ולא חתכה את האוויר כמו סכין. היא פשוט הייתה שתיקה ריקה. שתיקה שלה הם כבר היו רגילים. אל חיכה לתגובה. הוא חיכה לתשובה שלא משנה כמה הוא דמיין את השיחה הזאת הוא לא יכל לדעת מה היא תהיה בסופו של דבר. האם הוא יצעק? האם הוא ידמע? האם הוא יסובב את הגב שלו אליו וילך בלי לאומר מילה? אבל התגובה של שון בסופו של דבר הייתה לא צפויה בכלל. הוא שאל “באיזה מגמה אתה לומד?”. קו המחשבה של אל נקרע בשנייה. הוא העביר בראשו כל כך הרבה דברים, אבל לזה הוא לא ציפה. “ספרות” הוא אמר לבסוף, מילה שהגיע לו בטבעיות כשמדובר בשיחה עם שון, הרי שון לימד אותו את כל מה שהוא יודע. אם שון לא היה, לא היה שום דבר בחייו של אל, לא היה שום דבר שיכול להציל אותו שוב ושוב אחרי ששון עזב. אלה היו השאירות האחרונות שנשארו לו ממנו, הדבר היחידי שהוא יכל להישען עליו ברגעי הקושי הבאים והולכים שלו. שון לא היה מופתע. הוא ידע שזה מה שנשאר לאל, הוא ידע שכשהוא החליט לקחת הכל, את זה הוא השאיר בכוונה. “גם אני” בסוף הוא ענה. אל ידע שזאת תהיה התשובה, אבל לשמוע את זה ממנו גרם לו לעצור את הנשימה. הוא צריך לראות את הפנים היפות שלו והעניים הירוקות שלו עכשיו כל הזמן. אחרי שהוא התרגל לקום לבד במיטה שלו ולא מחובק במיטה הנוחה של שון. אחרי שהוא התרגל לקחת כדור במקום לרוץ אל הידיים של שון ולחבק אותו חזק. אחרי שהוא התרגל לעלות לגג ולקרוא ספר במקום לעמוד בקצה שלו עם ידיים פרוסות. שון חשב מיד על זה שהוא לא יתן לעצמו ליפול לפיתוי. הוא לא נעלם לתוך העניים הכחולות האלה, לשער הנעים הזה והדמעות בעניו. לא משנה כמה הוא רואה אותו הוא לא אומר לו שלום ומנשק את שפתיו. הוא הבין שאם הוא ימשיך לעמוד פה הוא לא יצליח לעמוד בזה. הוא הבין שגם ככה הוא יצטרך לראות אותו כל יום בכיתה, אז הוא צריך לצמצם כל פגישה. הוא הפנה לאל את גבו והלך משם בלי לאומר מילה. הוא בכלל לא שם לב לזה שהפה שלו נשאר סגור, כי בראש שלו הוא אמר הרבה יותר. אל נשאר שם עומד, קפוא. הרעש המחריש של הצלצול התחיל, וכל האנשים הולכים ממקום למקום, צועקים, מדברים ורק אל המשיך לעמוד שם בלי להזיז אף שריר. הוא ראה את שון הולך, בפעם הראשונה הוא ראה את הפחד הגדול ביותר שלו מולו.

פגישה במסדרון- חלק 1
דרוג הסיפור 4 | 4 מדרגים

תגובות (6)

אהבתי את הסיפור. בכלל, כל סיפור על אהבה מגוונת – אני אוהבת. אני מודה שהתחברתי יותר לקטע הכתיבה הארוך, בלי הדיאלוג.
אולי זה בגלל שהכתיבה של הדיאלוג קצת בלבלה אותי, אבל זה גם בגלל שאני פשוט מתחברת יותר לחלק של המחשבות, של מה שקורה בפנים. מחכה לקרוא את ההמשך! :)

25/04/2021 11:42

    קודם כל תודה רבה לך שהגבת הדעה של הקוראים ממש חשובה לי:)
    אני אישית מאוד מתחברת לדיאלוגים קצרים כי אני מאמינה שלא צריך הרבה מילים כדי להעביר מסר מסוים. פשוט צריך להגיד את הדבר הנכון, בעיקר כשיש לך קשר עמוק עם בן אדם, כמו שניסיתי להציג כאן. אני מבינה למה זה יכול לבלבל אותך אבל אני מקווה שאם תמשיכי לקרוא את הסיפורים שלי בסופו של דבר תתרגלי לזה ותתחברי יותר. ממש מקווה שתהני מהחלק הבא!

    25/04/2021 15:19

הי. קראתי את הסיפור. זה אמנם רק הפרק הראשון והוא די קצר, אבל קצת הרגיש לי כמו דרמת נעורים, שאני מניח שבמרכזו שתי הדמויות ובכל אופן זה לא ה”קאפ אוף טי” שלי. מה שכן, כמה דברים סגנוניים שאולי תשקלי. אורך של משפט משפיע לפעמים על האוירה לא פחות מהתוכן עצמו. משפטים ארוכים נותנים הרגשה של הרהור, שהזמן קצת עוצר מלכת. נסי לדמיין סרט פעולה, שבו באמצע קטע הפעולה, הדמויות מנסות לנהל דיאלוג מורכב. זה כנראה לא יצליח. לעומת זאת הרבה משפטים קצרים, יוצרים תחושה של בהילות, התרגשות, מתח.

אני לוקח לדוגמה את הפתיחה “כשענייהם נפגשו במסדרון של הבית ספר החדש, הם מיד נעצרו ובהו אחד בשני במשך דקה שהרגישה כמו שעה. בסופו של דבר אל אמר, “היי שון”…”

עיניהם נפגשו במסדרון בית הספר החדש. הם נעצרו מיד, בוהים אחד בשני. כך במשך דקה, שהרגישה (לשניהם?) כמו שעה.”

עכשיו גם יותר קל לשחק עם הסגנון. תלוי איפה את רוצה לשים את הדגש.
מסדרון בית הספר החדש, עיניהם נפגשות. הם נעצרים מיד. במשך דקה ארוכה הם עומדים ובוהים אחד בשני” או “במשך דקה, שהרגישה יותר כמו שעה, הם עמדו ובהו אחד בשני” – אולי קצת דרמטי בשבילי.

או לדוגמה, פחות מתח, יותר רגש.
“במשך דקה, שמרגישה כמו שעה, הם עומדים ובוהים אחד בשני. בית ספר חדש, באמצע המסדרון”

ורק שאלה קטנה לסיום. יצא לי לקרוא (להתחיל לפחות) לא מעט סיפורים מהסגנון הזה באתר. למה השמות כמעט תמיד לועזיים, או שלכולם יש היום שמות לועזיים ואני פשוט זקן? האם העלילה בחו”ל?

בהצלחה בפרקים הבאים.

25/04/2021 16:28

    אז קודם כל תודה על טיפ. זה משהו שאני בהחלט מודעת אליו ומשתמשת בו הרבה. אם תשים לב בהמשך הפרק ובהמשך, גם כל הדברים שאני כותבת, אני משתמשת בזה המון. אני אוהבת לכתוב דיאלוגים קצרים ומשפטים מאוד קצרים, כי לי אישית זה נותן תחושה של אינטימיות וזה בעיקר הכתיבה שלי.
    חוץ מזה שאני חייבת להגיד שאני מבינה מאוד למה אתה חושב שזה סיפור מסוג דרמת נעורים אבל זה לא בדיוק זה. זה סיפור שלו יש שלושה חלקים והוא מדבר על מערכת יחסים מסוימת, זה הכל.
    ולגבי השאלה שלך, אני לא יודעת מה עם הכותבים האחרים אבל אני אישית הרבה יותר מתחברת לשמות לועזים, תמיד הייתי ככה. לי בעצמי יש שם צרפתי בכלל, אז אני מעדיפה לתת גם לדמויות שלי שמות כאלה.

    25/04/2021 17:30

קודם כל, ברוכה הבאה!

שנית, כל הסיפור שלך הוא פסקה אחת ארוכה. אני הייתי ממליצה לרדת שורה כל פעם שדמות אחרת מדברת, וככה זה גם יהיה יותר ברור מי מדבר ומי חושב מה, וגם הסיפור שלך לא יהיה כל כך דחוס.

יש כמה דברים שלא כל כך הבנתי, אבל הם כנראה אמורים להופיע בהמשך.

בהצלחה בחלקים הבאים!

26/04/2021 08:54

תודה רבה :)
תודה עח הטיפ
אני יורדת שורה כשעוברים לנושא חדש או מקום חדש
הכל יוסבר בהמשך אז אין לך מה לדאוג מקווה שתביני הכל אחר כך😊❤

26/04/2021 15:33
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך