פרפר של שקיעה, פרק 3

lily 03/01/2021 98 צפיות אין תגובות

לפניה היתה לו מערכת יחסים רצינית אחת.
את אנה הכיר בבית ספר היסודי. הם היו חברים מכיתה ב’ ורק עשר שנים שנים לאחר מכן הם החלו לצאת כבני זוג.
אנה רצתה להיות מעצבת אופנה מאז שהכיר אותה כילדה, וכל חייה היו סביב זה. היא היתה תוססת וחברתית, מקסימה ומלאת פוטנציאל.
והיא הצליחה. היום היתה לאחת המעצבות האופנה המוכרות באנגליה.
הם יצאו שבע שנים נפלאות, מלאות בחיי חברה ומסיבות.
הם נפרדו כאשר קיבלה הצעת עבודה מכובדת, והתנאי היחידי היתה שתהגר לאנגליה. הוא בדיוק קודם בחברה שבה עבד, וידע שלא תיהיה לו עוד הזדמנות כזו. הוא היה מנהל המחלקה הכי צעיר בין כל המחלקות בחברה.
עברה עליו תקופה קשה והוא מילא אותה בבחורות מזדמנות ובעבודה.
וכשהכיר אותה הרגיש שאור השמש נכנס לחייו בדמותה.
הוא החל לחשוב שאולי טעה.

אלכסנדר פרץ למחשב שלה.
הוא לא חשב שאי פעם יעשה את זה, הוא פשוט התכוון באיזשהו שלב לפרמט את המחשב ולמכור אותו, לא היה לו צורך בו. בחדר העבודה שלו היו לו שני מסכים מחוברים למחשב מתקדם.
אבל הוא היה סקרן ולקח לו רק שעתיים, והוא היה בפנים.
הוא הרגיש מעט אשמה כשחיטט בתיקיות ובמסמכים שלה.
רובם היו מלאים בביקורות, חלקן טיוטות.
הוא גם עבר על התמונות על המחשב, אפליקציה שלקח לו עוד כמעט שעה לפרוץ. ומצא כמה תמונות מעניינות שלה, שלא הכיר. היא ידעה לעשות סקי, הופתע. לבושה במעיל יפייפה ומצויידת בציוד איכותי, גולשת במסלול קשה. התמונות היו מרהיבות ובעלות איכות טובה, והוא דפדף בהן, מרותק.
היא נראתה בתמונות כבת עשירים מפונקת, מפונפנת ומצויידת בלבוש ותכשיטים יקרים. זו לא מי שהכיר.
הוא זכר איך עבדה שעות ארוכות, איך נסעה שעות ארוכות כדי להגיע לסרטי בכורה, להוצאות ספרים, וכל זאת על מנת להשיג חומר לפני שהוא מתפרסם. היא היתה מבריקה, וידעה לכתוב ברהיטות. היא ידעה איך לשכנע סוכנים לשלם לה על הנסיעות ולממן לה את הכרטיסים והספרים בחינם.
ובכל זמן ההיכרות איתה מעולם לא פגש בדמות שראה בתמונות: במטוסים פרטיים, במלונות מפוארים ובמסעדות יוקרה בכל העולם.
והוא הרגיש נבגד, שהכיר אותה כה מעט. מעולם לא הראתה עיניין באירועים כאלו, להפך הוא הכיר אותה כבחורה שמעדיפה להתבודד, וסתפקת במה שיש ולא רוצה יותר מזה. הוא חשב תמיד שהיא דומה לו בכך.
הוא קם ופסע למטבח, מעולם לא התלונן על חייו או הישגייו, תמיד היה מרוצה ממה שיש לו, ולא שאף (כי לא חסר לו, כי לא עינייו אותו) להיות חלק מהחברה הגבוהה. הוא מזג לו כוס יין אדום וחזר למחשב.
הוא דפדף עוד קצת בתמונות אבל לא היתה אף תמונה שלה עם עוד אדם או אישה. כל התמונות היו רק שלה.
הוא נאנח ופרץ לאיימל שלה, דבר שהיה קל באופן מפתיע.
ושם הוא מצא את הרמז הראשון, זה היה קל מכייון שההודעה בלטה בין כל ההודעות האחרות, מחברות שונות ומהעיתון בו עבדה.
בהודעה היה משפט אחד ותמונה.
תמונה שלו ושלה.
הוא זכר את היום הזה, יום חמים באופן מפתיע למזג האוויר שהיה לפני כחמישה חודשים. היא לבשה מכנס ג’ינס וחולצה ירוקה, שהדגישה את מתאר גופה ואת שערה האדום. היא החזיקה את ידו כל זמן שהלכו לכיוון הבית. הוא החזיק סלסלת פיקניק ריקה.
היא אמרה לו שהוא חייב לנסות יין לבן, דבר שסירב רב זמן לעשות. היא קנתה את הבקבוק, והוא גילה שעלה קרוב ל200 דולר.
הם נסעו ליער, ושם בילו שלוש שעות מקסימות. הוא זכר את חיוכה כשהביטה בו שותה את היין הלבן והיבש ועושה לה פרצוף. היא אמרה שהיא אוהבת את היין הזה, והוא צחק ואמר לה שזה רק כי יש בו קרוב לשבעה עשר אחוז אלכוהול.
התמונה נלקחה בבירור כשחזרו, השקיעה כבר היתה לקראת סופה והרקע של השמיים על הבתים מאחורים היה מרהיב.
המשפט היה בצרפתית, vous avez l’air bein ensemble – אתם נראים טוב יחד.
שם השולח היה כריסטיאן, בלי שם משפחה.
הוא חיפש עוד איימלים ממנו אך מלבד עוד הודעה אחת בפח האשפה הוא לא מצא דבר. בהודעה היתה כתובת של בית בצפון שוויץ וקישור לתצלום של כרטיס טיסה. התאריך, בלא מפתיע, היה של היום שעזבה.

כשיישב על הספת בד הלבנה של קייט בערב, עם תה מחוזק בברנדי (הוא התעקש והיא הרימה לעברו גבה ונתנה לו בקבוק מהמדף העליון במטבח) וסיפר לה על קורות היום הוסיף שהוא חושב לוותר.
“היא עזבה.” אמר.
“נכון,” אמרה קייט, היא לבשה חצאית עיפרון כחולה וחולצת כפתורים מחמיאה תואמת, שערה אסוף בקוקס מכובד ומולה מחשב.
כשהכניסה אותו בשבע וחצי בערב אמרה לו שהיא עוד עסוקה בעיניים שקשורים לעבודה ולכן תיהיה במחשב קצת.
זה לא הפריע לו ולהפך, הוא נהנה להביט בתקרת העץ ולדבר.
“היא עזבה, וזו היתה הבחירה שלה כמו שזו היתה בחירה שלה להסתיר ממני את כל העבר שלה.”
“אולי לעבור הלאה זה הפתרון הנכון בשבילך.” אמרה קייט, והוסיפה “ולהפסיק לשתות.”
אלכסנדר מזג לעצמו עוד ברנדי לתה שנהפך יותר ויותר לקוקטייל.
“את לא חושבת שאני צריך ללכת אחריה? את לא חושבת שאחרי שמצאתי סוף סוף רמז לאן היא הלכה לא כדאי לי לחפש אותה?”
“מה אתה חושב?” קייט שאלה, והביטה בו מעבר למחשב לרגע ארוך.
“את לא הפסיכולוגית שלי.”
“אני גם לא יכולה לומר לך מה לעשות, זה התהליך והבחירה שלך בדיוק כמו ששלה.”
“את יכולה לכוון לעצה טובה. חשבתי שאת רוצה לעזור.”
“אתה שוב שתוי. אני אומרת שתקום ותאכל משהו. אני מציעה לך לחשוב על זה לילה, ועם ראש צלול.”
הוא קם והלך.

הוא נסע ליער. פעם ראשונה שנסע בלילה.
למזלו היה לו ברכב פנס איימתני, והוא האיר את דרכו חמישה מטרים קדימה.
הוא הלך לנדנדה.
היה מפחיד להיות כאן בחשכה, הוא ידע שיש חיות טרף ביער, אבל הניח שהן נמצאות עמוק יותר, וקיווה שלא להתקל בהן. הוא שמע יללות ורעשים שביום לא שמע, ואולי כי היה שתוי זה לא הפריע לו כמו שזה אמור.
הוא הגיע לנדנדה וכיבה את הפנס והתנדנד. והיה ריגוש, בתחילה הוא לא ראה דבר מלבד חשיכה ואז עינייו התרגלו והוא ראה את המדרון שמתחתיו בצורה מאיימת, וגופו התמלא אנדרלין.
הוא חשב שכך היא הרגישה, שזה אותו הריגוש של הפחד. האימה שיחליק מהנדנדה ויפול ויתגלגל במדרון ולא ימצא את דרכו חזרה מעלה בחשיכה.
הוא הביט בצללי העצים מסביבו, ובקרקע המתרחקת ומתקרבת.
ואז צחק, וצחוקו נשמע כמו רעם על פני הרעשים השקטים של היער.
הוא שמע פסיעות מאחוריו וסובב את ראשו אך לא ראה דבר.
הוא צעק, הוא צעק את שמה.

אלכסנדר הודיע שהוא לוקח חופש. מכיוון שלא היתה לו משפחה ששמרה איתו על קשר הוא מעולם לא יצא לחופשה בחגים, והימים הצטברו, ולכן כשביקש ניתן לו בקלות אישור להעדר שבועיים מהעבודה.
הוא קנה כרטיס טיסה וכשעה לפני שהיה צריך לצאת לשדה התעופה הלך לקייט.
“אני נוסע,” אמר לה, בכניסה לבית.
היא לא אמרה דבר, היא סימנה לו לחכות ונכנסה פנימה. אחרי שתי דקות יצאה חזרה עם מחברת.
“לא רציתי לעודד אותך לנסוע, אני לא חושבת שזה נכון בשבילך. אני גם לא חושבת שתוכל להציל אותה. אבל אכפת לי ממך. אומנם הכרתי אותך רק דרך העיניים שלה, אבל אני חושבת שאתה בחור מקסים. יש לך עוד חיים ארוכים לפנייך, ולא רציתי שתלך לאיבוד בעיקבותיה. היא מתוסבכת לחלוטין,” היא הגישה לו את המחברת, “יש כאן כמה דברים שאמרה, שאני חושבת שיעזרו לך. אני לא חושבת שרצתה או חשבה שאי פעם נכיר אחרת לא היתה כה פתוחה איתי.”
ואז היא נאנחה, “היא דיברה איתי רק כשהתפרקה. זה למה נתתי לה מפתח לדירה, כדי שיהיה לה מקום בו תוכל להתפרק. וזה לא קרה הרבה, אולי שלושה פעמים. והיא תמיד היתה כל כך שיכורה. היא היתה מסיימת בקבוקים שלמים ויכלה לחכות לי כאן שעות.”
“למה את אומרת לי את זה עכשיו?” שאל, והיא אמרה, “כי החלטת ללכת אחריה.”
הוא חיבק אותה קצרות, “תודה, אני מעריך אותך מאוד.”
ונסע לשדה תעופה.

פרפר של שקיעה, פרק 3
דרוג הסיפור 4.5 | 2 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
12 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך