״אהבות רבות חלמתי, ומכולן אותך ביקשתי״ – פרק 8

LOVE:) 17/04/2016 878 צפיות תגובה אחת

•אליאן•
חזרתי לפנימיה אחרי הלילה שביליתי בבית החולים לצידו של לירון. רציתי להישאר גם היום אבל אמא ואבא לחצו עליי לחזור לפנימייה.
הוצאתי את המפתחות מתוך התיק בכוונה לפתוח את דלת החדר. אך לא במכוון דלת החדר נפתחה ותאיר עמדה בפתח החדר בוחנת אותי דרך עיניה החומות.
״אלי!״ היא קפצה עליי בחיבוק איך שראתה אותי. ״איך אחיך, הוא בסדר?״ שאלה בהתעניינות.
״כן, תפרו לו את הרגל, הוא כנראה יישאר בבית החולים להשגחה של יומיים שלושה.״ סיפרתי. תאיר הנהנה בראשה להבנה.
״תגידי,״ היא התחילה לומר. ״אולי… מה את אומרת שנערוך לו מסיבה כשהוא יחזור?״ הציעה.
״אממ, אני לא יודעת.״ השבתי בהיסוס. ״גם אנחנו עוד לא מכירים אף אחד.״ הסברתי.
״זו בדיוק הסיבה שזה רעיון מעולה!״ אמרה בהתלהבות.
״רגע, מה… לא הבנתי.״
״נארגן מסיבה עם כל הילדים, ככה גם תהיה לכם ולהם להכיר אחד את השני.״ הסבירה. ״ואני גם אבקש מבן דוד שלי ומחבר שלו שיעזרו לנו, הם מכירים את כולם והם כמו… המקובלים של הפנימייה.״ סיפרה בהתרגשות.
את האמת, אני באופי שלי אחת שלא אוהבת להיות במרכז העניינים, זה אפילו מביך אותי.
אבל לירון, לירון מת על זה. בסך הכל אני חושבת שהמסיבה הזו תעשה לו טוב. במיוחד אחרי כל מה שהוא עבר בתקופה האחרונה.
״נו?״ שאלה תאיר בציפייה.
״בסדר.״ גלגלתי את עיניי. ״בואי נארגן מסיבה.״ אמרתי בחיוך.

•זוהר•
נכנסתי לחדרי. פשטתי את חולצתי ונזרקתי על מיטתי. אלו בהחלט היו יומיים מפרכים.
וללא ספק דברי הצוות הרפואי בבית החולים בהחלט גורמים לי לסטות מהחלטתי ומהמסלול בו התכוונתי לצעוד.
הטיפולים שאמא שלי צריכה לעבור, בית ההבראה בצרפת. אלו דברים שעולים כסף. כסף שאין לי. אבל יכול להיות לי, אם… אם אמשיך עם התחרויות.
אולי אשיג עבודה? חשבתי לעצמי. עם השכר שמשלמים היום לעובדים בני גילי ייקח לי שנים עד שאצליח לגייס את כל הכסף.
אולי… לא לא, לא בא בחשבון! אין מצב שאעז לבקש הלוואה מדודה נירה.
אבל אולי בכל זאת… לא לא! תמחק את המחשבה הזו מראש שלך זוהר! ומיד! הורה לי הקול שבראשי.
חייבת להיות דרך נוספת להשיג את הכסף מלבד התחרויות אצל אלכס. אני חייב לחשוב על משהו! אני חייב ל…
״זוהר!״ דפיקה על הדלת קטע את רצף מחשבותיי. ״אני יודעת שאתה שם, תפתח!״ צעקה תאיר מבעד לדלת.
״תעזבי אותי!״ קראתי אל הדלת.
״נו תפתח כבר, זה דחוף!״ היא המשיכה להתעקש. פה כבר הבנתי שהיא כנראה לא הולכת לוותר.
גלגלתי את עיניי ונהמתי בכעס. ״בסדר, אני בא!״ צעקתי ופסעתי בצעדים מרושלים לכיוון הדלת.
״מה את רוצה, גמדה?״ שאלתי בעצבים. ורק אחר כך הבחנתי שתאיר לא הייתה לבד ולידה עמדה אליאן מובכת כאשר ראתה אותי ללא חולצה. גיחכתי ושלחתי אליה קריצה עם חיוך והיא החזירה לי חיוך ביישני.
״שלום גם לך,״ התערבה תאיר.
״אני רואה שהבאת איתך חברה.״ אמרתי בחיוך ממזרי. ״מה קורה, אליאן?״ שאלתי אותה והיא הסמיקה ומיהרה להשפיל מבט.
״רגע מה, אתה מכירים?״ שאלה תאיר בפליאה.
״מה את יודעת, גמדה. תראי איזה עולם קטן.״ השבתי בגיחוך. תאיר בתגובה גלגלה את עיניה בזלזול.
״טוב, תשים על עצמך משהו, והוא נדבר בפנים כמו שצריך.״ אמרה תאיר ונכנסה לחדרי.
אליאן בניגוד אליה נותרה בפתח החדר כשמבטה מושפל אל הקרקע והיא נלחמת עם עצמה שלא לבהות בי.
חייכתי לעצמי חיוך ממזרי ונשענתי על משקוף הדלת.
״לא ידעתי שאת חברה של תאיר,״ פתחתי בשיחה.
״כן, אנחנו שותפות לחדר.״ היא סיפרה.
״משתתף בצערך.״ הרשיתי לעצמי להיות ציני.
״שמעתי את זה!״ צעקה תאיר מתוך החדר מה שגרם לאליאן לצחקק.
״שיט! היא שמעה אותי! מה אני אעשה?״ שאלתי בציניות.
״אף אחד לא יציל אותך ממני! אף אחד!״ קראה תאיר.
״אז אתה הבן דוד המפורסם של תאיר, הא?״ שאלה אליאן בגיחוך.
״תאמיני לי, הילדה זכתה שיש לה בן דוד כמוני זכתה!״ צעקתי אל תוך החדר כדי שתאיר תשמע.
״אז, מה… מה עם…״ התחלתי לומר.
״טוב, מה אתם עומדים שם ומתלחששים לכם?״ שאלה תאיר ברוגז.
״ואתה?״ היא הפנתה לעברי אצבע מאשימה. ״אתה מארח גרוע.״ היא זרקה לעברי. ״ואת!״ היא פנתה לאליאן. ״את תמשיכי לעמוד מחוץ לחדר עוד הרבה?״ היא אחזה בידה ומשכה אותה להיכנס פנימה.

״טוב, אז איך אני יכול לעזור?״ שאלתי והתיישבתי על מיטתי.
״יש משהו שאתה יודע לעשות הכי טוב מכולם, וגם אני יודעת בוודאות שאפשר לסמוך עליך שייצא מושלם.״ אמרה תאיר.
״גמדה, חלאס עם החנפות.״ אמרתי בביטול. ״דברי ישר ולעניין!״
״אנחנו צריכות שתעזור לנו לתכנן המסיבה הכי שווה שיש!״
״מסיבה?״ שאלתי בהרמת גבה. ״מה לך ולזה, גמדה?״ שאלתי בחשדנות.
״אליאן ואח שלה, הם חדשים בפנימייה ולא מכירים אף אחד, חשבתי שאם נארגן מסיבה תהיה להם הזדמנות להכיר ילדים מהפנימייה וגם כולם יהנו.״ הסבירה. ״אז מה אתה אומר?״
״כעיקרון…״ כחכתי בגרוני. ״אני אף פעם לא אומר לא למסיבה.״ אמרתי בחיוך.
״אז כן?״ שאלה תאיר.
האמת, אני צריך משהן שיעסיק לי את הראש בימים הקרובים. משהו שישנה לי קצת את האווירה וישפר לי את מצב הרוח ויאוורר את ראשי מכל המחשבות הטורדניות שלא מרפות לרגע.
״כן.״ הנהנתי בראשי.
״יש!״ קפצה תאיר בהתרגשות. ״תודה זוהר,״ היא נשקה למצחי.
״איכס,״ ניקיתי את האודם ממצחי. ״מה נסגר איתך, גמדה?״ שאלתי בפליאה. ״ועוד דווקא אחרי שהתקלחתי?״
״טוב, אין זמן,״ אמרה תאיר. ״אני עפה לספר לכולם על המסיבה.״ אמרה בהתלהבות. ״אה כן, עוד משהו, תמצא את סתיו ותגיד לו שיכין מוזיקה שווה למסיבה.״ ביקשה או יותר נכון ציוותה. ״ואת!״ היא פנתה לאליאן אשר הייתה נראית מבוהלת מעט. ״את באה איתי לחדר וביחד נבחר לך את השמלה המושלמת!״
״אפשר לבוא גם?״ התערבתי.
״אתה תעשה מה שאומרים לך!״ צעקה תאיר. ״חבל, אני ממש טוב בלתת חוות דעת.״ ניסיתי לשכנע אותן. ״חוץ מזה, טובים השניים מן האחד.״
״לא זה לא! תתעסק בעניינים שלך!״ אמרה תאיר. ״ואת!״ היא פנתה לאליאן. ״את באה איתי!״ היא תפסה בידה.
״אליאן?״ קראתי לה. היא הביטה בי בעיניים שואלות. ״במידה ותצטרכי מישהו שיציל אותך מהגמדה האיומה, חדר 318 כאן בשבילך.״
״אני אזכור את זה.״ השיבה בחיוך מתוק רגע לפני שעזבה את החדר בעקבותיה של תאיר מותירה אותי מאחור מחויך.

״אהבות רבות חלמתי, ומכולן אותך ביקשתי״ – פרק 8
דרוג הסיפור 5 | 2 מדרגים

תגובות (1)

יפה. המשך בבקשה.

18/04/2016 10:32
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך