המעודדת
זה לא ממש ארוך, אני מעוצבנת ממש מהעולם הזה, באמת שפשוט באלי לחיות על אי בודד. שקט מהוואטסאפ, בלי דרמות וחיים מזויפים בתוכניות טלוויזיה, בלי אנשים שמכתיבים לכם איך לחיות. שאומרים לכם מה לעשות. אני מחפשת מקום שבו אני לא צריכה להילחם כדי להשיג את מה שאני רוצה. אם אתה לא מצאת אנשים טובים בעולם, תהפוך לאחד. אם לא אמצא מקום שבו אני לא צריכה להילחם או להיאבק על החופש המלא שלי, אני אצור אחד.

איך הולכים להתעלם ממך

המעודדת 09/09/2015 1099 צפיות 2 תגובות
זה לא ממש ארוך, אני מעוצבנת ממש מהעולם הזה, באמת שפשוט באלי לחיות על אי בודד. שקט מהוואטסאפ, בלי דרמות וחיים מזויפים בתוכניות טלוויזיה, בלי אנשים שמכתיבים לכם איך לחיות. שאומרים לכם מה לעשות. אני מחפשת מקום שבו אני לא צריכה להילחם כדי להשיג את מה שאני רוצה. אם אתה לא מצאת אנשים טובים בעולם, תהפוך לאחד. אם לא אמצא מקום שבו אני לא צריכה להילחם או להיאבק על החופש המלא שלי, אני אצור אחד.

תכתבו פוסט בפייסבוק- אם אין לכם לפחות חמשת אלפים חברים ששמים עליכם משהו, הוא לא יגיע רחוק במיוחד.

תשלחו מכתב לכל העולם- הוא פשוט ייזרק לערימת הגריסה.

תפתחו עצומה- לאף אחד לא יהיה כוח לחתום.

תדברו ותפיצו את מה שאתם חושבים- יגידו שאתם סתם מתלוננים ולא עושים שום דבר.

תפנו אל בית הספר, תפנו אל המועצות, תפנו אל שרי החמישים והמאות, תצעקו ותצרחו ותחתכו ורידים, אם לא נהרגתם בפיצוץ בעזה, אתם לא ממש שווים.

אף אחד לא יקשיב לכם כי לאף אחד לא אכפת.
אחלה מדינה יש לנו, צבועה ממש.
“כבדו את האחר”, “תבינו”, “סימפתיה ואמפתיה”, “היו בני אדם”, “היו חכמים ולא צודקים”…
להיות חכם ולא צודק מעצבן ומכעיס.
כמה אפשר לשמור בפנים לפני שנאמר את מה שאנחנו חושבים מבלי לפחד?
כל כך הרבה זכויות אדם, ומה עושים איתם? גם כן לערימת הגריסה??
למה ילד בחטיבה לא יכול לבחור לאיזה בית ספר הוא ילך, כי שלו בסדר, אבל זה שהוא רוצה ללכת אליו מדהים.
למה בתי משפט עובדים על פי מזל ולא הגיון וצדק כמו שהם אמורים להיות?
למה אנשים מעמידים פנים שאכפת להם מאתנו וקוראים לנו פאקינג “דור העתיד” ומחליפים רפורמות כל שנתיים כדי להטמיע את החותם שלהם.
אבל לא באמת אכפת להם מאתנו.
בראבק, הם רק רוצים הכרה ואהדה מצד העם.
והחלק הכי נורא זה שאף אחד, אפילו לא אדם אחד מתייחס אלינו ברצינות.
כלומר, מישהו שאל אותי איזו רפורמה אני רוצה? או שזה ישר “אנחנו יודעים מה הכי טוב עבורכם” ברור, זה למה כל אחד עושה משהו שונה?
זה תמיד הילד הקטן שלא יודע כלום. טוב בואו ניתן לו לעשות בייביסיטר ולעבוד בגלידריה והוא ירגיש כמו גדול.
אז זהו, שלי, מפריעים מליון דברים וככול שאני חוקרת יותר, כך אני מגלה כמה עקום ומטופש העולם שלנו.
מאחורי כל דבר יש סיבות, אם כך, אני אשמח לשמוע אותם.

בנים- אשמח אם תוכלו לרסן את עצמכם מלאנוס בנות ולהסתכל להם על הישבן והחזה.
אם תוכלו על הדרך לתמוך בהן שגם הן יוכלו ללבוש מכנסי ספורט שהם לא טייטס חם בקיץ, אני מאוד אעריך את זה.
משתמשים בכם בתור תירוץ. כאילו שאם אני אלבש גופייה ומכנס קצר אני מעודדת שיאנסו אותי.
אבל זה נקרא חופש הביטוי, דבר שחשבתי שהוא מקובל בימנו אנו.
אבל כנראה שזו עוד אשליה.
מטרטרים אותנו, אנחנו עומדים לחיות בעולם הזה בדיוק. אני אומרת, בואו נעצב אותו כמו שאנחנו רוצים ולא כמו שהמבוגרים חושבים שכדאי.
בואו לא נהיה צבועים ונבקש מהילדים שלנו להבין את האחר ולהיות סובלניים ואז לצעוק מוות לערבים.
בואו נהיה טובים יותר ונמצא דרך אחרת מלבד הפגנות, לגרום למבוגרים להקשיב לנו.
מה אם מועצת הנוער הארצית? איפה היא נכנסת בכל הסיפור הזה?
אני קוראת לכל מי ששומע, תלחמו ואל תתנו להם לדפוק אתכם עם רפורמות מטופשות, כללים לא הגיוניים.
ואם אתם מפסידים בקרב, אני מבקשת ממכם לקבל מה”מנצחים” הסבר למה הם עושים את מה שהם עושים.

איך הולכים להתעלם ממך
דרוג הסיפור 5 | 2 מדרגים

תגובות (2)

אני חושבת שמבחינת סיפור, הוא נורא מרומם. הוא מרגיש כמו נאום אבל כל כך כנה והיה לי מאוד כיף לקרוא אותו. אני מאוד אוהבת את היצירות שלך, כל אחת מהן, ואת יודעת את זה.
את כריזמטית בצורה מטורפת, אפילו דרך המחשב, וזה כל כך כיף לקרוא כל דבר שאת עושה.
אני כל כך מסכימה אתך, בכל צורה שהופיעה בסיפור. אפשרות הבחירה שלנו נעלמה ממזמן, אנשים משלמים אלפי שקלים בשביל שהבן שלהם יהיה תחת הכותרת העלובה “נבחרת ישראל” ושנרגיש גאים ובכל כך הרבה צורות האנשים החלשים, התמימים, הצעירים נרמסים ואפילו לא יודעים את זה.
אני רוצה ללבוש מכנס קצר. אני לא מבינה למה אנחנו צריכות לוותר על הנוחות הבסיסית בחום הזה. אני לא מבינה למה בארץ יש כל כך הרבה להט”בים שעוד לא מרגישים טוב עם עצמם, עוד אנשים עם בריונות ולחצים חברתיים, למה המילה הומו היא מילת גנאי בכלל – אנחנו רק אומרים כמה צריך לכבר את האחר.
מעצבן אותי. פשוט מעצבן. וזה רק קצה הקרחון.
אני כן אוהבת את המדינה, אבל יש את רגעי השבר הקטנים האלה. טוב לראות שיש מישהו אמיץ כמוך להוציא את זה קצת החוצה, ואת יודעת שאני ממש ביישנית ומתחרטת על זה.
אני הולכת ליצור לעצמי עולם שטוב לי, בואי נקווה שהוא לא יהיה בועה XP
אני אחתום על העצומה שתעשי, אני אצעק שצריך אם נדחוף זו את זו – אדם לא ילמד להיות טוב אם מישהו לא ילמד אותו. אף אחד לא יקבל אומץ לעשות משהו מפחיד בלי מטרה מסוימת.
תהיי המטרה לאנשים. אפילו לבודדים. אני הראשונה להיות פה לכל מה שאת צריכה תמיד.
נראה לי זה יצא ארוך.. אני לא ממש זוכרת את כל מה שכתבתי בע”פ XD כל מי שקורא את זה – תישנו על זה ואל תפחדו גם לעשות את הצעד.
כיף לראות שחזרת לאתר, לפחות לסיפור אחד.

09/09/2015 23:43

    אני מתה עלייך!!!
    עכשיו גם קלטתי שכתבתי ב”רציתי להוסיף”
    “זה לא כול כך ארוך” כשבעצם התכוונתי לכתוב “זה לא כול כך ערוך”…

    11/09/2015 13:47
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך