״אהבות רבות חלמתי, ומכולן אותך ביקשתי״ – פרק 12

•זוהר•
•אתמול בלילה•
״והמנצח הגדול… זורו מוטור!״ הכריז המנחה בהתרגשות והניף את ידי מעלה. רעש של תשואות ומחיאות כפיים מצד המהמרים נשמע בהיכל.
״היית טוב בסך הכל.״ הושטתי את ידי ללחיצת יד למורי- המתחרה שלי.
״מסתבר שלא מספיק.״ ירק בארסיות והרחיק את ידי. ״בכל זאת… לא לכולם יש סוכן שדואג להכל כמו לך.״
הסטתי את מבטי לכיוונו של אלכס. הוא אכן נראה מאושר. מסביבו הקיפו אותו קהל המוני של מהמרים אשר נראו מרוצים מהתוצאות הערב. אלכס חיפש את עיניי מבין כל קהל המהמרים מסביבו ושלח לעברי חיוך וקריצה מתחת למשקפיו.

ההיכל אט אט החל להתרוקן מקהל המהמרים ונותרנו ההרכב הקבוצה. אלכס, אני וחברי הפמליה של אלכס.
וכמנהגנו הקבוע התאספנו כולנו במשרדו של אלכס להרמת כוסית.
״טוב, אז אני רוצה להרים כוסית זו לכבוד זורו שלנו, שבינתיים בזכותו הכל דופק כמו שעון.״ אמר אלכס בגאווה וטפח על שכמי.
״לחיים זוהר!״ קראו חברי הפמליה בעקבותיו של אלכס.
״אז זוהר, אולי עדיין לא אמרתי לך את זה כמו שצריך אבל תענוג לעבוד איתך.״ החמיא לי אלכס. ״לא סתם אמרתי שעם הכשרון שלך ועם הקשרים שלי הגיע רחוק.״ אמר בגאווה.
״ואני יותר מגאה להיות שותף שלך.״ החמאתי לו. ״לחיים, אלכס!״ הרמתי את כוסי מעלה.ף

״כבר כל העיר יודעת ששברת לי את הלב…״ ישבתי לי במחששה כהרגלי ועישנתי סיגריה. אני אוהב את השקט של הבוקר כשעוד חשוך בחוץ וכולם עוד ישנים ויש לי את הזמן שלי לעצמי.
אם לומר את האמת אני כמעט ולא ישן בלילות. בגלל כל התחרויות הליליות אני לא נמצא בכלל בפנימיה בלילות. וכשאני חוזר כבר הלילה קרוב לסיומו.
למדתי לחיות עם זה. עם הכל שעות המטורפות, האדרנלין המטורף שזורם לי בגוף, מחיאות הכפיים והתשואות של קהל המהמרים.
אני לא באמת חושב שיכולתי לוותר על כל זה. כי זה מה שנותן לי את הכוח לחיות ומשכיח ממני לכמה שעות את כל הבעיות והמציאות הקשה שבה אני חי.
״איבדתי את הדעת ושילמתי בכאב…״ המשכתי לזמזם לי את מילות השיר בהנאה. ״על הכבישים נוסע, הכי רחוק ממך כולי כבר משתגע ברחובות…״
״היי,״ אליאן צצה מולי בפתאומיות לבושה בבגדי ספורט שאם לומר את האמת נראו עליה לא רע בכלל.
״מה את עושה פה?״ שאלתי בבהלה.
צחקוק קל נפלט מפיה. ״היית צריך לראות את עצמך, איך נבהלת.״
״יופי מצחיק מאוד.״ אמרתי בקשיחות שילבתי את ידיי על חזהי.
״טוב, מה לקחת קשה?״ שאלה בגיחוך. ״כולה אני.״
״מה את עושה פה בכלל בשעה כזאת?״ שאלתי. ״ואח שלך יודע שיצאת לבחוץ כשאת לבושה ככה?״ התקפתי אותה בשאלות.
״ווהו! כמה שאלות.״ אמרה בתדהמה. ״איך נשאר לך אוויר בגוף? תנשום!״ היא הורתה לי להרפות.
״אז תעני קודם!״ האצתי בה.
״אני בסך הכל עושה ריצת בוקר.״ אמרה בפשטות.
״ריצת בוקר?״ שאלתי בהרמת גבה. ״ממתי? את שבועיים בפנימייה ואף פעם לא ראיתי אותך עושה ריצה בבוקר.״ אמרתי בחשדנות.
״חשבת על זה שעד לפני שבועיים עוד ירדו גשמים בבוקר?״ שאלה באותה נימה.
״אממ… האמת שלא.״ גירדתי בעורפי במבוכה.
״אבל מה אתה עושה בחוץ בשעות כאלה?״ שאלה בחשדנות.
״רגע! ברצינות את עושה ריצות בוקר?״ ניסיתי להתחמק.
״כן אני… אני מתאמנת לקראת מופע הסיום.״ הסבירה.
״לא הבנתי.״ אמרתי בכנות. ״איך הריצה בבוקר קשורה למופע הסיום?״
״אל תהיה טיפש,״ היא צחקקה. ״זה ברור שבשביל להשיג את הסולו עליי לעבוד קשה, וחלק מהעבודה הקשה הוא לעבוד על הכושר שלי. כדי שאהיה מסוגלת לרקוד במשך זמן ארוך ולא אתעייף.״ הסבירה.
״בוא!״ היא הושיטה לי את ידה. הבטתי בה במבט שואל. ״בוא נרוץ יחד!״ הציעה.
״לא. אני…״
״בוא נראה למה אתה מסוגל.״ היא ניסתה לשכנע אותי.
״אני לא חושב שכדאי.״ מחיתי.
״מה קרה? זוהר הגדול מפחד להפסיד לאליאן הקטנטונת?״ שאלה בהתגרות.
״אני לא מפחד עליי אני מפחד עלייך.״ השבתי.
״עליי? למה?״ שאלה בבלבול.
״מפחד שלא תצליחי לשרוד את הסיבוב הזה אחרי האבק שאני אשאיר לך.״ השבתי בחיוך מתגרה.
״רוצה להתערב שכן?״ שאלה.
״בואי נתערב.״ אמרתי. ״המפסיד צריך לעשות מה שמנצח אומר לו במשך שבוע .״ הצעתי.
״יש לי רעיון יותר טוב.״ אמרה בביטול. ״המנצח צריך להעניק למפסיד שבוע בעולם שלו.״ הציעה.
״אני לא מבין מה הבעיה עם ההצעה שלי?״ שאלתי.
״אין בעיה, אבל בוא נהפוך את ההתערבות אם כבר למשהו ששנינו נהנה ממנו.״ הסבירה.
״לא לא יודע, אני לא טוב כל כך בלרקוד.״ אמרתי בכנות.
״מה קרה? מפחד? ממילא חשבתי שאתה הולך לאכול אותי בלי מלח.״ אמרה בגיחוך. ״איך שאתה רוצה.״ היא משכה בכתפיה באדישות. ״ביוש!״ היא נופפה בידה לעברי.
״רגע נסיכה! חכי שניה!״ קראתי לעברה. היא עצרה והביטה בי במבט שואל. ״התערבנו.״
״התערבנו.״ השיבה בחיוך מרוצה ושנינו לחצנו ידיים.

•תאיר•
התעוררתי לצליל שעון המעורר שלי. התמתחתי במיטתי וסילקתי את השמיכה מגופי. ״אלי, קומי כבר!״ מלמלתי בעייפות כאשר פסעתי בצעדים מרושלים אל ארון הבגדים שלי והוצאתי ממנו בא בגדים אקראי. ופסעתי אל חדר האמבטיה הקרוב.
אוח! אני שונאת בקרים!
פשטתי את בגדיי מגופי ועשיתי מקלחת קצרצרה.
לאחר שיצאתי מחדר האמבטיה לקחתי איתי תיק קטן והכנסתי בו את הציוד שאני צריכה להמשך היום ויצאתי מחדרי.

פסעתי במהירות ובזריזות אל הקפיטריה. ״תאיר!״ לפתע שמעתי מישהו קורא בשמי. עצרתי לחפש מהיכן מגיעות הקריאות. ״תאיר!״ הבחנתי מרחוק בסתיו רץ לעברי אוטומטית חיוך התלבש על שפתיי.
״תאיר!״ סתיו עמד מולי מתנשף.
״מה… מה קורה?״ שאלתי בקלילות.
״יכול להיות יותר טוב.״ אמר בעצב והשפיל מבט.
״ק-קרה משהו, סתיו?״ שאלתי בדאגה.
״אני מתגעגע, תותי שלי.״ הוא ליטף את פניי עם ידו הגדולה וחמימה. כל כך התגעגעתי אליה להרגיש אותה שוב על פניי. עצמתי את עיניי והתענגתי על מגע ידו על פניי.
אבל מהר מאוד השכל וההיגיון התערבו. ״לא!״ לקחתי צעד אחורנית. ״מה אתה עושה?״
״תותי שלי… אני מתגעגע אלייך.״ הוא אמר.
כל מילה ומילה שהוא אמר נכנסה ללבוש כמו חץ אהבה. כל מילה גרמה ללב שלי להתפורר, לזיכרונות לחזור אליי.
״מה קרה פתאום?״ מיהרתי להתעשת על עצמי. ״נגמרו כל הבנות היפות?״ שאלתי בישירות.
הוא הניד בראשו. ״רק את מעניינת אותי, תאיר.״
״ופתאום נזכרת בזה הבוקר?״ שאלתי בחשדנות.
״זה… כבר כמה זמן שאני חושב על זה, ועוד בכלל אחרי מה שאליאן אמרה במסיבה זה רק חידד לי את זה יותר.״ הסביר.
״תעשה לי טובה סתיו,״ הנפתי בידי בביטול. ״אתה חושב שאני לא יודעת על כל הבחורות שמטיילות בחדר שלך ושל זוהר כל לילה?״
״זה ממש לא ככה. תותי.״ ענה.
״תאיר בשבילך,״ תיקנתי אותו.
״תאיר, זה ממש לא ככה עכשיו.״ הוא חיזק את דבריו. ״ואת יודעת למה?״ הוא שאל אותי. ״כי יש רק אחת בלב שלי שמעניינת אותי.״
המילים שלו הם גרמו ללב שלי להתכווץ רק מעצם העובדה שהוא היה קורא בשם שלי. והמגע שלו… גרם לחמימות בלתי מוסברת לצוץ בגופי. ״וכן, הייתי טמבל שוויתרתי עלייך בפעם הראשונה. אני לא מתכוון לעשות שוב את אותה הטעות.״
נענעתי בראשי. ״אני לא יודעת, אני… אתה פגעת בי מאוד אז שהחלטת לוותר עליי רק בגלל שלחברים שלך זה לא התאים שיש לך חברה ולא רצית להיות יוצא דופן. לקח ללב שלי זמן לחזור להיות מה שהוא היה.״ הסברתי. ״אני לא יודעת אם אני מוכנה לקחת את הסיכון הזה שוב.״ אמרתי בכנות.
״תסתכלי עליי ותגידי לי מה את רואה!״ דרש. ״כי אני. כשאני מסתכל עליי במראה אני רואה טמבל שוויתר על האהבה הכי גדולה שיכלה להיות לו רק בשביל שהחברים שלו לא יצחקו עליו.״
״ואני… אני רואה את הידיד הכי טוב שלי, עם הלב הגדול ושטויות הבלתי נפסקות.״ סיפרתי. ״אבל יותר מכל אני רואה את הבנאדם שהראה לי מה זאת אהבה ובאותה דרך גם הראה מה זאת אכזבה.״ אמרתי בעצב. ״ואני לא רוצה לחזור לזה סתיו!״ אמרתי בכנות. ״בבקשה אל תחזיר אותי לזה.״ התחננתי.
״אני אוהב אותך, תאיר.״ שלוש המילים שיצאו מפיו גרמו לליבי להתנפץ לחלוטין. כל מילה פירקה את הלב שלי לאלפי רסיסים.
הוא… הוא אוהב אותי.
לא תאיר! אל תהיי טיפשה! הזכיר לי הראש שלי.
היום הוא אוהב אותך, מחר הוא יקום ויחליט אחרת. ניסיתי לשכנע את עצמי שלוותר עליו זה הדבר הנכון ביותר עבורי.
סתיו הביט בי מחכה לתשובה. הסטתי את מבטי אליו והסתכלתי עמוק עמוק אל תוך עיניו החומות. אותן עיניים בהן התאהבתי. הוא הביט בי בדיוק באותו החיוך שחייך בפעם הראשונה שנפגשנו. בדיוק באותו החיוך ששבה את ליבי כבר בפעם הראשונה שנפגשנו. ״אני מצטערת,״ אמרתי בביטול. ״אבל אני לא חושבת שאני מסוגלת להזיק ללב שלי בפעם השנייה.״ אמרתי בעצב. סתיו ניסה לשכנע אותי לחזור בי.
ואם היה מתעקש אפילו עוד קצת הוא היה מצליח. אבל הוא העדיף לוותר. הוא הנהן בראשו בהבנה ונשק נשיקה עדינה על מצחי. ואני נותרתי במקומי קפואה מביטה בו מבעד לדמעות שמציפות את עיניי איך הוא לאט לאט הולך ומתרחק ממני.