תגובות!!!!!!!!!!!!! <3

שונה אך מיוחדת פרק 3

17/03/2012 733 צפיות 5 תגובות
תגובות!!!!!!!!!!!!! <3

פרק 3
כשהתעוררתי מצאתי את עצמי בחדר לא מוכר, קמתי בבהלה. רוני עמדה עם הגב אליי, היא הסתכלה על מחברת כל שהי.
נזכרתי בחלום שלי, נגשתי למזוודה שהיה עליה את שמי ופתחתי אותה, חיפשתי את הבלוק. רוני ששמעה את הרעשים הסתובבה אליי ואמרה “בוקר טוב, מה את מחפשת?”, שאלתי בחשש כיוון שידעתי שהיא לא יודעת על הציורים “את בלוק הציור שלי”.
רוני הרצינה ושאלה “למה לא סיפרת לי? את יודעת שזה חזיונות, יש לך מלא כישרונות את נדירה מאוד”, נרתעתי ואמרתי “אני סתם שונה ומוזרה, אפשר את הבלוק?” היא הושיטה לי את הבלוק ציור שהיא דפדפה בו קודם ביחד עם עפרון וצבעים.
התיישבתי בישיבה מזרחית על המיטה, עצמתי עיניים וציירתי, אני אל יודעת במשך כמה זמן אבל אני יודעת שברגע שפקחתי את עיניי ראיתי את ג’וני ורוני יושבים מולי ומבטים בי , הסמקתי, רוני אמרה בלגלוג ” חשבתי שנרדמת, עד שראיתי שהעברת דף”.
ג’וני התעלם מנה והושיט לי את ידו, כאילו רוצה לשאול אותי אם אפשר את הציורים.
משכתי את הבלוק ציור והצמדתי אותו אל חזי. הוא נסוג ורק חייך, אך הבחנתי בכך שהוא פגוע. “ג’וני אני נזכרתי ש… לא חשוב!” הוא הסתקרן ושאל “מה?” נאנחתי ושיניתי נושא “ידעתי מראש על המלחמה, פשוט לא חשבתי שזה יקרה כל החזיונות שאני פשוט חייבת לצייר”.
השפלתי את מבטי ודפדפתי בין הציורים, היו 5 ציורים. היה מצויר באחד נערה לא מוכרת שסימנה באצבע על צווארה ובאצבע אחרת עליי וראו אותי כששערי לבן ואל פניי קעקועים מוזרים ביני לבין הנערה הפריד סדק ברצפה.
בציור אחר ראו את רוני וג’וני דאוגים בגלל משהו ובאחר ראו אותי בזרועותיו של ג’וני יושבים בחדר דומה לזה שהייתי בו באותו רגע, ובציור נוסף היה מצויר אותי ואותם יושבים בחדר הזה כשאני מנגנת והם מביטים בי בהערצה.
נשמתי עמוק ושאלתי “ג’וני נכון שתשמח לראות את הציורים?”, הוא אמר “ברור!”. רוני צחקה והזהירה אותו “היא מציירת מדהים אז תיזהר!” הושטתי לו את הציורים, התעלמתי מרוני.
ג’וני הביט בי ובציורים חליפות, המום לחלוטין. הוא דפדף מההתחלה ועד הסוף, רוני שהסכלה יחד איתו שאלה “הנערה בציור זאת לא מרי?”, ג’וני הנהן ואמר בקול צרוד “כן זאת היא אבל היא לא כזאתי”, רוני גיחכה במרירות ” רק אתה חושב ככה!”.
שאלתי מבולבלת ” מי זאת מרי?”, ג’וני ענה “ידידה טובה שלי”. הבטתי בנערה שבציור “לפי איך שאתה ממהר להגן על שמה ואיך שאתה אומר את שמה בשמחה אז היא יותר מידידה” אמרתי במרירות.
ג’וני הניד בראשו” מה יש לכן ממנה? כשתכירי אותה תראי שהיא נחמדה” הוא אמר לי.
לפתע שמעתי קול בראשי, נעמדתי במהירות, הקול הפך לצרחה, הצרחה הייתה סוג של תדר אל- קולי שמכאיב לאוזניים ורק מי שהתדר מכוון אליו יכול להיפגע. נפלתי על הרצפה זועקת מכאב, ג’וני ורוני ניסו להרים אותי אבל נאבקתי והתפתלתי מכאב.
הצרחה הדהדה בראשי במשך דקה ארוכה ואז נשמע צחוק והכול נדם.
נשכבתי על הרצפה מזיעה, הבטתי בתקרה באומללות. “מה קרה?, שאל ג’וני, שאלתי אותו מתעלמת משאלתו “מה הכישרון של מרי הנחמדה?” ג’וני ענה מבולבל “שידור תדרים למוח של אחרים, למה?” נעמדתי בעזרת רוני ואמרתי לו “תחשוב בעצמך, שמעתי צרחה לא נורמאלית בראשי, תעשה אחד ועוד אחד ותפתור”.
רוני מרוב הלם שמטה את אחיזתה בי ונפלתי חזרה לרצפה, “אח!” אמרתי, רוני התנצלה ועזרה לי לקום ולהתיישב על המיטה.
ג’וני הסתובב בחדר הלוך ושוב חסר מנוחה, ממלמל לעצמו ” לא יכול להיות”, אמרתי לו בעייפות “ג’וני תפסיק כבר כואב לי הראש מספיק”.
הוא ניגש אליי ואחז בפניי “את בטוחה?”הבטתי בו בכעס לא נורמאלי, הוא נרתע לאחור, נעמתי בכל כוחותיי והוא צעד לאחור, צעקתי עליו ” אתה מגן עליה? תלך מפה, כמעט כל חיי הכרתי אותך ואתה מגן עליה, שכחת אותנו?”. הוא נעמד מולי זקוף וצעק עליי חזרה “את שכחת אותנו, את בחרת לעזוב אותנו אין לך זכות לומר לי מה לעשות!”הוא יצא מהחדר וטרק את דלת.
נפלתי אל זרועותיה של רוני ובכיתי, לחשתי לה ” לא עזבתי אתכם מרצון הכריחו אותי, איימו על חייכם, זה היה או לעזוב ולכוח אתכם או לגרום למותכם”, רוני שאלה בהלם “מה?”, חזרתי על דבריי “הוא איים עליי שהוא יהרוג אתכם”.
היא סיננה מבין שיניה “מי איים?”, אמרתי לה מתוסכלת “זה הדבר היחידי שאני לא זוכרת!”. היא נשמה עמוק והורתה לי “תתארגני עוד מעט נלך לכיתה”.
עשיתי כדבריה והתקלחתי והתארגנתי, לקחתי מחברת וקלמר והלכתי ביחד איתה לכיתה.
איחרנו, המורה אמרה לי “לילי שבי ליד לירון”. הנהנתי והבטתי בילדי הכיתה, לירון ישב ליד החלון בשורה השנייה, הוא הרים ידו.
הבטתי בו ונזכרתי במי שאיים עליי.
נרתעתי לאחור והבטתי בו בפחד, הוא קימט את מצחו מבולבל.
הסתכלתי סביבי וראיתי את רוני בי במבט דאוג ואת ג’וני שהשתדל להתעלם ממני אבל בכל זאת הביט בי במבט חודר.
הסתובבתי ורצתי החוצה, הספקתי לשמוע את המורה מצווה על לירון להחזיר אותי לכיתה ושאם לא אז שהוא לא יכנס.
הוא הצליח להשיג אותי, חסם לי את דרכי ואמר “עצרי!”. כל גופי קפא במקומו, חשבתי לעצמי, אם כל מה שאני רוצה מתגשם אז אני רוצה לזוז.
הצלחתי להשתחרר מהקיפאון ולזוז, הוא חייך ואמר “בעלת כוחות רצון, כמוני!” הבטתי בו בתיאוב, כשלפתע תקף אותי חזיון, אחד שמתריע על סכנה קרבה. נפלתי על ברכיי.
“אוי לא! גם חוזה וגם בעלת כוחות רצון” אמר לירון ביאוש וכרע מולי, הוא הרים את מבטי וציווה עליי “הביטי בי ונשמי עמוק”.
הבטתי בו ואמרתי לו “למה עשית את זה?” לירון לא הבין ושאל בעודו עוזר לי לקום “עשיתי מה? הקפאתי אותך?”.
“אני מתכוונת לזה שאיימת עליי במלחמה”, נפל לו האסימון והוא הביט בי המום, פגוע, עצוב וטיפונת אשם “זה לא הייתי אני אלא אבא שלי, שכחת אני בן גילך”, נזכרתי והתביישתי “אבל הוא בכל זאת אביך!”.
לירון הניד בראשו” לא עוד, הוא הוצא להרוג על פשעיו לפני שנה”, השפלתי את מבטי ואמרתי לו ” הוא הכריח אותי לשכוח הכל, איבדתי את כל מה שהיה לי, עכשיו הכל חזר אליי, הזיכרונות הכל! אבל משהו השתבש ג’וני הורס הכל, ואני לא יודעת למה”.
לירון אמרלי בעידוד ” את חוזה, תתרכזי ותחפשי את החזיון הנכון, תרצי לגלות אותו”. עצמתי את עיניי והתרכזתי, גילית מי אשם “מרי” לחשתי. לירון הנהן ואמר לי ” חוץ מזה שאת חוצה ובעלת כוח רצוון את גם חתיכה”. הסמקתי ואמרתי לו ” אני חברה של ג’וני וגם אם אני לא, אני בכל זאת אוהבת אותו”. הוא הנהן ואמר לי כשחיוך נסוך על פניו “אני תמיד פנוי”. צחקתי ואמרתי “תתחיל עם רוני, היא בטוח תחבב אותך” הוא אמר לי “תודה על העצה!”, שאלתי אותו “נלך לכיתה?”. הוא אמר “עוד שתי דקות הפסקה, בואי נלך”.
הלכנו לכיתה וכבר היה הפסקה, שם חיכתה לנו קבלת פנים לא נעימה במיוחד.

שונה אך מיוחדת פרק 3
דרג את הסיפור

תגובות (5)

מקסים !! תמשיכי :)

17/03/2012 14:31

תודה!

18/03/2012 06:10

תודה!

18/03/2012 06:10

תודה!

18/03/2012 06:10

הסיפור הזה מדהים פשוט מדהים מאוד מאוד

24/03/2012 13:03
10 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך