פרק 7: מלאכיות או לא להיות?

נכנסתי לשם ובדיוק כמו בית המשפט שדין היה בוא הצורה הייתה ממש דומה רק בסיגנון שונה כמו שאמרתי סיגנון ממש מלאכי כזה.
היה שם מישהו עם חולצה לבנה ג'ינס וכנפיים והילה מעל הראש(כניראה שהוא היה מלאך).
"מי את ומה את עושה פה?" שאל אחרי שהסיר את מבטו מהספר שקרא, "אני מלאכית מתלמדת פה, שירה" "טוב אם את מתלמדת בואי ואעשה לך סיור".
הוא הראה לי את המקום כולם שם היו מלאכים המקום היה ממש ענקי משציפיתי היה שם גם בית ספר, קפיטריה, ומגורים.
אחרי הסיור הוא אמר והדגיש "בשום פנים ואופן אל תתיידדי עם השטנים, הם אויבים שלנו ובשום פנים ואופן אסור לנו להתיידד איתם!" שאלתי למה והוא אמר כי אנחנו מלאכים ואנחנו עושים את העבודה שלנו שזה לעשות דברים טובים והשטנים עושים את העבודה שלהם שזה לעשות דברים רעים לכל אחד יש תפקיד בעולם וזהו תפקידנו, ולכן יש חוק שאומר שאסור לנו להתיידד איתם בשום פנים ואופן.
ואז עלתה לי שאלה בלב האם זה כולל אותך דין? אתה גם שטן אז זה אומר שאתה עושה דברים רעים? טיפשה איזו טיפשה אני המורה שלו רינה אמרה לו בעצמה להסיט אותי ולבלבל אותי אז למה ציפיתי?
אסור לי בשום פנים ואופן לשכוח את זה.
"זהו חדרך, השותפות שלך הן:אביגיל, רותם, שני, וליטל."
אני דיי פחדתי ולא ציפיתי מהן ליותר מידי בגלל מה שקרה לפני כמה ימים באכסניה הבנות שם היו מעצבנות.
"ברוכה הבאה לחדר שלנו אני אביגיל זאתי עם השיער הלבן והעיניים הסגולות רותם, ההיא עם השיער התכלת והעיינים הורודות זאת שני, וההיא ששם שלא שומעת בגלל האוזניות השיער החום והעיניים הכחולות ליטל.לכל דבר שתצטרכי אנחנו פה!"
זה מה שילדה אמרה ברגע שפתחתי את הדלת, צחקנו כולנו יחד אמרתי להן את השם שלי ותודה. אמרתי להן הכל (את כל מה שקרה מאז שהגעתי הנה) והן ניסו לעזור לי עד שאביגיל פתאום קמה וצעקה שאנחנו חייבות ללכת לקניון הקרוב דחוף.
לא הבנו מה קרה לה פתאום אבל היא אמרה שאם אני כאן במקרה אז כניראה שאין לי פה בגדים ועד שאני לא נבין הכל בברור אני חייבת להשאר כאן, אז הלכנו לקנות לי בגדים.
ממש נהנו שם וכשחזרנו אמרתי להן "בנות תודה רבה לכן על הכל הגעתי הנה ממש מבובלת והיחיד שעזר לי זה שטן…. ואז אתן הגעתן הקשבתן לי קיבתם אותי ממש ממש יפה ואחרי זה קניתן לי בגדים אז ממש תודה"
אין על מה הן ענו ביחד.