לחיים יש משמעות

Mystery 15/07/2012 1416 צפיות אין תגובות

שם הוא ישב אהובי לעתיד, ציפיתי שאמצא אותו על סוס לבן או בטירה, אך הוא העדיף לשבת שם בקצה הכיתה בתמימות מוחלטת. עד היום אני מתחרטת על חוסר הביטחון שהכה בי, בכל פעם שעבר על ידי בהפסקה, או סתם כדי לזרוק נייר לפח נבלעו בי המילים ולא יצאו כאילו משהו הפריע להן לצאת. זאת לא אשמת חברתי האחת, היא ניסתה לגשר בינינו, אך אני התעלמתי ממנה והמשכתי לחלום אליו בהקיץ בכל יום ויום במשך חודש, ואז זה קרה.

הכל החל בתחילת כיתה ז', כשפגשתי אותו לראשונה, לא היה בינינו מפגש אמיתי של דיבור או שיחה, רק חיכוך ואו נגיעה. שמו היה רז, היו לו גומות חן וגם היה לו עיניים מיוחדות שברגע שפגשתי אותן נבלעתי בתוך קסמיו ולא יכולתי לנתק את מבטי ממנו.
לאחר חודש שלם שאיני הפסקתי לחשוב אליו, דיברתי אם חברתי האחת רוני בדבר רז ואמרתי לה "אני לא ראויה לנער ההוא שכל אחת ואחת תתאהב בו משום שאין לי דבר להציע, חיוך מקסים? צחקוק מלבלב?" המשכתי ואמרתי "איני קרובה למושלמות כלל וכלל!"
"אל לך לזלזל ביופייך החיצוני, מהן העיניים התכולות שבמראה את רואה? השיער הגולש, או החיוך המושלם? אך אם כל זאת לך לא מספיק יודעת את שהיופי בא מבפנים!" נזפה רוני
השיחה עם רוני זעזעה אותי ודחפה אותי לעשות דבר שמעולם לא העזתי. לגשת לדבר עם רז.
"אממ.. רז? תוכל לגשת רגע?" אמרתי בחוסר ביטחון.
"כן, מה רצית?" ענה.
"רציתי שתדע שאנני מחבבת אותך" היססתי.
"מה? את צוחקת אלי נכון? את לא רצינית" צחק בחוסר התחשבות.

ברחתי, רצתי בעיניים דומעות ובחוסר ראייה. ממה ברחתי? ניסיתי לברוח מעצמי, מהבושה שהציפה אותי, מהעלבון, מהיאוש. ברחתי לשדות שם בכיתי במשך שעה בערך ואז התחלתי ללכת הביתה, בבית חיכו לי לא מעט צרות, המנהלת התקשרה הודיעה כי לא מוצאים אותי, בטלפון שהשארתי בבית ישנן יותר מעשר שיחות שלא נענו.

אז ככה החיים את רז אני עוד לא אפגוש יותר, ורוני היא באה אלי בכל יום כדי לבדוק מה שלומי ואיך מצבי משתפר. אני חייבת לציין שחוויה זו אני אנצור לנצח!


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך