רחוק קרוב- פרק 3 מנקודת מבטה של יולי

13/03/2020 308 צפיות אין תגובות

לואיס הגיע אלי נרגש "רוצה לנסוע ללונדון?" הוא שאל בהתרגשות אני? לונדון? מי יכלכל לי את הנסיעה ואבי בטח לא נתן את הסכמתו "אבי לא ייתן לי" אמרתי ללואיס בחיוך , "הוא הסכים הוא מצטרף לנסיעה מסתבר שדמיאן סגר עסקה עם יזם גדול מאד בלונדון לגביי סירה חדשה הם קוראים לזה סירת תענוגות , זה הולך להיות מדהים ! " הוא אמר מתרגש כמו ילד הם רוצים להתחיל לבנות את הדגם הראשון בחמישה החודשים הקרובים ואביך יהיה שם לראות שהם לא חורגים מתקציב ואיך מתקדמת העבודה " הוא אמר בשטף ההתרגשות שלו כילתה את כולי ! "אוי לונדון!" אמרתי בהתרגשות קפצנו מאושר , "אני ואתה נכבוש את לונדון נלך לכל האתרים התיירותיים ! ניסע ברכבת!" אמרתי בהתרגשות ודמעות הופיעו בעיניי "אני את ומרי" הוא אמר ויצאו לי הרוח מהמפרשים "מרי?" שאלתי הוא הנהן "בת דודתה קתרין מארחת אותה" הוא אמר בלעתי את רוקי "והיא תהיה איתנו כל הנסיעה?" שאלתי בעצב הוא הנהן והיה נראה שלא שם לב לכך שמצב רוחי ירד, "יולי את קולטת? " הוא אמר אוחז בכתפיי בהתרגשות, הבטתי בעיניו הנוצצות , אני והוא יחד בלונדון , השמחה חזרה לה "לונדון! " אמרתי בשאגה , היינו בספרייה , המקום הבטוח שלנו , לא היה דבר שהוריד לנו את החיוך , לקחנו מפה של לונדון וסימנו את כל המקומות בהם נבקר "יולי" אמר לי לפתע לואיס וסידר את משקפיו , הבטתי בו בשאלה התיישבנו בספסל בספרייה כשריח של הספרים עומד באוויר "אל תמתח אותי לואיס מה קרה?" הוא חיטט בכיסו והוציא משם קופסאת קטיפה אדומה , לא לא לא צרח מוחי , "מה את חושבת על הטבעת הזאת" טבעת עם יהלום ענקי הופיע באמצע הקופסא הפתוחה מוחי חיבר את הנקודות "אתה רק בן 20 לואיס" אמרתי בשקט "וזה גיל נהדר להתחתן בו " הוא אמר :"עכשיו מה דעתך?" הוא שאל מוציא את הטבעת המנקרת עיניים ובחן אותה לפתע הוא לקח את ידי הלב שלי פעם , "תמדדי אותה נראה איך היא נראת על יד אשה" הוא אמר הכנסתי את הטבעת אשר הייתה מעט גדולה , לא הלב שלי צרח , אני יאבד אותך לנצח , אני יאבד אותך לתמיד חשבתי במוחי "היא נראת נפלא" לחשתי חונקת את הדמעות ומחזירה לו את הטבעת , "כמובן שלא אציע עכשיו , אחכה מעט " הוא אמר "אני לא רוצה להראות להוט " הוא המשיך , לא יכולתי להחזיק את הדמעות יותר, "אתה בטוח שהיא האחת?" שאלתי הוא לא השיב הבטתי בו בשאלה הוא הוציא את אחת הרשימות שהוא תמיד עושה מכיסו השני, "עשיתי רשימת יתרונות וחסרונות" הוא אמר מכחכח , והתחיל להקריא "יתרונות- יופיה , חיננותיה , יהיו לילדים גנים טובים , היא שרה יפה , היא רוקדת נהדר, היא בת לוויה נוחה, משפחה מעמד גבוה , אוהבת אותי " הוא מלמל והכל היה נשמע לי לא מספיק " ומה עם החסרונות שלה?" שאלתי הוא בלע את רוקו "אינה מלומדת דייה " הוא אמר ושתק "זה הכל?" שאלתי הוא הנהן , הדמעות נקוו בעיניי "אני שמחה בשבילך" לחשתי וחיבקתי אותו חזק, אני עומדת לאבד את החבר הכי טוב שלי, הלב שלי צרח לאידיוטית עם תלתלי זהב, בלעתי את רוקי "אני חייבת ללכת לארוז" לחשתי ורצתי מהספרייה , הדמעות שלי זלגו וזלגו , נכנסתי לחדרי וטרקתי את הדלת , זה לא קורה אמרתי לעצמי נושמת בכבדות , אנחנו צעירים , אנחנו לא יכולים לאבד את כל החלומות המשותפים שלנו רק כי הוא רוצה להתחתן , הדמעות ברחו והרטיבו את המיטה גבי רעד, והתפרקתי , חזק , לפחות יש לי אותו לארבעה חודשים בלונדון , אבי נקש מחיתי את הדמעות "פתוח " לחשתי הוא נכנס "שמעת את החדשות?" הוא שאל הנהנתי "נוסעים ללונדון" אמרתי בחיוך מזוייף הוא לא נראה מאושר מזה "כן הנסיעה לשם מתישה, מתרגשת?" הוא שאל הנהנתי , הוא נתן לי מזוודה "רק אל תכניסי לשם ספרים האמיני לי יש די ויותר ספרים בלונדון " הוא אמר בחיוך ויצא מהחדר, ולפתע הוקל לי אולי לואיס התחרט אחרי שהוא יראה את לונדון ויבין שלא הספקנו לטייל בעולם , אני מעולם לא יצאתי מהכפר, המקומות בהם ביקרתי היו רק בדמיוני , ועכשיו הכל כל כך מציאותי , ארזתי במהירות, תמיד מפוזרת, מחר נצא , יהיה מושלם , לונדון קוראת לי , כל העולם מחכה לי, אני לא אבזבז את זה בדמעות , יש לי זמן מוקצב .

קמתי בבוקר , כמו ילדה נרגשת עמדתי ליד הכרכרה , המזוודה בידי , והחיוך בפניי , לואיס ומרי באו לקראתי היא בשמלה נוצצת ונעלי עקב, הייתי עם מגפיי רכיבה ובגדים בלויים , תמיד נראתי לידה קטנה ומוזרה , "היי לואיס" אמרתי לו בחיוך, הוא השיב לי בקריצה "מרי" סיננתי וקדתי , היא העיפה את תלתלי הזהב שלה אבי עלה על יד הרוכב אנו נכנסנו לכרכרה , לואיס החל להקריא שירה ואילו מרי כל שניה נגעה בו , ואני הבטתי בנופים העוברים, בשלב מסויים נרדמתי -היא כל כך מוזנחת איך היא תמצא חתן בלונדון?- שאלה מרי את לואיס -אם זה תלוי ביולי היא לעולם לא תתחתן – הוא אמר לה ושמעתי אותה מגכחת , נפגעתי כל כך , -אתה חושב שנספיק ללכת למרכז הקניות שם אחרי ההגעה לבית- לא שמעתי תשובה , רק העמדתי פניי ישנה , ודמעה ברחה לה אני שומעת רחש של נשיקה -אני אוהב אותך- הוא לחש לה התכווצתי -גם אני אותך- היא אמרה לו -יהיה לך הכל שם – הוא אמר לה מבטיח לה הבטחות ומצהיר הצהרות לוחש לה שהיא יפה , הנסיעה הייתה סיוט , אני מרגישה את לואיס מנער אותי "קומי יולי הגענו " אמר לי לואיס בקול שקט לא שכחתי מה אמר לה שאני לעולם לא אתחתן וכעסתי עליו , קמתי בבת אחת ניערתי אותו ממני וירדתי , כולם היו עם מטריות שטח ענק של דשא רטוב ובטון נפרש מולנו , הריח היה שונה , משהו כימי יותר, הגשם היה מדהים , אבי ניסה להכניס אותי תחת מטרייתו ואני רצתי לעבר הגשם, הוא טפטף על כולי ולא היה אכפת לי, לונדון , טיפה נפלה לפי טעם מים מזוכחים וריח רטוב, נשמתי את האוויר הקר וצחקתי בקול , אני כאן , "לואיס בוא לגשם" אמרתי לו מסתובבת "זה נפלא" המשכתי הוא משך אותי בידי "בואי משוגעת את עוד תתקררי " והכניס אותי תחת מטרייתו , מרי הלכה עם אבי לכיוון הדלת הגדולה , ואני נאנחתי באכזבה גלויה שעזבנו את החצר היפיפייה , תקתקנו , פתח לנו אדון מגונדר, "לעוזרים כאן קוראים משרתים ויש להם קוד לבוש אחיד" אמר לי לואיס הנהנתי בשקט ראו שישנם עוד שיפוצים לעשות בבית , אך הוא היה ענק, רצפת שיש לבנה שהתלכלכה בגלל הבוץ במגפיי , הבטתי לתקרה מעולם לא ראיתי נברשת כה נוצצת , וואו פסלים היו בצד שמאל , מצד ימין שלוש שריונות מימי הביניים "זה מהמם " לחשתי ללואיס בעוד מלווים אותנו במדרגות "אוכל לקחת את מעילך?" שאל העוזר סליחה משרת הנהנתי והורדתי את השכמייה המכוסה מים , היה ריח נקי ושל צבע טרי באוויר "סליחה על הלכלוך " אמרתי למשרת אך הוא לא ענה מבטו קפוא כאילו זה חלק מתפקידו את לואיס ואת מרי לקחו לאגף הצפוני , אבי הלך לאדון הבית , ואני עמדתי מחכה שיקראו בשמי , הוא ירד, לבוש באופנה האחרונה טוקסידו שחור , עיניי הצטמצמו בכעס דמיאן "רק הגעת וכבר הבאת סערה" הוא אמר מסתכל על שלוליות המים והבוץ שהשארתי , קדתי "אדון דמיאן " אמרתי תהייה מנומסת חשבתי בראשי "יש לך בית נפלא אני מתנצלת על הלכלוך" הוא הביט בי בחצי עין "עכשיו את כבר לא עוזרת , את אורחת בביתי , סידרתי לך משכן צנוע באגף הדרומי " בלעתי את רוקי איך הוא יכול להיות נחמד מצד אחד ולעקוץ מצד שני , "אני בטוחה שאסתדר" אמרתי לו בעודו מנסה לקחת את מזוודתי , הוא כעס ראיתי בפניו , "אני מעריך את אביך עמוקות , אך ישנם חוקים אחרים בלונדון, את אשה לא פרא אדם " הוא אמר בלעתי את רוקי אני שונאת אותך ! רציתי לצרוח נזכרת במילותיו של לואיס -היא לעולם לא תתחתן- "תודה על האירוח אשתדל לא להיות למטרד" אמרתי לו הוא צחק בלגלוג "או יולי לצערי את תמיד מטרד , מטרד עקשן ביותר" הוא מלמל קורא למשרת לכוון אותי לחדרי , רציתי למצוא את לואיס , לספר לו מה אמר עליי דמיאן, ולכעוס עליו שהוא לא איתי , וחושב שלעולם לא אתחתן אני לא פחות אשה ממרי הזאת .

נכנסתי לחדר הוא היה מדהים אם זה משכן צנוע אני צנצנת "אתה בטוח שזה החדר שלי ?" שאלתי את המשרת הוא הנהן מסביר לי היכן המקלחת , ואם יש צורך בו פשוט לצלצל בפעמון או לקרוא לו , מה לעזאזל הרגשתי כמו נסיכה הודתי לו , החדר היה יפה ולבן, מצעיי משי פרוסים על המיטה שנראתה נוחה ביותר, היה ארון דחפתי לשם את חפציי , הורדתי את מגפיי, השיש הקר הרעיד אותי , קר פה יותר ממה שחשבתי , הבטתי בגשם המדהים דופק בחלון, איזה נוף נהדר לקרוא בו חשבתי, אבל אז נזכרתי שלא הבאתי אף ספר לכאן , נאנחתי באכזבה , החלפתי את בגדיי במהירות , ואספתי את שיערי הרטוב ברישול, נקישה על הדלת , פתחתי אותה ולואיס עמד בפתח "היכן מרי?" שאלתי בזלזול "הלכה למרכז הקניות" הוא אמר , בלעתי את רוקי הוא היה צריך לרשום גם בזבזנית בחסרונות "איזה יפה פה " אמרתי לו הוא הנהן "דמיאן תמיד היה בעל טעם עכשווי ומעודכן" הוא אמר מתיישב על אדן החלון , הייתה לי הזדמנות להיות עם לואיס לבד, סיפרתי לו כיצד דמיאן דיבר אליי , הוא היה המום "את לא מטרד כלל וכלל " הוא אמר לי מרגיע אותי , "את חברה שלי שלנו של המשפחה" הוא אמר "היי לואיס?" שאלתי הוא הביט בי בעיניים האלה שלו , זה החבר הכי טוב שלי מעולם לא שיקרתי לו לא אתחיל עכשיו "אני נורא פגועה ממך , שמעתי מה אמרת עליי בכרכרה , שלעולם לא אתחתן " הוא נראה מבובל ואז נזכר "או יולי " הוא אמר "כוונתי לא הייתה שלא יהיו לך מחזרים " הוא אמר מזיז את שיערי אחורה "האמיני לי אני בטוח שיהיו לך המון אחרי שיציגו אותך בציבור" הוא אמר ויכולתי להרגיש שהטון שלו ירד באוקטובה "אתה סתם אומר" אמרתי לו מתיישבת לידו "כי תפסתי אותך מלגלג עליי" הוא דחף אותי בכתפו בחיבה , "יולי לעזאזל" הוא אמר צוחק הוא לא מהסוג שמקלקל "אני אפילו עשיתי רשימה לגבייך " הוא אמר חצי מחייך חצי מבוייש ,הבטתי בו בשאלה "של חסרונות ויתרונות ? " שאלתי , הוא הנהן נהייתי סקרנית "מה רשמת בחסרונות? " שאלתי "היו רק שניים 1. העדר משיכה פיזית 2. מעמד נמוך" הבטתי בו בכעס "אלו החסרונות?" שאלתי בכעס הוא הנהן "אני לעולם לא אשקר לך יולי, אבל אם הם לא היו מזמן הייתי מתחתן איתך " בלעתי את רוקי כלא מאמינה "חכי שתשמעי את היתרונות" הוא אמר בחיוך , צחקתי , "אני מצפה לכך" "1. חכמה בצורה יוצאת דופן לאשה 2. נאה 3. מצחיקה 4. מבינה אותי 5. החברה הכי טובה שלי 6. מקבלת אותי כמו שאני 7. אדיבה 8. היא יודעת כיצד להתווכח איתי 9. מעמידה אותי במקומי 10 הבן אדם הכי חזק שאני מכיר 11. לעולם לא תשקר לי 12. נוכל להגשים את החלומות המשותפים " הוא אמר התרגשתי ודמעה ברחה לה החוצה , ידענו שזוג לעולם לא נהיה , זה היה ברור לשנינו לא מצאנו עניין אחד בשני בתחום הזה , אך שמחתי לשמוע אותו אומר את כל הדברים הללו עליי "אם לי הייתה רשימה לא היו בה כלל חסרונות שלך , אולי רק המשקפים האלה" אמרתי לו לוקחת לו אותם ושמה אותם על עיניי לא ראיתי דבר "אני לואיס ואני אוהב מתמטיקה וסדר וארגון" אמרתי מחקה אותו הוא צחק , וחטף את משקפיו חזרה לאחר שנרגע מצחוקו "אף חיסרון?" הוא שאל ,בלעתי את רוקי "אף חיסרון" אמרתי לו מחזיקה את ידו "אתה האדם הכי טוב שאני מכירה אני מפחדת לאבד אותך כחבר" אמרתי בקול את חששותיי "אם זה תלוי בי את תגורי איתי ועם מרי " הוא אמר בחיוך "ונגשים את כל החלומות , ונבקר בכל המקומות שקראנו עליהם " הוא אמר בחיוך והרגיע את רוחי מעט חייכתי אליו "אבל אני יכולה להתחתן ? " שאלתי אותו הוא הנהן "אני בטוח שכן אני פשוט לא חושב שתרצי לנהל בית זה לא בדיוק התחום שלך " הוא אמר והוא צדק "לא התכוונתי להעליב אותך אבל אני רואה לך עתיד מזהיר בתור סופרת אולי האשה הראשונה שתגיע לפוליטיקה , את לא תכבלי את עצמך לבית וילדים" הנהנתי "תודה" לחשתי לו הוא הנהן , "הבאתי לך תוכנייה של אירועים בעיר" הוא אמר כנזכר מוציא מכיסו את העלון , ערב שירה בעוד חמישה ימים סומן באדום "לזה אני את ומרי נלך " הוא אמר בחיוך "פיניתי את כל היום " חייכתי אליו חזרה "אתה מושלם" אמרתי לו הוא קם "קיבלתי כל כך הרבה מחמאות ממך היום יולי שאני מתחיל להרגיש שאת מותחת אותי " הוא אמר וקד קידה רשמית מדי , צחקתי " והמשקפיים שלי גברת יולי הן צו האופנה האחרון לידייתך" צחקתי "כן אולי בברזיל" אמרתי לו עוקצת אותו הוא חייך בחביבות "אני הולך לדבר עם דמיאן על כמה פגישות מחר נתראה בארוחת ערב" הוא אמר בחיוך וסגר את הדלת.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
21 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך