לולה
2 תגובות ממשיכה

תהיי יפה ותשתקי פרק 42 הצבע שלנו

לולה 11/02/2019 467 צפיות 2 תגובות
2 תגובות ממשיכה

אנחנו אוחזים ידיים וזה מרגיש לי טוב,
אני זוכרת איך היינו כשגענו ליאכטה כל כך רציתי לברוח ממנו.שנאתי כל דבר שהרגשתי אליו!
אבל עכשיו כשאצבעות שלנו משולבות אני מרגישה כמו לביאה כמו לוחמת קטנה.
כשהוא לידי זה מרגיש נכון,אבל לא באלי שנחזור לשיגרה של הבית כלא הזה.הוא יהיה שוב במשרדו קר אלי, או בסידורים ואני אשחק את עצמי ישנה בלילות ולא אהיה בדאגותו ששוב אני בלי שום תכלית.
הבטתי על הנוף בפעם האחרונה ונכנסתי לרכב שבא לקחת אותנו,
עצמתי את עני לרגע אני בוודאי אתגעגע לירח שלי,לילות השקטים ללחישות של הים ואל החופש.
כבר הפסקתי לחשוב על אמא, נראה לי מיותר היא לא מחפשת אותי! ולא אוהבת אותי!
כנראה שנועדתי לשרת מפלצות…

גון הניח את כף ידו על רגלי,גורם לבטן שלי להתהפך ולרגליי להרעוד,עדיין כאב לי אבל זה דאך אחרי שינה טובה שכל כך הייתי זקוקה לה.
הוא לא יודע כמה הוא משפיע עלי בזמן שהוא מדבר בטלפון בקודים שאני לא כל כך מבינה וגם לא רוצה להבין.
“נשר שחור”
אמר שוב בתקיפות מחזק את אחיזתו ברגל שלי,מעט מכאיב לי הנחתי את כף ידי על ידו מנסה להרגיע את המתח שנוצר בגופו.
“את מתנהגת כאילו את מכירה אותו”
האלה שבתוכי אמרה בזילזול,וואלה אני מסיכמה איתך כנראה שאני כן.
העלתי את עני לפניו עדיין לא התרגלתי לניגודיות של עיניו הכחולות ושערו השחור כמו פחם.
עולה תמונה לדמיוני שלו כשהוא ילד קטן,כנראה הוא היה יפיפה.
אולי גם לנו יהיה אחד כזה יפה כמוהו.
מה הסיפור שלך גון?
אך ישר התחושה שסותרת את הכל צפה בי, ושוב אני נזכרת כמה בודדה אני בבית שלו,שלנו…שלו.
הזזתי את כף ידו מרגלי לא מפספסת את הבעת פניו שמשתנה ולגבותיו המתקבצות.
התעלמתי מכך והסתכלתי על הנופים האחרונים שאראה לזמן הקרוב,
איך הוא לא מבין?
שזה הורג אותי להיות ככה לבד בבית נעולה,אמא הסבירה לי שזה מסוכן שאהיה בחוץ וככה זה יהיה גם אצלו בביתו,בבית כלא שבנה לי.
השיחה מסתיימת וידו חזרה לרגלי ולחוצת פעמיים כדי לקבל את הצומת לב שלי,
סובבתי את פני נפגשת עם עיניו,עני הים שלי.הפרפרים בבטן רק משתוללים הכל מרגיש לי נכון אך עדיין כואב לי כי אני לא רוצה לחזור לשמה,
הוא מחכה שאדבר ואסביר לו מה על לבי למרות שאני לא מכירה אותו בכלל ויודעת פרטים מאוד מעטים עליו.
“גון,גון,גון.”
האלה שלי שוב אומרת בזילזול.
אילו היית קצת מבין אותי הכל היה אחרת.
“אני לא רוצה לחזור לשם”לחשתי לו בכאב,
נותנת לתחושת המחנק שעוטפת אותי כבר מתחילת הנסיעה לצאת בדמעות שקטות.
עניי מביטות בו מתחננות בשקט שיבין אותי,
“בייב את חייבת”
החזיר לי מלטף שוב את פני,ומניח את הגודלו על שפתיי מלטף אותן
“השפתיים שלך כל כך רכות כשאת בוכה”
לחש לאוזני,הופך את הרגע הזה למעט אינטימי…
“אתה לא מבין אותי,אני לא רוצה לחזור לשם”
לחשתי ברוגז.מרחיקה את פני מכף ידו ומתעלמת ממנו מסתכלת על הנוף.
“רוז תחזירי בעצמך”
שמעתי את הקול הרוח לוחש לאוזני.
אך אני מתעלמת ממנו.
כף ידו מסובבת את פני שוב מוחקת את דמעותיי ומקרבת אותי לחזהו,שפתיו מנשקות את ראשי ואוזני נחה על דופק ליבו.
ושוב אותה שאלה עולה
“בטוח שאתה לא מרגיש דבר ?”
אתה רק מחבב אותי?למרות אינספור פעמיים שלחשתי לך שאני אוהבת אותך.
אני אוהבת איך שדופק שלך מאיץ כשאני נוגעת בו ביוזמתי,הנחתי את כף ידי על החזה שלו מטלפת אותו מהחולצה.
“הרימי את ראשך”
אמר בקול שקט ,עניי נפגשות בעניו שוב ירוק וכחול זה הצבע שלנו.
אתה שלי שמעת אותי,
“תקשיבי,אני לא יכול להגיד לך למה את לא יכולה לצאת,”
“אבל..”
אמר במהירות לפני שתקעתי את משפטו ,
“אדאג שיהיה לך כל מה שתרצי כדי להעביר את זמנך ,ואני אאשר שבנות הזוג של חברי השולחן יבואו לבקר אותך,וכל זה רק אם תהיי ילדה טובה”
לא ידעתי מה לומר אז פשוט הנחתי את שפתיי על שפתיו רוצה להשתיק את מחשבותיי המפוחדות כשהוא מזכיר שוב את העסק של המאפייה.
אבל אני גם מתרגשת כל כך להכיר חברים סוף סוף,
“תודה,תודה ,תודה תודה ”
חייכתי אליו מחבקת אותו בחוזקה
רואה איך קצבות שפתיו מחזירות לי חיוך מסתורי.
את החיוך ששמור רק לי.

“הגענו”
אמר הנהג.עוצר את הרגע שלנו,סובבתי את פני וראיתי את פתח הבית,גופי עדיין נח קרוב לגון אך עניי קופאות על דמות אחת.

אנה.

המתח רק חזר;

תהיי יפה ותשתקי פרק 42 הצבע שלנו
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (2)

פרק יפה תמשיכי ותעשי אותם יותר ארוכים ועצה שלי תוסיפי קצת מתח, כלומר שיהיה משהו מעבר לאהבה שלהם שיוביל לאהבה שלהם ואז זה יהיה יותר מרתק.😊

12/02/2019 15:35

אני כל כך שמחה שחזרת!
אני רק מציעה שג’ון יהיה קצת יותר רע אליה כשהם חוזרים, לא יודעת אולי אפילו שיגן על אנה, או שיבגטד בה, משהו רע חייב לקרות!
מחכה לפרק הבא בקוצר רוח!

23/02/2019 22:55
7 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך