never say never(סיפור על ג’סטין ווואן דיירקשן) פרק 3

פרק 3

הגענו לדלת הכניסה של הבית חולים פתחנו את הדלת והיא השמיע צליל חריקה שממש כואבת באוזניים. אני וג’סטין החלטנו להתפצל ואז…
_ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _

ואז שמענו צרחה שבוקעת מתוך חדר שככל הנראה זה היה חדר הבילוי של המטופלים..אך אם זאת הדלת הייתה סגורה ומתחתית הדלת או יותר נכון מהחריץ של הדלת בקע אור ירוק. התחלתי גם לצרוח(בתור אחת ששומעת צרחה וחייבת ישר לצרוח גם) וג’סטין רץ ישר אלי, הוא שם את היד שלו על הפה שלי והשתיק אותי “ששש…אדלין אסור שהוא ישמע אותנו” ג’סטין אמר בשקט. הוצאנו את כלי הנשק ורצנו בשקט לעבר הדלת עם האור הירוק, עוד הפעם שמענו צרחה והפעם שמענו גם:” אולי תשתקי כבר!!! כמה רעש את יכולה לעשות…את הולכת לשלם בדיוק כמו שאבא שלך שילם…-בדם-!!!” הוא אמר בקול נמוך של גבר כבן 30 לחייו.
פרצנו את הדלת וראינו נערה בערך בגילי יושבת על כיסא של מטופלים כשהיא קשורה ולא יכולה לזוז, ומולה עמד לא אחר מאשר ג’ורג’ מקרטני (-המניאק- ששש אל תגידו לו שאמרתי את זה)!! האומנם הוא נראה ממש מכוער לגבר בן 30 0_0 אך זה לא מה שיטריד אותנו כרגע. ג’סטין רץ לכיוון של ג’ורג’ ואני לכיוון של הנערה, בזמן ששחררתי את הנערה נשמעו קולות ירייה ברקע…אוי לא!!! מרוב שהייתי עסוקה לא יכולתי להביט ולראות במי פגע הכדור. עם חצי עין הבטתי לעבר ג’סטין וג’ורג’… ראיתי את ג’סטין עם כתמי דם על פרצופו כשהפרצוף שלו היה ממש בהלם ממה שעשה, ג’סטין פגע בג’ורג’ בעזרת הרובה. עוד לא הבנו מה האור הירוק שראינו אך כששחררנו את הנערה היא חיבקה אותנו ממש חזק והודתה לנו. “תגידי מה השם שלך?” אמרתי בקול מודאג וסקרן מאוד, “אמילי” היא אמרה בקול שקט וקצת צרוד. “איפה את גרה?את צריכה טרמפ?” ג’סטין שאל בקול מתנשא כמו תמיד! “לא זה בסדר אני גרה כמה רחובות מכאן” אמרה בקול טיפה גבוה. “מזה היה האור הירוק הזה מקודם?” שאלתי בלי להתבייש ובלי היסוס, “האור הירוק…האיש הזה שקשר אותי לכיסא הכין מין שיקוי כזה(טוב מה היא מקשקשת אין דבר כזה שיקוי קוסמים יש באגדות חשבתי לעצמי), כנראה הוא רצה שאשתה אותו על מנת להרעיל אותי” היא אמרה כשהיא די בטוחה בעצמה. אחרי שראינו שהיא בטוחה והיא כבר נאבדה בחשכה(תאכלס המנורות לא עבדו חחח), אז וידאתי שאף אחד לא מסתכל עלינו “היי…מה את עושה אד?? למה את בודקת שאין אף אחד?” הוא שאל אותי כשהוא קוטע לי את קו המחשבה, בלי להסס חיבקתי אותו חזק ולחשתי לו באוזן “תודה על היום” הוא רק חייך וניגשנו ישר אל האוטו. אני לא מאמינה שהעזתי לחבק אותו -נקודת מחשבה של ג’סטין-: אני לא מאמין שהיא חיבקה אותי אני מחכה לזה כבר הרבה זמן. ונחזור לנקודת המחשבה שלי.

בבוקר למחרת:)

בארוחת הבוקר אבא שלי שאל אם הכל בסדר ואמרתי לו “כרגיל לא משהו מיוחד”. אני ואבא שלי הלכנו לצד כי הדברים שעשינו לא ממש מתאימים שילדה בת חמש תשמע אותם. סיפרתי לו שהרגנו את ג’ורג’, “מה עשיתם עם הגופה? אנחנו צריכים ראיות” אבא שלי שאל אותי במבט סקרן “השארנו אותו שם ודרך אגב הייתה שם נערה בערך בגילי אני יודעת היכן היא גרה למקרה שתצטרך לתחקר אותה על מה שעברה.” אמרתי בקול טיפה חששן. עליתי לחדר המפואר שלי ודיברתי בסקייפ עם חברות במצלמה, אחרי שעה קלה של דיבורים במצלמה קיבלתי שיחת טלפון מאבא שלי היה לו קול נורא מודאג “אדלין איפה השארתם בדיוק את הגופה?”, “אבא אמרתי לך השארנו אותו בחדר הבילוי ליד שולחן הניסויים” אמרתי בקול די בטוח “אדלין זה חשוב איפה הוא נמצא אני לא אשאל את זה עוד פעם!!” הוא הרים טיפה את קולו “אבא כבר אמרתי לך…רגע…אוי לאאאאא אז זה אומר ש-ג’ורג’ עדיין חי” אמרתי לאבי בקול ממש ממש מודאג יותר מודאג מילדה עם שיער ארוך שצריכה לעשות קרחת. מיהרתי לסיים את השיחה במצלמה והדלקתי חדשות למקרה ויגידו משהו! פתאום נשמעת דפיקה בדלת, ירדתי למטה פתחתי את הדלת וראיתי את..

never say never(סיפור על ג’סטין ווואן דיירקשן) פרק 3
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך