איך אני חי ב

חלק ב

יש מעשים טובים שמאחוריהם עומדים צדיקים מלאכים נשמות טובות ואלוהים
ומעשים רעים שמאחוריהם עומדים רשעים נשמות טועות והאם גם אלוהים
או שאלוהים שם על מנת להעניש
הרוע נוצר בכדי שנלמד ממנו
רשעים "נענשים" על מנת להפוך לצדיקים
על מנת שנלמד מן הטעיות שלהם ונראה שדרך הרעה לא משתלמת
הרשעים באים בכדי לעשות תשובה
תשובה לתת למי שלא מאמין וחפץ בדרך של ניסוי וטעיה
לאלוהים כבר יש את התשובות אבל אנחנו עדיין לומדים מזה טוב ומזה רע
ולאט מתקדמים בדרך להבין את התיקון של הרע
אל הטוב אל התשובה
ההבנה שהרע קיים בתוכנו בכול אחד ואחד ולעיתים הוא מופיע בנו
ואנחנו מצדיקים אותו בטענות וסיבות
אבל למעשה אין סיבה או טענה אלא רק השלמה שיש רע בכול אחד ואחד
ושאנחנו חסרי אונים מולו ומצדקים
קשה לנו לכעוס על אלוהים זה התחיל בקין שאת הכעס הפנה להבל
ומאז למעשה אנחנו תמיד מפנים את הכעס אחד כלפי השני או שמגיעים למסקנה שאין אלוהים
אבל יש אלוהים ואנחנו צריכים ללמוד להכיר אותו ואת עצמנו
וזאת משימה לא קלה
וזוהי למעשה הדרך בה אני הולך ומנסה ללמוד לאן מועדות פני
ואיך אני יכול לתקן ולעזור לעצמי
איך אפשר לסלוח
לדעתי יש דברים שאי אפשר לסלוח עליהם
אז את מי נאשים
לדעבוני בסופו של דבר אנחנו יכולים להאשים רק את עצמנו
ואלוהים שם ופה בשביל לסלוח
למרות שאנו לא מבינים כיצד הוא יכל סלוח לזה או לאחר
שפגע בנו כל כך התשובה היא כפי שהוא סולח לנו כך הוא סולח לכול אחד
והדרך היא לא בבקשת סליחה אלא בשינוי מהותי בהתנהגות
ולפעמים השינוי בא דרך ענישה
אדם מבין שאם הוא ינהג כך או אחרת הוא ישא בתוצאה זו או אחרת
הבעיה היא כאשר אדם מוכן לשאת בתוצאה
ומחליט לפעול בכיוון שלילי
עלינו למצוא תוצאה שתשכנע אותו לא לפעול בכיוון השלילי
וללכת לכיוון החיובי
היום טרוריסטים ועבריינים מוכנים לשאת בתוצאות ואין לנו שום התקדמות אלא במיקרים חריגים
ולכן עלינו למצוא דרך חדשה שאנשים יוכלו לבחור
ועונשים כנראה זאת דרך לא מספיק טוה בשביל עולם מתוקן
ונראה שלאלוהים יש את התשובה את הדרך החדשה
ואנו פשוט צריכים למצוא לגלות להפנים ולשנות
כאשר אדם מבין שהוא עשה מעשה רע הוא מבקש מחילה ולשם כך אלוהים נמצא
ואף אנחנו אמורים להמצא
אך עד שאדם לא מבין שהוא עשה רע אין אם מי לדבר
ולכן עלינו לגרום לו להבין שהוא עשה רע
ועונש זאת לא הדרך שגורמת להבין וניתן לראות זאת היום בבירור
שאנשים יושבים בבתי סוהר או בכל מאסר כלשהוא ואינם מביעם חרטה כלל
אפילו להיפך הם הופכים ליותר קיצוניים
עלינו למצוא דרך שתביא לשנוי בהתנהגות שלנו ושל מי שעבר על החוק במתכוון או שלא במתכוון
אנו צריכים למצוא דרך למחול
והם צריכים למצוא דרך להשתנות ולהכיר במעשים שלהם
כפי שאנו מכירים במעשים שלהם
שתהיה אותה הסתכלות ולא כמה כיוונים שונים
כמו המונה ליזה שמאיפה שאתה מסתכל היא מחייכת
לנו קשה להבין ולמחול ואף להם
צריך פה הבנה ומחילה משני הכיוונים

אנחנו מטלטלים מסקס לאוכל משנאה לאהבה מטינה לסליחה כמו בובות חסרי דעת
לא מפלא שאנחנו מרגישים כמו בובות חוטים בידיים של אלוהים
אבל לפי מה שנראה היום אלוהים לא שמח מהשליטה הטוטאלית שלו ומנסה להעביר אותה אלינו
האם אנו מסוגלים לשלוט בחיינו
האם אנו יודעים לדחות סיפוקים
האם אנו יודעים ללכת בדרך
האם אנו יודעים למחול לסלוח לאהוב להעניק לתת
לא רק לקרובים אלינו או מתי שנוח לנו ומתאים
התשובה היא לא
אנחנו לא יודעים
יש מיליון סיפורים ושירים ודתות וכתות שאנו מנסים ללמוד מהם איך להיות טובים יותר
למרות זאת אנו פוטרים את עצמנו לאחר נסיונות ואומרים שאנו רק בני אדם
האם זה זכון האם השמיים הם הגבול
ודמיין זה רק עוד שיר של גון לנון
האם לא נצליח ליצור פה גן עדן משלנו
האם לעד נחיה בפחד בבושה
הם לעד יהיו פה אנשים שחיים בגן עדן ואנשים שחיים בגיהנום
האם זהו הפירוש של ארץ שבשביל כול אחד זה משהו אחר
או שנבנה פה גן עדן לכולם
האם זהו סתם חלום
אני בוחר להאמין שבסופו של דבר חלום זה יתגשם

למעשה הרע נראה כמו מעמורה בדרך הטובה
אז למה צריך מעמורה למה הדרך רצופה במיכשולים
ומדוע לא באנו לעולם שהדרך בו סלולה וללא מעמורות
התשובה נשארת לי סתומה ולא ברורה
אולי התשובה היא בכך שזה מה שמבדיל אותנו מהחיות ומקרב אותנו לאלוהים
זה שאנו מסוגלים לראות את כול התמונה
לשלוט לנהל ולהבין את כול המורכבויות של הטבע ושל האדם על כול הרגשות השליליים והחיובים ולהיות בני אדם ולדעת לנטב את חיינו ושל הסובבים לנו לדרך טובה למרות המיכשולים
שמין הסתם הם מנת חלקו של האדם בלבד ולא של החיות
ופה לא נשאלה שאלה של בחירה אולי יש בנינו כאלו שהיו מעדיפים לא להיות בני אדם אלא חיות פחות כאבים פחות דאגות
אנו יכולים לשמוח בחלקנו או לרחם על עצמנו ולבכות על מר גורלנו ופה כן יש שאלה של בחירה
העיקרון הוא לא להשתנות אני לא צריך להשתנות
אלא לרכוש כלים להתמודדות נכונה ולהיות מוכן להתמודד עם מה שקורה לי ולגוף שלי
להבין
אם אדע לכוון נכון את משאלותיי לאלוהים אז לא ארגיש שזה שיושב שם חרש
אלא בכול פעם שארגיש כך אדע שאני לא מכוון נכון את משאלותי

אפשר להגיד שאנחנו כמו סיר שמתבשל בו מרק והוא צריך את הזמן שלו להתבשל כמו שצריך בשביל שיהיה טעים
וכול אחד מאיתנו טבח שלומד להיות שף שמבשל לעצמו ובכול פעם מבשל משהו חדש
פעם מתכון של אחר ופעם מתכון משלו
ולומד מטעיות איך להבא להכין ת האוכל טוב יותר
ולפעמים האוכל מושלם ולפעמים מלוח או לא טעים
הכי חשוב זה לא להתייאש ולא לפחד להתנסות ולא לעשות מה שמראש ידוע שלא עובד כמו
לשים אבוקדו במרק מנסיון אני מבטיח לכם שזה זוועה
ותמיד אפשר ללמוד אחד מהשני
ואין הרגשה טובה מכך שהאוכל יצא טעים ומעבר לכול צפיה
ההבדל הכי מהותי בנינו לבין בעלי חיים הוא היכולת ללמוד להתפתח ולהשתנות
כמו האוכל שיוצא טעים מעבר לכול צפיה
או שעשינו הכול כמו שצריך והחוש שלנו כיוון אותנו או השגחה עליונה
העיקר שזה יצא טעים
אני חושב שדחוף צריך לתת מדינה לפאלסטינים
יפה שעה אחת קודם
קודם לתת מדינה ואחכ משא ומתן
הזמן פועל לרעתנו והמצב שם כבר בילתי ניסבל ואנו חייבים לעשות צעד משמעותי ולתת להם שטחים למדינה ובעה יהיה שלום מתי שהו
השעה דוחקת ואנו לא יכולים לעמוד מנגד ולדחוף תראש לאדמה כמו בת יענה עד שיעבור זעם
הוא לא יעבור רק יגבר
צר לי להגיד שאנו אוהבים ומחפשים דרמות בחיינו אחרת יהיה משעמם
אנחנו בוחרים בחדשות מרעישות ומזוויעות כי זה מרתק אותנו
אחרת זה משעמם
אנחנו מכורים לאלימות ולפשע וזה מרגש אותנו ויש לנו על מה לדבר לבכות ולשכוח
איך יראו החיים שלנו ללא דרמה
איך שרים היהודים
אני רואה דם רק רואה דם בכל מקום דם אני רואה אז כמה עוד דם כמה עוד דם אני שואלללללל
אנחנו לא שונים מאחרים אולי סבלנו יותר אבל עדיין אנחנו שונאים זרים כמו כול עם אחר ששונא
את הזרים במדינתו
רק שאותנו תמיד שנאו כי תמיד היינו זרים
אולי בזה אנחנו ממש דומים לחיות מסמנים את הטריטוריה שלנו ואבוי לו לפולש
אסור לנו לתת למחלוקת בנינו לפלסטינאים להפוך את כול המזרח התיכון לשדה קרב
הם יכולים לקבל שטח ולהקים ממשלה ולשאת משא ומתן איתנו לאחר זאת
זה יראה הרבה יותר טוב וירגיש אחרת
המחלה שלי עברה אבל בכול זאת אני תלותי בכדורים
אני לא מבין את זה
זה שאין להם טיפול נכון בפגיעות נפש עדיין לא אומר שאין פיתרון שירפא אותנו לגמרי מה שנכון שכרגע אין הבעיה היא שהם מחפשים פיתרון כימי שאלוהים ישמור
הפיתרון חייב ולא יכול להיות כימי
מחלת נפש זה לא סרטן ולא כריתת איברים זאת בעיה שניתן לרפאות אותה אם מחפשים בכיוון הנכון וזה אמור להיות אך ורק בטיפול אינטנסיבי של שיחות שיתוף והחלמה
והרבה אהבה מצרך יקר אך היכרחי
כול יום אני רואה עשרות אנשים שהטיפול לא עוזר להם בכלל רק נותן להם קצת שקט
ואחרים שנופלים בין הכסאות כי אף אחד לא מוכן לטפל מבלי כדורים
מה כל כך כדורים
תראו לי אחד שהחלים וכול יום יוצא כדור חדש הכדורים האלו נותנים רק שקט תעשייתי
עדיף סמים קשים ולמות מהר
אני בעד סמים חופשי בחוק
גם ככה זה מצרך של ניפגעי נפש לפחות שיכלו לבחור
אני קצת ציני אבל צודק
אני נשבע שאני מרגיש שזורם לי רעל בורידים
לעולם הם לא יגיסו אותי לךתעמולה שלהם
אומנם נרגעתי בעזרת הטיפול והחלמתי
אבל הגעתי לאין מוצא מכאן אתה צריך להמשיך לדרוך במקום
סורי אבל לא אני אני מרגיש שהכדורים מ פ ר י ע י ם ל י
כול מה שאני צריך זאת סביבה תומכת ושיחות וקבוצה
שמרגישים וחושבים כמוני
ואם אני מפסיק את הכדורים אני נזרק לקור שבחוץ לבד
מצרך יותר יקר מאהבה אנשים שחושבים כמוני אין בנמצא
הצוות הרפואי נגיד חושב שמי שלא לוקח כדורים טיפש ומרחמים עליו וביעניהם מי שמרשה לעצמו
להרוס את הגוף דוגמא אבל חס וחלילה לא חכם חוכמה היא מנת חלקם בלבד
כול האנשים שאני הכי נהנה מחברתם בקרב ניפגעי נפש הם אלא שמורדים כמוני ותענוג לשמוע אותם
הצוות שונא אותנו
אני מעדיף אותם על כול הצבועים והחנפנים ואלו שבחרו להיות סמרטוט של החברה
ועול על צווארה כאלו שמאמינים שהחברה צריכה לעזור להם כי הם חולים
אנחנו אומנם היינו חולים אבל חלקנו גם החלים
אין פה במאה העשרים ואחת מקום לכמותנו
זאת כמו מדינה הכי מרושעת שמי שחוצה את הגבול שלה מעולם לא ישוב הביתה