בצל הקורונה ד’

27/03/2020 131 צפיות אין תגובות

הרחובות לא רואים נפש חיה! עד מתי?? החדשות לא משמחות ולא רואים את הסוף. עוד חולי קורונה ועוד נפטרים. כל העוסקים במלאכה מטעם הרשויות מטילים את האשמה אחד על השני. “איפה הייתם? “למה לא התכוננתם?” למה לא אוכפים את התקנות.לשעת חרום.
הכל מסובך .. כעת אילנה מורחת את כפות ידיה באלכוג’ל , שמה כפפות ונסכה ויוצאת מהבית להתאוורר.
“אי אפשר להתרחק ואולי ישאלו למה את ברחוב עברת את המרחק המותר בתקנות! הרבה פאניקה ופייק ניוז הגורמים לחרדות . משתדלת להתעלם, אבל זה קשה להיות הגיונית לגמרי שהעולם השתגע.
ובארץ מה יהיה עם הממשלה. אילנה לא מרוצה מהתוצאות ומצטרפת לכעסם ולאכזבתם של רבים. האזרחים מרגישים שרימו אותם ומי יודע איך יתנהל העתיד. האם השחיתות תיעלם?? זה הרי לא פחות חשוב מזה שהמגיפה תיעלם?
החיים בחוסר הוודאות מכבידים עלי. אמרה אילנה.
“שנגיע לכך שהמגיפה תיעלם דברים ישתנו. חשבה אולי יהיה פחות ניכור בין אנשים, יותר נכונות לעזור זה לזה. נקווה שכך יהיה.
קשה לי שאני לא פוגשת את הנכדים, אין לאן ללכת הכל שומם ועזוב.
מה יהי עם אנשים שפרנסתם נקטעה?? האם יוכלו לחזור לעסקיהם או יצטרכו לבנות את עסקיהם מחדש ואולי יהיו כאלה שיוותרו בלי פרנסה.
המחשבות האלו מנקרות בי. בעתיד כנראה נצרוך פחות, הכל יהיה יותר קשה להשגה וזה אחד הלקחים ממגיפת הקורונה. העקר שנצא ממנה בשלום.
אילנה סיימה את סיבוב ההליכה בקרבת הבניין בה היא גרה ועלתה לביתה.
החליטה לראות כמה שפחות חדשות, להתעלם מהפייק ניוז. ליהנות ממה שיש במחשב: הרצאות מאמרים וכו’ , ולשמור על קשר עם המשפחה והחברות כי זה מה שנשאר.

בצל הקורונה ד’
דרוג הסיפור 4 | 2 מדרגים

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
3 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך