JustHereForFun
ערב טוב, אשמח לתגובות :)

׳מול המצלמה׳ – פרק 2

JustHereForFun 10/02/2015 624 צפיות 3 תגובות
ערב טוב, אשמח לתגובות :)

לבשתי ג׳ינס ארוך וחולצה קצרה בצבע ורוד בהיר, לקחתי את המצלמה האישית שלי ויצאתי לנועה.
אני לא משתמשת במצלמות של בית הספר, הן טובות אבל שלי מעולה, קיבלתי אותה לפני שנה בערך ליום הולדת שש עשרה ומאז אני שומרת עליה יותר מעל כל דבר.
הבית של נועה היה רחוק מהבית שלי, בשכונה שאף פעם לא ממש הייתי בה, לקחתי מונית עד לשם וכשהגעתי תקתקתי בדלת, הבחנתי בגינה שהייתה קטנה עם עץ לימונים גדול.
מישהו פתח לי את הדלת, נער קטן ממני, מזכיר את נועה, שיער כהה ועיניים חומות, שברב חוצפתו בחן את גופי מכף רגל ועד ראש ורק אז פנה אליי.
״מי את?״ שאל.
״קוראים לי אוראל״ הוא גיחך על שמי ״באתי לנועה״ אמרתי מתעלמת מהעלבון, תמיד אמרו לי שיש לי שם של בן, אבל אוראל לבת זה שם לא כל כך נדיר, נתקלתי בעוד אוראלים בחיי, זה לא שאני היחידה.
״לנועה?״ שאל בחשדנות ״נועה״ צעק לכיוון הבית ״יש פה מישהי בשם אוראל שטוענת שבאה אלייך״
״אוראל, היי תיכנסי״ אמרה והנער התרחק וקפץ על הספה בסלון, נועה חייכה אליי.
״זה אחי, קוראים לו מתן״ אמרה ״מצטערת על זה הוא בגיל ההתבגרות… כל ההורמונים״ היא צחקה וסגרה את הדלת.
״בואי החדר שלי שם״ אמרה והלכתי אחריה, נכנסו לחדר שלה והיא סגרה את הדלת.
״תרגישי חופשי״ אמרה ״כל מה שאת צריכה אני פה״
״אני צריכה בעיקר שתשתפי פעולה״ אמרתי ״בלי הסתרת מידע, תיהיי גלויה, מה שלא תירצי שיכנס לסרט לא יכנס אבל חשוב שתיהי כנה איתי, אני יודעת שאנחנו לא החברות הכי טובות אבל בתקופה הזאת אנחנו הולכות להיות הרבה ביחד״ היא הנהנה בהבנה.
״בסדר״ אמרה ומיקמתי את המצלמה בצד החדר בודקת שרואים ברור והאור בזווית מתאימה, היא התיישבה על המיטה ואני ישבתי על הכיסא של השולחן כתיבה שלה.
״אוקיי, התחלנו, אז לאן את יוצאת היום?״ שאלתי
״לפארק, יש לנו פארק קבוע של כל החברה מהשכונה ומהבית ספר הקודם שלי״ אמרה ״אני באמת צריכה לבחור בגדים״ היא פתחה את הארון וזרקה כמה אופציות, ״מה את חושבת?״ שאלה והראתה לי שמלה קצרה וצמודה או חולצת בטן עם מכנס קצר וגבוה, הרמתי גבה לעבר הבגדים.
״לא…״ התחלתי להגיד והיא קטעה אותי.
״צודקת החולצה והמכנס ״ אמרה ונכנסה למקלחת להחליף בגדים.
ישבתי בחדר שלה והבטתי סביב, שולחן כתיבה עם כמה מדפים עם ספרים, מיטה וחצי עם מצעים בגווני ורוד, כמה פוסטרים של בנים על הארון.
פחדתי שבחרתי בדמות שיטחית מידי, לא רציתי דמות שיטחית רציתי מישהי מעניינת, מישהי שאפשר ללמוד עליה וממנה, מישהי עם סיפור חיים נחמד, מישהי שהיא והסביבה שלה יכולים להעביר מסר ומודעות.
הלב שלי ניתר לאור המחשבות שהבחירה שעשיתי גרועה.
ואז נזכרתי במחשבות שהיו לי לפני שפניתי אליה, יש בנועה משהו שמושך ומסקרן, היא מהבחורות האלה שכולם מסתכלים עליהן בהערצה ולא רק בגלל איך שהיא נראית, היא לא שונה, היא מיוחדת, היא סוחפת ולא משנה מה היא תגיד כולם יסכימו איתה.
לא סתם בחרתי בנועה, הרגשתי את זה.
אני צריכה לתת לה הזדמנות להראות את הצדדים האלה שבה, את הצדדים שלא כולם שמים לב אליהם, את הצדדים שרק אם מקדישים להם צומת לב ניתן לראות.
נועה יצאה מהמקלחת לבושה במכנס קצר וחולצת בטן, היא נעלה נעליי עקב ואספה את שערה בקוקו מתוח וגבוה, היא איפרה את עצמה בזמן ששאלתי אותה קצת שאלות על משפחתה, היא סיפרה שיש לה שני אחים, מתן ורוי, ותיארה בני כמה הם, היא סיפרה איפה היא גרה בעבר, איפה היא למדה, דיברה קצת על החברים שלה, הכל היה עדיין מאוד כללי, אבל ידעתי שבתור התחלה זה כבר משהו והשאלות נתנו לי קצת רקע, ממש מעט.
כיביתי את המצלמה כשהיא הודיעה לי שיוצאים.
ההליכה לפארק הייתה הליכה של פחות מעשר דקות, על הספסלים ישבו נערים שעשינו סיגריות או העבירו נרגילה וכמה נערות שצחקו מכל דבר שהם אמרו.
״היי״ נועה אמרה מחויכת
״נועה״ אמר אחד מהם והוציא את העשן ששאף.
״יאיר״ אמרה בחיוך והתיישבה על הספסל.
התקנתי את המצלמה שלי בקצה בשקט והפעלתי.
״היי מה זה?״ שאל מישהו, אפילו לא הבחנתי ממי יוצא הקול ״נועה מה הקטע של החברה שלך?״ פנה לנועה.
״הממ חברה׳״ אמרה ״תכירו זאת אוראל, היא עושה עליי ועל השכונה סרט דוקומנטרי״ נשמע גיחוך
״סרט דוקומנטרי?״ שאל אותו הקול.
״כן״ אמרת והרמתי את ראשי מהמצלמה מבחינה בנער עם שיער כהה ועיניים מנצנצות ,בצבע שלא יכולתי להבחין בו בגלל התאורה הגרועה למדי, מביט בי בזלזול ״אם אתה לא רוצה שיראו אותך אתה מוזמן ללכת, הסרט הוא בעיקר לעורר מועדות על השכונה ועל בני הנוער העיר״ אמרתי והוא משך בכתפיו להראות שממש לא אכפת לו מדבריי.
הבטתי על החבורה הזאת מהצד, דרך המצלמה, הם היו נראים מאושרים אבל היה משהו מזויף בכל האושר הזה, משהו לא אמיתי, כלפי חוץ הכל היה בסדר, אבל משהו בעיניים שלהם היה עצוב ואולי מאוכזב, והעיניים כידוע, הן הפתח הגדול ביותר לנפש.

׳מול המצלמה׳ – פרק 2
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (3)

וואו,מהמם! מחכה להמשך!

10/02/2015 19:38

ממש יפה ומרתק! תמשיכי !

10/02/2015 21:53

מרתק! תמשיכי !

10/02/2015 21:53
7 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך