האחות שהייתה ואיננה.

אוהבת לכתוב :D 16/02/2014 496 צפיות אין תגובות

בתוך הרחוב הקטן ישנו בית אחד שונה. עד לא מזמן היה הבית כמו של כולם. אך כעת… כעת הוא השתנה.
הבית תמיד חשוך. דלתו כמעט ואינה נפתחת , חלונותיו מוגפים תמיד, ושום קול לא נשמע ממנו.
אימהות השכונה אסרו על ילדיהם להתקרב למקום וכך נוצרה “חומה ” המפרידה בין בית מספר 15 לשאר הבתים.
********************************************
שחר ישבה על המיטה. שערה הארוך גלש על מותניה. היא אחזה בספר האנגלית שהיה עליה לקרוא, ודיפדפה בו בשעמום.
כה רצתה לצאת החוצה , לשחק עם עמית ותמר , חברותיה לשעבר. אך הן התרחקו ממנה… הניתוק שנוצר הפריע לה. הן עד, לפני שנה, עוד הייתה משחקת איתן בהפסקות ,אך מאז… עלמה… הכול השתנה…
היא נטלה את אלבום התמונות . פניה של עלמה חייכו אליה מכל דף, מכל תמונה. הו, אילו עלמה הייתה כאן… הכל היה אחרת. והנה , הנה התמונה האחרונה שלה. אמא ביקשה מאיש אחד לצלם אותם. בתמונה יושבת עלמה על כתפיו של ערן וצוחקת בהנאה , ואלמוג, אמא ושחר עומדות מאחוריהם. זאת הייתה הפעם האחרונה בה עמדו יחד , משפחה שלמה.
שחר קמה מהמיטה . הגיעה הזמן לבשל חשבה בצער, והחלה חושבת על הארוחה שתבשל. היא השאירה את הסיר
על הגז ורצה לאסוף את אלמוג מהגן . “שחרררר” צועקת אלמוג ורצה לקראתה. “בואי , מהר הסיר על הגז” אמרה שחר, וחייכה חיוך מאולץ לגננת.
“איך היה בגן אלמוגי?”שאלה.
“כיף ! צבעתי היום ממש יפה והגננת נתנה לי מדבקה ” ענתה אלמוג. מצביעה בגאווה על חולצתה.
שחר הגניבה מבט לאלמוג הישנה. כה שלווה היא… שערה הזהוב עוטף את גופה הרך , ידיה מוטלות לצידה ועל פניה חיוך מלאכי. שחר סגרה את החדר ופנתה לעבר המטבח. שוב לסדר , שוב לנקות , שוב לבשל… היא שומעת את דלת הכניסה נפתחת… זו בטח אמה … אך היא כבר למדה כי אין טעם לשאול אותה איך היה היום – היא פשוט לא תשיב. רגע לפני שנרדמה, הציצה לחדרו של ערן. ריח מחניק עומד באוויר ,בגדיו מוטלים על המיטה, שאריות גראס זרוקות על הריצפה, וקירות החדר מלאות בגרפיטי… היא הייתה מוכנה לעשות הכול כדי שיחזור למה שהיה קודם … לפני שטבעה עלמה…
היא נכנסה למיטה ובראשה עלתה תמונה ישנה: עלמה , שחר , ערן , אלמוג , אמא ואבא. גם אבא היה שם , לפני שהתגרש מאמא. יושבים ליד השולחן… וערן , ערן היה אז שונה , אחר . שחר ועלמה יושבות בשולחן ומדברות בשפה שהמציאו , ואלמוג בוכה , כי היא רוצה גם לדעת על מה הן מדברות…
כמה התגעגעה לעלמה… לחיים הקודמים…
אחרי שטבעה עלמה אמא לא תפקדה… ולכן כל החברים נעלמו… אף ילד לא משחק איתם יותר , לא מתקרב.
שחר כבר הייתה קרובה להירדם, ושוב מופיע הסיוט הרגיל : רוח נושבת על הים , היא ועלמה יושבות ומשחקות בחול. עלמה בונה את המגדל הכי גבוה שיש ואמא מתלהבת. שחר מקנאה . ולכן הורסת את המגדל. עלמה רצה למים ושוחה. שחר מתבוננת בה בפליאה –איך היא שוחה כך? עד שלפתע מגיע גל גדול, ואחריו עוד אחד… עלמה זועקת לעזרה , צעקותיה נחלשות וגופה נעלם. ושוב , הים רגוע… שחר מביטה בה, ואינה מסוגלת לזוז. היא מנסה להוציא קול, אך קולה לא נשמע…שד גדול יוצא מן הים וקורא: “זה הכול בגללך ! בגללך! בגללך…”

האחות שהייתה ואיננה.
דרג את הסיפור

תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך