קרוב רחוק פרק 2 – נקודת המבט של דמיאן

13/03/2020 96 צפיות אין תגובות

אני מביט בהם ומרגיש צביטה שאני לא אמור להרגיש , הוא משלב איתה ידיים כאילו זה הדבר הכי טבעי , והם מסתובבים בגינה , צוחקים להם , ואני אני נשרף מאז שהסוררת הזאת עם הפה הגדול נכנסה לחיי , היא הפכה למרכז שלי , ואני לא יודע להביע במילים, אני יודע לכתוב , ההתנהגות החיצונית שלי היא לא האמת שלי, אני לא יכול להראות חולשה, מעמדה נמוך משלי ונבחרה עבורי ארוסה אחרת, ארוסה שיפה ממנה, חכמה ממנה מנגנת ומציירת כמו מלאך , אבל מוחי חוזר אליה עם הפה הגדול שלה , ההליכה הבטוחה מדי שלה , חוסר מודעתה ליופייה, השיער השחור כעורב שתמיד אסוף ברעמה לא מסודרת, את עצבנותה שהיא מסתכלת עליי במבט חד שלפמים אני מקווה שיהיה בו רוך , הילדה הזאת שגדלה בביתנו הפכה להיות האשה הכי מדהימה שהכרתי והיא שנאה אותי , בלעתי את רוקי, כאילו שני אנשים חיים לי בגוף, התאוותן שמחכה לכל אשה בפתח, וזה ששייך לה , רק לה , אני נאנח מביט בחלון , הם נשכבים על הדשא מחזיקים ידיים , מתלחשים ואני שוב נשרף , יולי ולואיס , לואיס ויולי , תמיד זה רק הם הייתי רוצה להכנס לבועה שלהם, ולהדוף את לואיס משם לכל הרוחות, אחי הקטן , זה לא הוגן כלפיו , הכרתי לו את מרי קלת הדעת , והוא נשבה ביופייה , הוא עדיין ילד, ויולי היא אוהבת אותו אני רואה בעיניה משהו שהיא מכחישה, הם היו הם, ואני תמיד בצד , צופה כמו עכשיו , היא גדלה מהפעם האחרונה שראיתי אותה , שפתייה התעבו , וצדודיתה הפכה נשית כל כך , היא נשארה באותה הגובה , מעט נמוכה , אך זה לא גרע מיופייה, היא הניפה את שיערה אחורה , נאנחתי בשלווה מביט בהם , אני רוצה להיות לואיס הרגע , הייתי נושק לה , מדבר איתה , מתנה איתה אהבים , קורא לה שירה , לבטח היא תלגלג עליי, כמו תמיד, מזלזלת בי , אני חושב שהשינוי ממהשנאה המוחלטת כלפיה השתנו בשנתיים האחרונות , מאז שלואיס סיפר לי עליה הכל בערב של שכרות בין אחים , לא שהוא זכר משהו אחרי הזה , הפוץ הקטן שתה עד לאובדן חושים , אני לא אמור להרגיש את זה, אמרתי לעצמי מכריח את עצמי להתנתק מהחלון , הילדה הזאת לא משתווה לאלפי הנשים שהייתי איתן , שכנעתי את עצמי, היא ראתה אותי עם העוזרת , לעזאזל , זה גרם לי להרגיש חרא , ומילותיה , תמיד חדות יותר מתער, סגרתי את הווילון , אבי נכנס לחדר, “קיבלנו מכתב” הוא אמר מתרגש , חיכינו לשיתוף פעולה עם משפחת ליטא, משפחה יוונית, אשר חזקה ביותר מבחינת הדיג באזור , -אבוא בשלישי לחודש , נדבר על הכל- זה התמצית של המכתב הארוך , אבי נאנח, הוא ציפה לתשובה כנה של כן, “אני חושב שלא הרשמנו אותם מספיק” הוא אמר נאנח מתיישב על הכיסא בכבדות “אבא, האמן לי הם מעולם לא ראו ספינות כמו שלנו” אמרתי לו “הם משחקים אותם קשים להשגה” המשכתי, אשלח מכתב חוזר שיש לנו עוד שיתופי פעולה בדרך ושנשמח לארח אותם במעוננו ואף נערוך נשף לכבודם הם בעלי אגו גדול , צריך להוריד אותם להראות להם שעושרם אינו גדול משלנו ” אמרתי לו הוא הנהן בשקט וקמטים נחרצו במצחו “אני נותן לך את המושכות בעניין זה, אני סומך עליך ” הוא אמר והרגשתי גאווה , זה מה שתמיד רצינו מאבא, את האישור חיפשנו אותו בכל מקום , אבי לא היה מוותר בקלות על חקל מהעסק שלו גם לא לבניו, הוא התחיל מאפס, מסירה פשוטה אחת, והיום , היום אנחנו מעצמה של ספינות , בעיקר של דיג אך לאחרונה התחלנו להתפתח לאזור של ספינות מלחמה , ואף שיט קרוז , הוא הדליק סיגר והציע לי , התיישבתי מולו, מספר לו על החודשיים בלונדון, על הגשם , על המבטא שלהם , הוא צחק , הוכחתי את עצמי בעסק וזה גרם לי סיפוק , הייתי נכנס לעסקה כאילו זאת אשה שעליי לכבוש , מטרה שאין שום דבר שיכול לעצור אותי בדרכי אליה, ולפעמים תפסו אותי שמתנשא או גס רוח , אך זה לא שינה לי , האמנתי מספיק חזק שאני יכול לנהל את האימפרייה הכלכלית הזאת ולהתחיל לייצא מחוץ למדינה ספינות , היו לנו את האדריכלים והמהנדסים הטובים ביותר בארץ , רציתי להתחיל קשרי חוץ וזה גזל זמן רב מזמני , כל חיי הייתי בנסיעות , אני חושב שהקשרים שיצרתי ייפתחו לנו דלתות לעתיד גדול יותר , אני מאמין שאני מסוגל .

קמתי בבוקר אנה העוזרת שכובה לצידי השעה הייתה שש, והייתי צמא, לא רציתי להעיר את אנה אז קמתי בזהירות מהמיטה לובש מכנס בזריזות, מחר כבר אהיה בדרכי שוב ללונדון, הנסיעות היו מתישות , ומשעממות למדי , הלכתי לכיוון המטבח אני לא ראיתי אף עוזר או עוזרת בסביבה חוץ מהשומרים המנומנים בכניסה, הלכתי בשקט למטבח , היא שרה בלחש מילים , מילים מוכרות עמדתי מאזין מציץ בה בעודה צועדת הלוך ושוב ושרה את השיר שאני כתבתי עבורה בלחן עממי, שיר שהיא לא יודעת שמדובר עליה כלל, מתחבבי היה לפרסם את שירי כלורד אדי המשורר , -והיה בה הכל, מן החום והקור , וניתן היה לחרוז על יופייה ספרים, אך לשונה היא האש הבוערת בפנים , היא נתונה למצבים , בין דקירה ללטיפה , בין חיבור לחריזה, היא נתונה למצבים , אך ליבי שלה . – עורי סמר , קולה עדין שקט, ועור ברווז הופיע על גופי שהסתובבה סביב עצמה עם הסינר שגדול עליה בשתי מידות , והיא חוזרת על השיר שוטפת את הכלים , ומזיזה את אגנה , מעניין אם היא מרגישה שזה עליה, מעניין אם היא יודעת , מה היא חושבת על אדי?, החצי השני שבי , “לעזאזל” היא אמרה מפילה את הקערה ומביטה היישר לפניי , היא הרימה במהירות את הקערה שנפלה אשר הייתה עשויה פח , “נשים אינן אמורות לקלל” אמרתי לה “זה כתוב בספר הנימוסים הנשיים” אמרתי לה , עיניה יקדו אש ואם היה בידה סכין חיי היו בסכנה , “מעניין אם כתוב שם על להתגנב למטבח בשעות הבוקר המוקדמות” היא אמרה בכעס, והיה נראה שכל מהותי מפריעה לה נואשות, “אשמח לתפוזים” אמרתי לה מתנער מהמבט היורה חיצים שלה, היא בלעה את רוקה ושמה מולי כוס מיץ ויכולתי לשמוע את המילה תחנק זולגת מבין שפתיה בשקט אך התעלמתי , היא הסיטה את מבטה ממני הייתי ללא חולצה וידעתי שזה לא הולם , אבל הלב שלי דהר, הרגשתי אותו יוצא עוד שניה מגופי היא המשיכה לקצוץ , לתבל ולהכין את המטבח, “שרת שיר של אדי הלורד, רמה נמוכה לפי דעתי ” אמרתי לה , היא חשקה שיניים אבל לא היא היא לא מסוגלת לשתוק שמזלזלים בה ובמה שהיא אוהבת היה נראה שהיא נלחמת בשדים שלה ומנסה לכבוש את יצרה ללא הצלחה, “הוא חדשני , הוא נוגע בקהל הרחב” היא אמרה ברוגז ואיגרפה את ידה, הרגשתי מידת גאווה “הוא המוני” המשכתי , היא נחרה בבוז “גם את הצייר ואן גוך לא העריכו בימיו, אנשים בורים כמוך, שלא מסוגלים לצאת מהריבוע הקטן והנוח שלהם , אתה צריך לצפות את העתיד בכל הנוגע לאומנות ולא לחיות את העבר” היא אמרה בכעס, גיכחתי כל כך רצינית כל הזמן דרוכה “שירי האהבה שלו נחותים , ולא תואמים שום שפה ספרותית אידאלית” אמרתי לה מסיים את הכוס, היה נראה שהיא לוקחת ללב “שירי האהבה שלו מופלאים ולו היה לך הבנה או חצי הבנה לגביי נפשה של גברת היית מבין שלורד אדי המשורר הינו יוצר מוכשר נוגע ללב, בעל חדשנות שלא נראתה כמותה בעשור האחרון ושירי האהבה שלו ” היא אמרה ונאנחה כאילו אני מאוס עליה “הם גורמים לתקווה בקרב רומנטיקנים” היא המשיכה ועינייה נדדו רחוק “רומנטיקה היא לגמרי מוערכת על יתר המידה ודבר שאין באפשרותנו לקבל וגם אם נקבל הלוא זה זמני וחולף” היא נהייתה אדומה מכעס “לדוגמא רומנטיקנית כמוך לעולם לא תשיג את שחפצה נפשה , והון כלכלי בטוח” היא הביטה בי היישר בעיניים והיה נראה כי נגעתי בנקודה רגישה כי עיניה הביעו כל כך הרבה רגשות בבת אחת “עדיף רומנטיקנית טיפשה כמותי מיצור ריק ונלוז כמוך ” היא אמרה מנגבת את ידיה בסינר בכעס , משליכה אותו כל הדלפק ויצאה מן המטבח , כל כך דרמטית מלמלתי “שמעתי את זה” היא אמרה בקול וצעדייה הבטוחים הדהדו בשקט המוחלט הזה . היא חושבת שאני חדשני, רומנטיקן מפיח תקוה בהמונים, הרגשתי גאווה כזאת, כמובן שהיא לעולם לא תדע מי זה לורד אדי המשורר , אבל הייתי מסופק בנפש שלי היא הייתה מסופקת מכך שהגנה על שירי בכזה חירוף נפש, תצא מזה, אמרתי לעצמי , יש המון נשים בעולם שמחכות שאתן להן הזדמנות , אבל תמיד רוצים את הבלתי מושג, אני לא יכול להיות רומטיקן חסר דאגות יש לי אימפריה לכלכל , אנשים נרתעו ממני ונתנו לי כל שחפצה נפשי, ככל הנראה בגלל המזג שלי, הבית החדש שלי בלונדון מדהים, הוא עדיין בשיפוצים , אך התאהבתי בעיר , ובקיץ נוכל לנפוש שם , הכפר הזה קטן מדי לאנשים כמונו , אבל כאן אבי התחיל ומעולם הוא לא חשב לעזוב .

הנסיעה הייתה לא פשוטה, וריח הגשם של לונדון ניחם אותי בצורה מוזרה, בת דודתי ליידי קאתרין מארחת אותי עד שביתי יהיה מוכן , היא הייתה קופצנית וחייכנית , ותחזקה בית למופת , “או דמיאן” היא אמרה בחיוך חיבקה אותי ונשקה לי על שני הלחיים דבר הפחות נהוג בכפר, אך היא הגיעה מצרפת לבעלה ללונדון ובצרפת מקובל המגע המוזר הזה בין בני משפחה , קדתי לעברה “ליידי קתרין ” אמרתי לה ברשמיות , המבטא הצרפתי שלה היה מקסים ובעלה אכן זכה באשה לבבית וחמה אשר סולחת לו על כל מעידותיו , והיו רבות ממה ששמעתי , “איך עברה הנסיעה? ” היא אמרה בעוד מבקשת מהמשרתת למזוג לנו תה , הייתה לה פמיליה גדולה איתה , “או היה רטוב ולח ” אמרתי לה היא צחקה בנימוס “כן לונדון לא פשוטה” היא אמרה והתחילה לספר סיפורים על צרפת, על השמש , והבגדים וכמובן על הנשים הצרפתיות שהן ניחנו בחן מסוים והסכמתי איתה לגמרי, בעלה הגיע ולחץ את ידי בחיבה “כל כך טוב לראותך דמיאן” הוא אמר וידעתי הוא צריך משהו , הם תמיד צריכים משהו “אשמח שתתלווה אליי הערב, יש נשף מקסים מחוץ לעיר אשמח להכירך לכמה חברים שלי ” הוא אמר, אולי הם צריכים משקיע, הוא היה יזם נלהב, ולמרות גילו היה נראה בעיניו כילד שלא ידע שובע מן העולם, הייתי עייף , אך הסכמתי “ברשותכם אפרוש לחדרי ואנוח לפניי הנשף” אמרתי להם הם חייכו בהבנה ומשרתת ליוותה אותי לחדר, ראיתי שהיא נועצת בי מבטים אך הייתי עייף מכדי לשחק את הטורף והנטרפת, עליתי לישון הורדתי את נעליי, והשינה באה לי בקלות .

קרוב רחוק פרק 2 – נקודת המבט של דמיאן
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
17 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך