את חירותי, פספסתי אותך

amit eldar 20/07/2019 106 צפיות אין תגובות

בת 63 מתגוררת לגמרי במקרה בפרדס חנה, בבית גדול ודי מיושן. עדיין לא מזדהה עם רגבי האדמה וריח חבילות החציר. שום עץ לא עושה לי את זה ואין לי בכלל נשמה שנטית. כנראה איבדתי שליטה בהתגלגלות לאורח החיים הזה.

נישואי הראשונים ארכו כ- 3 שנים והסתיימו הרבה לפני זמנם. מותו בא לי פתע, נשארתי לבד עם בטן של 3 חודשים, אחר כך עם תינוק מצווח,היפר אקטיבי שאוזניו כואבות כל הזמן. נכון בדירה פרטית משלי עם משכורת משרד ביטחונית ,ועם ליווי אינטנסיבי מידי של הורי והורי בעלי המנוח.
לאחר כשנה וחצי של כלום,התחברתי לכל מי שהיה מוכן לאמר לי מילה טובה ולתת חיבוק בלי להשאיר הוראות ומרשמים להשתקמות. מהר מידי היו בחיי שניים שיכולתי לאהוב אותם. אחד- שליבי הלך אחריו אבל המוח פסל אותו לחלוטין והאחר, שהמוח צידד בו בתקיפות והלב בכלל לא דיבר ומאז ברח ממני. היה באיש הזה כל מה שניתן לבקש: ביטחון כלכלי, משפחתיות, שורשיות ציונית,חריצות ותשוקה לחיים בסגנון שלו. אבל היה לו תנאי אחד- ” אני לא עובר לשום מקום, את רוצה תבואי אלי…” אפילו מהנחרצות הזאת התרגשתי. בחרתי-דף חדש בחיים. לימים ירגיש אישי זה כי הוא הציל את חיי ואת בדידותי. אבוי לגלגל הצלה שכזה…
היו לי שנים נפלאות, גידלתי 4 ילדים, עבדתי, למדתי, שמחתי, נעצבתי, ניסיתי להרשים את כולם באירוח בבישול ואפייה, בארגון הפקות של ארועי יום הולדת והפתעות ובדאגה מופרזת לבני המשפחה. לא שמתי לב שנשימתי עזבה אותי ולא הודיעה שהיא הולכת, כי פשוט נמאס לה ממני. נשארתי גוף תמיר,פנים נעימות, נחישות לאחוז במה שיש – אבל עם BIG BIG MISTAKE
– ללא רצונות. שיחקתי את במת החיים ולא חייתי אותם. מאחורי הקלעים בין סצינה אחת לאחרת הצלחתי לדבר עם עצמי ומיספרתי חלומות.
היו פעמים שהצלחתי לשאול מה יש בי שלא נותן לי את עצמי?
התבחששות בתוכי מסבירה כי מדובר כנראה בגנום פגום. אם אמא שלי הייתה יודעת שיש כאן שיכפול גנטי של בכורה שלא תשים אף פעם על עצמה היא בוודאי הייתה עושה הפלה, בעיקר כדי להפסיק את שיכפולו של הפגם.

אז כן, יש לי חלומות ואני משתדלת להילחם עבורם. קשה לי עם הזמן שעובר, הקמטים המעמיקים והשיער האפור. הכל אומר שמשהו צריך להשתחרר ולתת לי הזדמנות לנהל את החירות שלי בלי ליווי קטלני של השכל וההגיון, רק תמיכה של הרגש והרצון. אני לא בשליחות לאומית של הצלת נפש של משהו אחר, אני חייבת להיות החברה הכי טובה של עצמי.
אז אני פונה לעזרה- כי היכולות שלי כהו וילדים שלי חושבים שאני PASSE

נשמה- תשלחי אלי SMS
נקבע פגישה, תודיעי שאת חוזרת אלי אחרי מסע ארוך “מחוצה לי ” אני מחכה לבואך.

את חירותי, פספסתי אותך
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך