גשם ביום שישי בשנה שעברה..

אני יוצאת מהמבנה של השכבה שלי למבול שוטף. וכמובן ששכחתי מטרייה. כולם רצו עם המטריות שלהם החוצה, וחלק נשארו בתוך המבנה.
"שיט, אני לא מאמינה ששחכתי מטרייה, אין לי ממי לבקש ו.. " אני מפיקה לסיים ורואה חברה של אחותי עם אמא שלה. ויש להם 2 מטריות! לא יאמן איזה מזל יש לי…
"שקקקקקדדד!!!!!!!" אני צורחת, ויוצאת החוצה תוך כדי "בבקשה אני יכולה להשאיל ממך את המטרייה??" אני שואלת כמעט בהתחנפות ונרטבת עוד. "כן בטח" אומרת אמא שלה.
לקחתי מטרייה וברחתי. אה, ואני אזכיר שהיא מהמטריות המתקפלות האלה. אני יוצאת מביית הספר עם עוד נחיל של ילדים. אה ושחכתי להזכיר שלא הייה לי מעיל?, כן אני חכמה ברמות מטורפות.

הרוח מתחילה להתחזק. נחלים זורמים ברחובות ומרטיבות לי את המגפיים לגמרי, אני מנסה ללכת על קצות האצבעות וכואב לי. הרוח מתחזקת עוד יותר והמטרייה מתהפכת וחוזרת שוב לצורתה המקורית. ומתקפלת, ונפתחת, ושוב מתקפלת, והרוח מתחזקת עוד יותר ועפים לי חלקים מהמטרייה. זה בקושי מצליח להגן על הפנים שלי, ואני ממש ממש ממש לא רוצה לדעת מה אמא תאמר שאני אגיע הבייתה. ביינתיים המים זורמים כמו נהר הירדן, הטיפות של הגשם הופכות לברד שמכה בי בקור ואני עם טייץ וג'קט, שהופכים לכהים יותר מרגע לרגע…
איפה המטרייה של איקאה כשצריכים אותה?!?!