שור ודג

SomeDude 16/12/2018 145 צפיות אין תגובות

אחרי שנים של בדידות כשאני עם מסכה חברתית, היא כבר לא נוחה לי.
ליל כל הקדושים מתקרב ולכולם תחפושות חדשות, ואני רק מנסה להתפשט אבל משום מה המסכה, המסכה צרובה לי לפנים, מושך ותולש אני פוצע את עצמי ועם פרצוף פצוע אני לא מביט באנשים יותר, מסתתר תחת הצל של עצמי, נבלע לתוך הכאב התעוורתי, המטרה כבר נעלמה, הפכתי למטרה עם שכמייתי האדומה, מולטה, מטעה ומתחמק מכל מה שבא לכיווני.
רק השור המדהים הזה הצליח לחסוף את פני שלמים ומחייכים ובמקום נעיצה של חרב היה חיבוק אנטימי ומרפא, ככה היא, מתקנת ומשפרת, משפצרת את כל האוספים הקסומים והיפים שלה, כמה כואב לי שאני חלק מאוסף, שאותן המילים הממיסות והאוהבות נשמעות בכנות ואמת לאוזניים זרות, בזמן שהדממה מחרישה את אוזני, איני רוצה לשלוט, סכיזואידיות אלימה.
כל הפצעים מופיעים שוב ומחלות שנשכחו ממזמן מתעוררות עצבניות משינת חורף קשה במיוחד, אני פשוט לא מספיק לה, כל חיי רציתי חופש ודווקא את החופש הזה כלכך קשה לי לקבל, הלוואי והייתי מספיק לה וזה כואב לי יותר מהכל, למה אני כזה, למה זה קשה לי, כי לה יש אוסף ולי יש רק אותה? המלאכית השבורה השומרת שלי, העזרה שלא ידעתי שביקשתי כלכך חזק, מה אני עושה עם כל הרגשות האלו ולמה אחרי שהתפשטתי עדיין כבד לי, המשקל שובר אותי לאט לאט והמסכה חונקת.
טובע במים רדודים כמו הדג רקק שאני, מתנער ומקפץ מצד לצד ללא הבנה שהגאות כבר נסוגה ואני מתאדה אל השמיים, מנסה לפתח כנפיים בכוח ואגרסיביות בשביל איזו תשובה לא ברורה, תשובה כלכך חסרת השגה ובשביל מה, הרי היא, היא התשובה שמעלימה את כל השאלות שלי, אך אני עדיין מבולבל כלכך, איך מצאתי את עצמי קשור לשור הזה כלכך הדוק כמו קנטאור פגום שמנסה להתאזן על הקרח בשלג בזמן סערה, אני נופל, בכיין פטתי! מה כבר קרה לך?! לא פלא שאתה רק חלק מאוסף, תתעורר, השיפור קורה, אתה מתפתח וגדל, חשוב לזכור ששום חרב לא ננעצה, אין שום פצע מדמם, הכנסתי את השור לחדר המראות שלי והבאתי לו את המפתח, ככה היא, עוזרת לי לפרק את החומות לאט לאט, לבד זה יקח לי עוד שנים של בדידות וזה לא בא בחשבון.
וכמה שלשור לא נוח במים הוא עזר לדג רקק כמוני לחזור אל העומק, אל האמת, היא לא תוספת של כובד היא העזרה שלא ידעתי שהתחננתי אליה שבאה בדיוק, אבל בדיוק בזמן, דוהרת דרך במה ענקית אל תוך המולטה שלי ומשגרת אותי אלעבר עצמי, זריקת אדרנאלין ללב, אני מרגיש דופק סוףסוף, דופק שמרעיד חומות וגשרים כלכך חסרי תועלת ומפנה מקום לאוקיינוס של אמת ואהבה לדג רקק כמוני להשתכשך בוא כמה שרק ארצה, מקום שאפשר ללמוד בו, שאולי אני בעצם לוויתן והאוקיינוס הוא היקום ואני בעצם באמת מאוהב בכל מה שהיא…

שור ודג
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך