אמונת חיי

לאסתםמישהי 08/06/2017 448 צפיות 4 תגובות

כשהלכתי לסופר, לפתע היה ביטחון במוחי שאני אמות.
המחשבה הזו נחתה אצלי כמו חללית מהחלל החיצון, זרה לחלוטין ומפתיעה. רעם וברק התפצחו בראשי; האירו חלקים חשוכים בנבכי מוחי, הרעידו בחזקה את הרהוריי, ובלכתם הותירו בי ידיעה אחת בודדה ותמה – את עומדת למות.
לא ידעתי למה המחשבה הזו כל כך עובדתית ויציבה, לא ידעתי למה דווקא עכשיו, לא ידעתי כיצד ואיך. רק אתמול למדתי חומר חדש למבחן, רק היום הבאתי ספר חדש מהספרייה, רק עכשיו הייתי בדרכי לסופר, לקנות לחם ופטרוזיליה לאבי.
לא עצרתי לרגע את צעידתי. המשכתי ללכת צעדים זעירים זהירים, חוששים במקצת מהבאות לבוא עליי, אם בכלל תבואנה. לא עשיתי זאת משום התגרות בגורל, אלא בכדי הספק, להבין מה פשר הדבר החריג והתמוה אשר נפל עלי.
הרי אני לא בן אדם טוב לגמרי, שכן בני אדם טובים לגמרי הם אלה שמתים מוקדם. האנשים הטובים, הם אנשים שלא על יצר הרע שלהם באו לתקן, או עבודה על מידותיהם וערכים שונים בם, כי אם בשביל תיקון מסויים בלבד שמוטל רק עליהם נתקיימו. ושעל כאלה אומרים בחייהם וגם בסופם: הם ייחודיים ונדירים בעולם הזה, שבהיותם חיים הפיצו אור לסובביהם וצער לא יהיה במותם. לא, אני בהחלט לא כמותם.
אני גם לא אדם חסר תועלת בעולם עכשיו. לפני שנוצרתי, כמובן שהייתי חסרת תועלת ולא נצטרכתי להתקיים. ועכשיו כשאני חיה, יש לי תפקיד שעשוי להתממש ביום מן הימים. כשנוצרתי, כשאני כאן, אני יודעת שבאתי לתקן – וזה לא כאילו לא נוצרתי כלל, כי הידיעה שהכל נעשה וייעשה למען הבא כבר נותנת לי משמעות למעשים, לדיבורים ולמחשבות.
לא חשבתי שהגיע זמני, וכשם שהידיעה באה כמו ביטחון גמור מתוך אין, כך גם התפוגגה בי. כי אני הייתי בטוחה ממנה, ופשוט לא האמנתי במוות.

אמונת חיי
דרוג הסיפור 5 | 1 מדרגים

תגובות (4)

572 572

תיאור אמיתי וקל להזדהות.
אכן הדרך הכי טובה להתמודד עם פחד המוות זה למצוא משמעות. ככה לא חיים רק כדי לחיות ואז המוות נעשה פחות מפחיד.
אגב, אני לא חושב שאנשים טובים מתים מוקדם. פשוט אדם רע שמת מוקדם פחות ישימו לב לזה, בניגוד לצדיק.

09/06/2017 00:22

    איזה קטע… ממש חיכיתי לתגובה ממך והנה אתה מופיע פה. תודה רבה ^^
    לדעתי אנשים טובים מתים מוקדם בתור תאונות וכדומה.
    הרי אנחנו באנו לעולם בשביל תיקון ותפקיד, לכן אדם “רע” יצטרך לעבוד יותר על עצמו עד שיגיע לשלמות.

    09/06/2017 09:38

המוות
המוות הוא חלק מאיתנו והוא אורב לנו תמיד.
אנחנו יודעים שהוא יגיע יום מהימים ותמיד מקווים שהוא יבוא בהפתעה גמורה ויקרה בבת אחת. ולאט לאט אנחנו נפרדים מעוד ועוד ועוד אנשים בגילאים שונים, במיתות שונות. ואל כל אחד ואחת מהם אנחנו מתייחסים באופן שונה. כמה פעמים הרהרתי לעצמי-איך זה יהיה שם למעלה, ברגע שהמסך יחשיך על חיי אלה… את מי ממכריי אפגוש שם… מה יגידו לי על עוונותיי ואיך איענש עליהם…

אחותי. כתבת מקסים כהרגלך.
והעיקר שיהיו לך חיים ארוכים, ולא כי יש לך הרבה לתקן :)

09/06/2017 19:10

    רפי! איזה יופי, תמיד כיף לקבל תגובות ממך.
    כמו שדמבלדור אמר: “לאנשים עם מוח מאורגן המוות נתפש בסך הכל כעוד הרפתקה גדולה.” כן… המוות הוא תעלומה גדולה לחיים.
    תודה שבאת לבקר, שבוע טוב :)

    10/06/2017 22:14
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך