בטן האדמה ולב השמים

הדבר קרה בדרום אפריקה העשירה ביהלומים. בתחילה צבאו המונים על הנהרות שם נמצאו פירורי זהב ויהלומים קטנים. זאת הייתה עבודה מייגעת ששכרה דל.
חשבו: "למה שלא נחפור מכרות בבטן האדמה ודאי נמצא מרבצי זהב ויהלומים שקל יהיה ללטש אותם, כך נתעשר ונצבור ממון רב".
העובדים חפרו בתנאים קשים כדי להגיע לבטן האדמה. הכורים ירדו בסולמות למכרה וכרו מחצבים שעות רבות ביום. המחצבים הוסעו לעיבוד נוסף.
קם ראש הכורים ואמר: "אנחנו נמצאים בבטן האדמה, עובדים בתנאים מחפירים. מה אנחנו מקבלים: שכר דל ותנאים קשים. לא עוד!
נראה להנהלה מי אנחנו ומה כוחנו. פרצה שביתה, ההנהלה הייתה אובדת עצות: "מה נעשה? מכסת היצוא יורדת בגלל שביתת הכורים".
"תיכנסו לבטן האדמה ותראו כמה נורא שם ואז תבינו אותנו. אם לעובדים אין תנאים, לא תהיה עבודה. גם לעובד יש מלה, אם הכורים לא יחפרו , איך יגיעו היהלומים??".
חשבו והגיעו לכלל הסכמי עבודה נאותים עם הכורים. שמחו הכורים שהם יכולים לחזור לעבודה בתנאים טובים. שרו וקולם עלה עד לב השמים. אנחנו נעבוד בתנאים טובים וחיינו יהיו טובים יותר. לא כל שכן עתיד הדור הבא. שלא יעבור מה שאנחנו עברנו".