TE ENCONTRÉ- פרק 15 🦋 (אחרון)

\ • פרק 15 האחרון • /
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"החיים הם מאוד פשוטים, אך אנו מתעקשים להפוך אותם למסובכים" -קונפציוס-
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

עידן》》
אני וגפן כבר מעל חודש ביחד, וטוב לי איתה יותר מתמיד… בחיים לא חשבתי שאני אהיה אדם כל כך מאושר כמו שאני עכשיו- היא גורמת לי לצחוק בלי סוף, היא לא מבקשת ממני להצטנע או להיות רגוע יותר, היא מקבלת את הדברים הטובים והרעים שבי.
הספקנו כל כך הרבה בזמן הזה, הכרתי את הדעות שלה והמחשבות העמוקות ביותר שלה, את הסיפור חיים שלה והילדות שלה. ההורים שלה שנמצאים בחו"ל הכירו אותי דרך שיחת וידאו ובצורה מאוד משונה הם חיבבו אותי.. עם אח שלה לקח מעט זמן- הייתה לנו התחלה יחסית גרועה שהיא החליטה באותו יום במועדון לנשק אותי מולו, אבל אפשר להגיד שאנחנו מתחילים למצוא ביחד כיוון דומה ומשותף וזה עושה לגפן טוב לראות אותנו מתחברים, ולי עושה טוב שהיא מחייכת אליי וצוחקת את הצחוק המתגלגל שלה. בזכותה אני ושי השלמנו, הנחתי את האגו שלי בצד וביקשתי ממנו את הסליחה שהגיעה לו.
"הלו" עניתי לשיחת חסום שהגיעה אליי בזמן העבודה "עידן גבר מה המצב?" קול מוכר אמר לי בטלפון אבל לא הצלחתי לזהות בבירור "אמ טוב… מי מדבר?"
"אל תגיד לי שאתה מזהה"
"אמ…" התחלתי לצחוק ולא היה לי שמץ של מושג מי האדם בצד השני
"מה יש לך? זה דקל" הוא השיב ופתאום נזכרתי- דקל הוא חבר קרוב של אבא שלי שהכיר אותי מאז שאני ילד קטן, הוא איש עסקים בלוס אנג'לס והוא בא לביקור מולדת בארץ לפחות פעם בשנה "יואו כמה זמן לא התראנו, מה קורה איתך?" התעניינתי בו בחזרה "הכל טוב.. את האמת שהתקשרתי להציע לך משהו אבל אני אומר בוא נשב לאיזה קפה ככה ונדבר" הוא הציע וכמובן שהסכמתי וקבעתי איתו בבית קפה המועדף עליי.

גפן》》
אני לא חשבתי שהחיים יזמנו לי את האושר בצורה כזו מפתיעה, החיים שלי הפכו לטובים יותר מאז שהכרתי אותו…אני כל יום מחדש מתרגשת רק כי אני הולכת לראות אותו. אם להיות כנה הייתי בטוחה שלא נשרוד יום בגלל שאנחנו כל כך שונים ובגלל המקומות שאנחנו נמצאים בהם בחיים- החברה והמעמד… אבל לא נפלנו לשם, לא נתנו לזה להכניע אותנו…הוא אמנם היה מעצבן המון פעמים ושחצן וזחוח, אבל קיבלתי את זה בצחוק ועם כמה מכות קטנות… אבל הוא הגבר הכי טוב שיש- הוא סיפר לי על אמא שלו שנפטרה כשהיה קטן ופתאום הבנתי למה תמיד הוא התעצבן עליי שדיברתי לא יפה על החינוך שלו וכל כך כעסתי על עצמי, רגשות האשמה כרסמו בי והוא היה שם בשביל להרגיע אותי. הוא גם סיפר לי על אבא שלו שדורש ממנו מעל ומעבר ואבא שלו הוא חתיכת טיפוס- סיפור בפני עצמו. החלק היפה ביותר היה לראות את מבטי האושר של ההורים שלי כשהוא דיבר איתם…הם בעצמם התאהבו בו, אפילו דניאל ששנא אותו בהתחלה.
אני לא חשבתי בחיים שאהבה זה מושג אמיתי, זה היה תמיד אשליה עבורי…לא מעבר לכמה כינויי חיבה, חיבוקים ונשיקות שהופכים את זה לפרק מטלנובלה או אגדה… אבל גיליתי משהו אחר, גיליתי שזה קיים, גיליתי שאני מתאהבת בו כל יום מחדש-שהוא קם בבוקר מוקדם בבית שלי ומבשל לי ארוחת בוקר בלי החולצה שחושפת את הגוף היפה שלו, שאני מנשקת כל בוקר, אני מתאהבת בו כשאני בזרועות שלו בבוקר וכשאני מציקה לו בזמן שהוא רואה משחקי כדורגל שאני כל כך שונאת, אני מתאהבת בו כשאנחנו עושים אהבה כל לילה ובכל מקום שונה… אני פשוט מאושרת איתו.

"אז מה עכשיו? לאן את הולכת היום בערב?" קלרה גלגלה עיניים שבחרתי מה ללבוש "אני הולכת אליו, יש בעיות?" צחקתי איתה "לא שום דבר, רק תשמרי על עצמך כי בסוף תכנסי להריון" היא השיבה בציניות "מקנאה?" השבתי לה והיא זרקה עליי כרית "היית מתה" היא השיבה "יאלה אני אתחיל להתארגן" אמרתי ומיד התלבשתי… לבשתי חולצת בטן ארוכה דקה ושחורה ומכנס לבן קצר עם סניקרס גבוהות "מוכנה ללילה אה" קלרה צחקה עליי שהיינו בדרך החוצה אבל דניאל היה שם "מה זאת אומרת מוכנה ללילה?" הוא נבהל "יופי קלרה" לחשתי לה והיא צחקה "כלום, היא סתם אומרת שטויות, אני הולכת לאכול אצל עידן" הסברתי לדניאל וחיבקתי אותו תוך כדי "התחנפות לא תעזור לך, תגידי לו שיבוא לפה עדיף" אחי אמר וגרם לי לצחוק "אוי דניאל אל תתחיל, הכל טוב אני שומרת על עצמי" הסברתי לו והוא סתם את האוזניים שלו "לא די, אל תגידי כלום פשוט לכי" הוא אמר ושחרר אותי לדרכי.

עידן》》
"אז מה אתה הולך לעשות אחי?" רועי שאל אותי בזמן שערכתי את השולחן לארוחת ערב שלי ושל גפן "אני לא יודע אחי, אני אציע לה לבוא איתי…אני מקווה שהיא תסכים" אמרתי לו בדאגה ובידיוק המנעול של הדלת התחיל להפתח, ידעתי שזו היא "אחי היא באה אני אדבר איתך" ניתקתי לו.

"מאמי" גפן אמרה והתקרבה אליי לחיבוק ונשיקה "מה קורה? היה קשה בלעדיי כל היום?" היא שאלה עם חיוך רחב על הפנים והתקדמה למטבח כשהיא אוחזת בידיי… היה לי קשה לדבר ולהתרכז, הראש שלי היה במקום אחר- בשיחה עם דקל מהבוקר…לא ידעתי איך אני אמור להגיד לה את זה, איך אני אמור לספר לה שקיבלתי את אחת הצעות העבודה הכי מפתות שיש, הצעה שיהיה טירוף לסרב לה "מאמי הכל טוב?" היא שאלה בזמן שבהיתי ברצפה "כן בטח" חייכתי חיוך מזויף "אתה בטוח?" היא לא האמינה כל כך "כן יאלה, בואי נאכל" השבתי במהירות ולקחתי אותה לשולחן. "אז פסטה עם רוטב אבל רק כף אחת נכון?" שאלתי אותה בזמן שהתחלתי למזוג את האוכל והיא צחקה "המנה שלי כבר הפכה לפופולרית אה?" היא צחקה ונישקתי אותה כתגובה. "אז מה עשית כל היום?" שאלתי אותה "את האמת שעבדתי ואז ישנתי מלא עד הערב, ואז קלרה באה אליי והציקה לי בלי סוף… נראה לי שהיא קצת מקנאה בנו" היא ניסתה להצחיק אותי, אבל לא ממש יכולתי להתרכז בבדיחה שלה "ומה אתה עשית היום?" היא שאלה בחזרה ושוב נזכרתי שיש משהו שאני צריך לספר לה ואני לא יודע איך לעשות את זה… עד שסוף סוף הפכנו לזוג ונהיה לנו כיף "את האמת שכלום, פגישות עבודה, נחתי קצת, שום דבר מעניין" עניתי בזמן שאכלתי עוד ביס מהפסטה "שום דבר מעניין ששווה לספר עליו" היא אמרה עם רמז עבה לזה שאני לא כל כך מרוכז ולא מספר לה מה שיש לי "אמ.." התחלתי לגמגם "לא עזוב, אני סתם מטומטמת, אני לא רוצה להיות החברה הקרצייה הזו שלוחצת על החבר שלה לספר לה דברים ולחלוק איתה הכל…כי זה בסדר, זה זכותך, זה החיים שלך ואם יש לך דברים פרטיים הכל טוב אני אלמד לקב…" היא התחילה לדבר ברצף בלי נקודה או פסיק אבל עצרתי אותה באמצע
"אני צריך לעזוב"
"מה?" היא גיחכה ואני הורדתי את הראש "אתה צוחק נכון?" היא לא האמינה
"בואי רגע" אמרתי ולקחתי אותה לספה בסלון "מה יש אני לא מבינה?" היא אמרה עם מבט עצוב בעיניים "היום חבר של אבא שלי שהוא איש עסקים באל איי הגיע לארץ ונפגשנו, הוא אמר לי שבחלק מהעסקים שלו שהוא מממן יש סוכנות נסיעות מפורסמת מאוד, ושלאחרונה פיטרו את המנהל בגלל מעילה בכספים" התחלתי לספר לה והיה לי קשה להמשיך לדבר, אך הכל הלך לכיון מאוד ברור
"את מבינה מה אני מנסה להגיד לך?"
"והוא רוצה שתבוא לשם לנהל?" היא שאלה עם גלגול עייניים ואני הנהנתי "אבל בואי איתי, את יכולה להיות איתי שם וככה נבקר את ההורים שלך כל הזמן, יהיו לנו חיים טובים שם, יהיה לנו בית משלנו ועבודות משלנו… יהיה כיף" ניסיתי להציע לה והיא חייכה "זה לא יקרה ואתה יודע את זה" היא הסבירה ומשהו בתוכי ידע שזו תהיה התשובה שלה "אני הייתי מתה לגור איתך באותו הבית ורחוק מכולם, ולהתחיל חיים חדשים… אבל מה עם אח שלי? מה עם החיים שלי פה? אני לא יכולה פשוט לעזוב את הכל, אם לא יהיה לנו טוב מה אני אעשה? זה סיכון גדול מידיי עבורי" היא השיבה בעצבות "אני מרגיש מבולבל ומתוסכל… למה הכל צריך להיות כל כך מסובך?" התעצבנתי עם עצב בעיניי והיא חיבקה אותי ונישקה אותי כדי להרגיע אותי ונשענה אחורנית לספה "זה החיים, אתה יכול להיות למעלה או להיות למטה, זה שחור או לבן-אין אמצע ואין גוון אחר, אתה יכול להיות בטופ של הטופ, הכי מאושר בעולם… אבל בתוך שנייה החיים יגזלו ממך את האושר הזה, ואתה..מה אתה יכול לעשות נגד המלחמה בחיים? כלום, אתה צריך לעמוד איתן ולהיות גמיש כמו פלסטלינה, לדעת להתגמש ולא להשבר…ואני מניחה שחלק מלהיות בוגרים זה לדעת לעמוד בזה… לעמוד מול אכזבות החיים, זה לא אגדה- אין אהבה גדולה שתגרום לך להקריב את החיים שלך ואני מניחה שזה המקרה, אני מניחה שהחיים מוכיחים לנו שההבדלים בינינו הם מכריעים למרות שניסינו להוכיח אחרת" אמרתי מהמקום הכואב ביותר שלי ויכולתי להשבע שראיתי דמעה זולגת לו מהעין לפני שהוא ניגב אותה במהירות "אני לא רוצה לעזוב אותך, את הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים… אבל העבודה הזו.. זה הגשמת חלום" הוא הסביר את עצמו ולי כאב לראות איך הוא נקרע ביני לבין החלום שלו "ואלו החיים שלי שאני לא מוכנה לנטוש" הסברתי בחזרה הסתכלנו אחד על השנייה
"אני אוהב אותך" הוא אמר בזמן שאחז בי עם ידייו הגדולות שאני כל כך אוהבת "אני אוהבת אותך" השבתי ותפסתי את עצמי חזק כדי לא לבכות מולו ולשבור אותו.. הייתי רוצה להגיד לו שלא ילך לשום מקום, שיוותר על החלום שלו וישאר איתי לנצח ביחד, באותו מקום… אבל אני לא יכולה להיות אנוכית וגם הוא לא יכול
"אני בחיים לא אשכח אותך, את הדבר שאני הכי אוהב בעולם" הוא השיב והעיניים שלי כבר לא עמדו בזה- צינור הדמעות עמד להתפוצץ והרגשתי איך עין אחת שלי מתמלאה במים. הוא נישק אותי בלי שאגיד מילה ולקח אותי איתו יחד לחדר.. נכנסו והתנשקנו בלי סוף, הורדתי את כפתורי חולצתו והוא הרים את החולצה שלי מעליי, ממשיך לנשק אותי ולאחר מכן את הצוואר שלי, נשכבנו במיטה שלו ואחזתי בגבו הגדול "אני אוהב אותך, אני לא יכול להפסיק לאהוב אותך" הוא מלמל בין נשיקה לנשיקה ובזמן שהשיל את החזייה מגופי ונצמד אליי בתאווה. זו הייתה הפרידה הכי כואבת שיכלה להיות לנו הדבר הכי קשה ביקום.

עידן》》
קמתי בבוקר במיטה שלי וכמו קטע מסרט היא לא הייתה שם יותר, ומה שחיכה לי ממנה זה מכתב, לא הייתי בטוח שאני רוצה לקרוא את מה שכתוב שם אז קמתי מהמיטה בעודי חולף על פני המכתב הארור… אך שנייה לפני שיצאתי מהחדר העפתי בו מבט, ראיתי איך הוא עומד לו שם על השידה, מבקש ממני שאקרא אותו… עמדתי לצאת מהחדר ולהשאיר אותו שם אבל לא התאפקתי, ושוב כמו קטע מסרט פתחתי את המכתב באיטיות מתמשכת
"עידן, אהובי, אני כבר לא יודעת איך אני אמורה לקרוא לך… יכול להיות שאתה ואח שלי צדקתם ואני באמת ילדה קטנה ופחדנית, אין לי אומץ לקחת סיכון ולעזוב את החיים שלי וללכת איתך למקום אחר, ואין לי אומץ להפרד ממך בפנים כמו שמגיע לנו, אני שונאת פרידות. אני בחיים לא אשכח כמה אושר הכנסת לחיי במעט זמן שאנחנו מכירים, אני מקווה שיום אחד החיים יחליטו להפסיק להיות כל כך קשים איתנו והם יאחדו אותנו בדרך. אני אוהבת אותך." ממתי אני בוכה חשבתי לעצמי כשניגבתי את עיניי, והעפתי את השעון מהשידה שלי בכעס.בזעם.

▪▪כעבור שבוע▪▪

גפן》》
"גפן את מוכנה להפסיק עם הסרט המטופש הזה? ממתי את רואה סרטים כאלו?" קלרה שאלה אותי כשהפעלתי סרט רומנטי במיוחד "מה? זה יפה" שיקרתי.
שנאתי את הסרטים האלו, את סרטי הקומדיה הרומנטית האלו, הם היו כל כך רחוקים מהמציאות- כי אם היה בהם מעט אמת עכשיו הייתי יושבת מחובקת עם עידן "טוב זה לא ימשיך ככה" קלרה אמרה וכיבתה את הטלוויזיה "די קלרה, זה לא מצחיק" התעצבנתי עליה וקמתי לקחת את השלט ממנה אבל היא ברחה "לא, את תתחילי להתאפס על עצמך, את לא יכולה להמשיך להיות ככה" היא התעצבנה ולא התייחסתי אליה עד שצלצל הפעמון "אין אף אחד בבית" צעקתי בזמן שאכלתי מהגלידה והיא גלגלה עיניים והלכה לפתוח את הדלת "היי, זה בשבילך רק תחתמי לי" השליח אמר והיא נכנסה עם מכתב עבורי "מי שלח את זה?" שאלתי לא מבינה והיא התיישבה לידי "לא יודעת, אין מוען אולי זה מסוכן" היא אמרה בחשש וגרמה לי לצחוק "אוי תעשי לי טובה" אמרתי, חטפתי את המעטפה מידייה ופתחתי אותה במהירות ומיד זיהרתי את כתב ידו של עידן…הלב שלי פעם בטירוף "מה קרה מי זה?" קלרה שאלה והצטרפה אליי לקריאת המכתב. "אני יותר מידיי זמן בלעדייך ואני שונא את זה, כמעט כמו שאת שונאת פרידות. אין לך מושג כמה אני צריך אותך. פעם שמעתי מישהו שאמר שבלתי נסלח להתאהב ולא לעשות עם זה כלום. אני לא רוצה לא לעשות כלום, אני לא רוצה לוותר כל כך מהר. צירפתי לך כרטיס טיסה ולא אכפת לי להיות אנוכי ולבקש ממך לעזוב הכל למעני, גם ככה אני יהיר וזחוח כמו שאת אומרת עוד תכונה אחת לא תשנה את הרזומה שלי. בבקשה תבואי."
"וואו" קלרה אמרה חסרת מילים ואני התקשתי לעצור את הדמעות "למה הכל חייב להיות ככה קשה בחיים?" נאנחתי והיא גיחכה "זו לא את שתמיד אומרת את המשפט 'החיים לא קשים אנשים בוחרים לעשות אותם קשים?'" היא אמרה וגרמה לי פתאום לעצור את עצמי ולחשוב על זה לעומק "אני יודעת…אבל זה מקרה שונה" ניסיתי להגן על עצמי "זה לא מקרה שונה. ועכשיו תורי לייעץ לך גברת פסיכולוגית" היא אמרה והצחיקה אותי "החיים נכון, הם לא קלים והם לא מביאים מתנות בחינם, אתה רוצה משהו לך ותשיג אותו, תלחם על מה שאתה רוצה בשיניים שלך אחרת לא תקבל…או שתזדקק לטיפת מזל. ועל מה נלחמים בחיים אם לא על דברים שעושים אותך מאושרת? נלחמת על האהבה שלך למכונאות רכב והפכת למוסכניקית דגולה. יש לך אהבה אחרת בשם עידן, קומי ותלחמי עליה בשיניים, כי מי שיושבת פה מולי עם גלידה, סרט נדוש ורחמים עצמיים זו מישהי אחרת, זו לא החברה שלי. האושר שלך שאת כל כך מצפה לו נמצא במרחק של 12 שעות טיסה ממך ואת תוותרי על זה בגלל פחד? הפחד משתק אותך? אני לא חושבת שאת תרצי לחיות כל החיים עם הידיעה שזה מה שעצר אותך מלהיות מאושרת" והיא כל כך צדקה, בכל מילה, בכל מחשבה ובכל נקודה וגרמה לי לחייך.

קלרה : "אז מה החיוך היפה הזה אומר? שאת נוסעת אליו בטיל או מאפשרת לפחד לשלוט לך בחיים?"