Ocean
שוב פרק על קרלוס. הפרק הבא על לוס, ואחרי זה אני מקווה שזה כבר יהיה הפרק שלהם ביחד. קריאה נעימה

שני נשמות נצחיות- פרק 3: “התחייבות”

Ocean 18/02/2016 540 צפיות 5 תגובות
שוב פרק על קרלוס. הפרק הבא על לוס, ואחרי זה אני מקווה שזה כבר יהיה הפרק שלהם ביחד. קריאה נעימה

“מה זה?” אמר קרלוס כשהוא עיין במסמך המגולגל.
“רצית עבודה, קיבלת.” אמר חואן בביטחון כשהוא התיישב בכיסאו החום הקטן והמשופשף כשהוא הניח את רגליו הנועלות את מגפי הבוקרים החומים והמצוחצחים, נאנח בביטחון והתנדנד עם כיסאו.
“חשבתי לפלח משהו, להעביר משהו למישהו, אבל להרוג?” אמר מופתע ובטון מעט עצבני.
“תקשיב, אני לא הזונה שלך שתוכל להגיע אליי כל פעם שתרצה לקבל עבודה תמורת כסף,” אמר כשהוא קם מתנוחתו המפגינה שליטה ושאג לעבר קרלוס, “תחליט עכשיו, אתה עושה את זה או לא? כי אין לי זמן לזיבולי שכל.” שאל בכעס כשהוא פתח את מגירתו הנמצאת מתחת לשולחנו הדהוי והמוכתם ושלף משם סיגר חום ועבה, והדליקו.
קרלוס בהה במסמך ובחזרה לשרשרת הענודה סביב צווארו, ונזכר בעברו.
“נו? יש החלטה?” אמר חואן בטון מתפרץ.

*****
“קרלוס, בוא אליי מתוק.” קראה אמו ברוך כשהיא הורידה את כובע הבוקרים שלה מראשה, תלתה אותו באחד הווים ליד דלת הבית, הניחה את סלי הקניות במטבח כשמהן הוציאה קופסה כחולה והניחה באחד מכיסי שמלתה הפרחונית.
“מה?” אמר קרלוס בן השלוש עשרה בתמיהה כשנעל את מגפיו של אביו.
“מתאימות לך,” גיחחה והתכופפה לעברו כשהיא אוחזת בכתפיו, “עכשיו, לך תחזיר אותן מהר למקום. שאבא שלך לא יחפש אותן.” אמרה שוב ברוך כהרגלה.
“כשאני אהיה גדול אני רוצה להיות כמו אבא.” היא הביטה בחיוך והוסיפה בטון רך, אך מחשיד, “לך תחזיר אותן שלא יכעס.”
הוא פנה לעבר חדרו של אביו, אך נעמד מאחורי הקיר המפריד בין המטבח לחדרים וצותת לדבריה. קול אנחה נשמע, ‘אני מאוד מקווה שלא תהיה כמוהו.’ אמרה לעצמה בקול אגור עצב כשהמשיכה לסדר את פריטיי הקניות. הוא החזיר את מגפיו של אביו למקומם ושב חזרה לאמו, “החזרתי.”
היא הפנתה את מבטה אליו והשיבה לו, “כל הכבוד, יפה שלי.”
“אז מה רצית?” תהה והתחיל לחשוד שמא זה קשור לאביו. היא הביטה בעיניו הירוקות העדינות והרכות והוציאה מכיסה את אותה קופסה כחולה, “מתנת יום הולדת,” אמרה בחיוך כשהיא הוציאה ממנה את השרשרת שעליה נמצאת צורה של חבל הקושר ידיים. “תראה, יש פה יד אחת גדולה ואחת קטנה. היד הגדולה היא שלי והיד הקטנה היא שלך. לא משנה איפה אתה ואיפה אני, אני ואתה תמיד קשורים יחד לא משנה מה. זאת ההתחייבות שלי ושלך.” אמרה לו כשהיא החזיקה בשרשרת והצביעה על התליון תוך הסבר.
“בגלל זה החבל.” קולו הגיח.
“נכון, חכם שלי.” אמרה ושפשפה את ראשו עם ידיה המסודרות והרכות, “תסתובב אני אענוד אותה עליך.” אמרה ברכות המהולה בהתלהבות.
היא ענדה זאת סביב צווארו כשהסתובב והוא השיב חזרה בשאלה המפגינה תמימות ושקט, “אבל אבא אמר שאין לנו כסף, לא?”
“בדיוק בגלל זה אסור שאבא יידע, בסדר? זה הסוד שלי ושלך.” אמרה כשהייתה כפופה ואחזה בכתפיו שנית. הוא הניד את ראשו בחיוב.
“תודה, אמא. אני אוהב אותך.” התמימות שפעה ממנו והוא חיבק אותה בחוזקה.
“אני אוהבת אותך גם, מתוק שלי.” וחיבקה אותה חזרה ונשקה בלחיו הימנית.

*******
“נו!” המשיך חואן לצעוק מכעס.
“טוב, אני אעשה את זה.” אמר קרלוס באדישות וחואן המשיך לעשן את הסיגר העבה שלו.
“יופי, אבל לפני זה אתה צריך לחתום לי כאן.” הוא הוציא את הסיגר מפיו ומסמך נוסף ממגירתו המעופשת.
“מה זה?” תהה קרלוס בחשדנות.
“מסמך התחייבות לשלוש שנים הבאות.”
“מה.. מה זאת אומרת?” המשיך לתהות ועיניו התעוותו למבט חשדני מתמיד.
“אחרי העקיצה האחרונה שעשית לי אני לא מוכן לוותר. אם את רוצה עבודה, תחתום על מסמך התחייבות ותקבל מה שאתה רוצה.” אמר חואן כשהוא הניח שוב את רגליו על שולחנו ונח לו בביטחון.
“מה? חואן על תשגע אותי. אני הולך להרוג פה מישהו בשבילך, זה לא העבודה הרגילה שהייתי עושה אצלך קודם.” אמר קרלוס כשהוא התפרץ מכעס וזרק את הכיסא שעליו ישב לאחד קירות החדר המעופש ומלא האבק. חואן מיד הסתדר, התיישב בכיסאו, הניח את הסיגר על מאפרתו, הוציא את אקדחו המודבק תחת שולחנו וכיוון לעברו, “תשב,” אמר בביטחון. קרלוס הלך בצעדים עדינות לעבר הכיסא הזרוק, לקח אותו והתיישב, “בגלל שאתה חבר שאני מכיר כבר הרבה זמן, אני אקצר לך לשנה, ואני לא מוכן לשנות כלום.” אמר חואן בנחרצות כשלקח את עטו ושינה זאת במסמך.
“אבל למה להתחייב? אני רק צריך עבודה אחת.” אמר קרלוס בטון מיואש, אך מלא כעס.
“כמה כסף אתה צריך?”
“בסביבות ה200,000 ריאל.”
“200,000 ריאל?” אמר מופתע למשמע אוזניו כשעיניו נפתחו בתדהמה, “העבודה שהבאתי לך אפילו לא תיתן לך חצי ממה שאתה צריך. אם תתחייב, תאמין לי שתוך כמה עבודות בודדות אתה תקבל פי שתיים מהסכום שאתה צריך. סגרנו?” שאל בנחרצות.
“לא יודע.”
“אין לא יודע. כן או לא? לא באתי לשחק בקייטנה.” אמר שוב בכעס. הוא הביט שוב בשרשרתו ולבו התרכך שוב, “טוב.” אמר קרלוס בלית ברירה בידיעה שאמו היא מעל לכל וחתם על המסמך.
“הנה הנשק שלך, והנה המקום שאתה צריך ללכת אליו.” אמר חואן כשהוא הוציא את הנשק ופתקית עליה כתוב המיקום, “אחרי שתסיים את העבודה הזאת תבוא יש לי עוד עבודה. איזו אחת שלא שילמה לי הכל.”
“בסדר.” אמר באדישות, לקח את אקדחו, הניח אותו מאחורי מכנסי החאקי שלו, כיסה אותו בחולצתו החומה והבלויה ויצא מחדרו של חואן.

“אה התעוררת?” אמר קרלוס כשהפנה מבטו לעבר השומר שהתעורר, “תחזור, תחזור לישון. עדיף תישן מאשר תשמור.” קרץ לו, הרים את כובע הבוקרים החום והבלוי שלו כתנועת שלום והלך.

שני נשמות נצחיות- פרק 3: “התחייבות”
דרוג הסיפור 5 | 5 מדרגים

תגובות (5)

אהבתי מאוד את העלילה אם כי יש לי כמה הערות קטנות:
1. בכל הפרקים כולל הפרק הזה אתה עובר מעבר להווה באופן רנדומלי.
2. יש כמה טעויות הקלדה
3. חסרים לי תיאורים, כאילו אתה מתאר מפורטות את הדמויות ומה הן עושות אבל איפה תיאורי המקום?

הכתיבה ברמה גבוהה ויפה ונהנתי מאוד לקרוא את הפרק.
מחכה להמשך,
+5

18/02/2016 20:44

    תיארתי את המקומות בפרקים הקודמים לא אתאר אותם שוב.. חח לגבי כל יתר הערותיך הנם תוקנו. תודה רבה על התגובה הכנה :)

    18/02/2016 21:17

אותה הבעיה שהייתה בפרק הקודם חוזרת על עצמה, ודרך אגב לא חובשים כובעי בוקרים בברזיל, רק במערב הפרוע.

20/02/2016 11:17

אה והסיפור אבל ממש מעניין וטוב. תמשיך אותו

20/02/2016 11:17

שוב כפי שהזכרתי קודם הכפרים בסיפור ממוצאים אז מה שמתנהל בהם הוא שונה מהמקום שקבעתי (ברזיל). לגבי השפה זה נועד להקליל את הסיפור. לתת לקוראים יותר להזדהות עם הסיפור. אם זה היה בשפה גבוהה זה היה משעמם.
בטח שאמשיך אותו ;) יש הרבה הפתעות.
נ.ב לגבי הבת מצווה שהייתה בפרק הקודם זה רמז מטרים (=רמז הנרמז טרם העלאת הרעיון במפורש בסיפור) להמשך הסיפור.

20/02/2016 12:10
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך