White flag / דגל לבן -פרק 4

סעדה בילתה את הלילה האחרון בתא הקטן והמחניק, שהתאים לעכברי בית מאשר לבני אדם. היא חיכתה שג’מיל יבוא להוציא אותה משם.

אם יבוא ואם לא, לא משנה מה משפחתה תאמר. היא תחזור לביתה על אף החשש של ” מה יאמרו, מה יגידו.”

ג’מיל החזיר את השפורפרת למקומה, הוא התיישב ליד השולחן כרגיל וחיכה לשעת ארוחת צהריים.
” אימא טליל’ה , מה נאכל לארוחת צהריים?”
” נאכל זלביה עם סוכר ולידו תה מהביל.”
” לא הכנת משהו חם? התגעגעתי למאכלים שלך, אימא טליל’ה.”
” בני ג’מיל, תצטרך להסתפק בקינוח בינתיים!”
” מה קינוח? אני רוצה אוכל מזין!”
” מה קורה, השתנו היוצרות?”
” בבית הפרטי שלי אני לא אוכל זלביה, למדתי להכין את האוכל התימני במו ידיי.”
” אצלי אין משהו אחר, תתרגל שפה אצלנו זה שונה!”
” מה שונה?”
” תרבות האוכל. הכול. זה משהו אחר… אני אוכל לארוחת הערב מדיד עם כוס חלב חם.”
” כוס חלב חם?”
” כן, אבל משודרג. זה עם דבש, מרפא הטבעי שבעולם.”
” איך זה? טעים?”
” זה הכי טעים בעולם. אבל את יודעת. תימן היא מדינה ענייה.”
” זה מה שיש. אני אמצא את סעדה כמו שאמרת.”
” דיברת עם המפקח?”
“דיברתי איתו, אמרתי לו שיארגן פגישה מתי שהוא יכול. דיברתי איתה, היא נשמעה לי די עצובה.”

סעדה הרגישה שהיא מיובשת , היא לא אכלה ולא שתתה למשך שבע שעות. אם לא תאכל, היא תתעלף.
ג’מיל וטלל’ה ישבו כשעה קלה זה לצד זה, ג’מיל בירר על השעות הביקור של הכלא, וגילה שעד שמונה אפשר לבקר את סעדה.

הוא התרגש מכך שהוא יכול לפחות לראות אותה, זאת הפעם הראשונה שהוא יראה את סעדה. הכלא הוא לא מקום בשביל אישה יפה כמוה.

הוא חשב מה לקנות לה , בתימן אין הרבה מבחר כמו במדינות אחרות.
מילא הוא יכול לקנות בלונים . השאלה החשובה הייתה, מאיפה הוא ישיג?
כי הרי אין פה מוכרי בלונים בשום מקום.

סעדה הייתה בטוחה שכולם נטשו אותה, שאימא שלה בטח תסכם כשהיא תשמע שהיא בכלא.
מה היא עושה כאן בכלל? היא לא מתאימה למקום הנורא שהיא קוראת לו ” חומות שחורים.”

ג’מיל התכונן לקראת הביקור אצל סעדה, אבל התגלגלות העניינים עיכבה אותו בגלל שהגורל רצה אחרת.
“ג’מיל, מישהו מבקש אותך בטלפון.”
ג’מיל רעד לשמע הדברים שיצאו מפיה של טליל’ה.

המשך יבוא…

White flag / דגל לבן -פרק 4
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך